דברי תורה
ותן חלקנו: עמידה בניסיון הצדקה
אֵין אָדָם שֶׁאֵין לוֹ עִסּוּק בִּכְסָפִים. בְּלֹא כֶסֶף אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם. הַפִּתּוּי לְכֶסֶף הוּא עָצוּם, וְאֵין בְּכָךְ כָּל פְּסוּל, זֶהוּ טֶבַע הָאָדָם, אַךְ עָלָיו לְהַכִּיר בְּכָךְ כְּדֵי לָדַעַת לְהָקִים חוֹמוֹת הֲגַנָּה מַתְאִימוֹת. עַל עָצְמַת הַפִּתּוּי שֶׁל הַכֶּסֶף - בַּמַּאֲמָר שֶׁלְּפָנֵינוּ
- ותן חלקנו
- פורסם ט"ו סיון התשע"ז |עודכן
תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא, הָלַךְ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן לְבַקְּרוֹ. אָמַר לוֹ: חֲנִינָא אָחִי, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֻמָּה זוֹ, מִן הַשָּׁמַיִם הִמְלִיכוּהָ? שֶׁהֶחֱרִיבָה אֶת בֵּיתוֹ וְשָׂרְפָה אֶת הֵיכָלוֹ, וְהָרְגָה אֶת חֲסִידָיו וְאִבְּדָה אֶת טוֹבָיו, וַעֲדַיִן הִיא קַיֶּמֶת; וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְסֵפֶר מֻנָּח לְךָ בְּחֵיקֶךָ! אָמַר לוֹ: מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֵמוּ. אָמַר לוֹ: אֲנִי אוֹמֵר לְךָ דְּבָרִים שֶׁל טַעַם, וְאַתָּה אוֹמֵר לִי 'מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֵמוּ'? תָּמֵהַּ אֲנִי אִם לֹא יִשְׂרְפוּ אוֹתְךָ וְאֶת סֵפֶר תּוֹרָה בָּאֵשׁ! אָמַר לוֹ: רַבִּי, מָה אֲנִי לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא? אָמַר לוֹ: כְּלוּם מַעֲשֶׂה בָּא לְיָדֶךָ? אָמַר לוֹ: מָעוֹת שֶׁל פּוּרִים נִתְחַלְּפוּ לִי בְּמָעוֹת שֶׁל צְדָקָה, וְחִלַּקְתִּים לַעֲנִיִּים. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, מֵחֶלְקְךָ יְהִי חֶלְקִי, וּמִגּוֹרָלְךָ יְהִי גוֹרָלִי (עבודה זרה דף יח/א)
שָׁנוּ חֲכָמִים: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא, הָלַךְ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן לְבַקְּרוֹ.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: חֲנִינָא אָחִי! וְכִי לֹא שָׁמַעְתָּ שֶׁמִּשָּׁמַיִם הִמְלִיכוּ אֶת הָרוֹמָאִים כְּדֵי לְהָרַע לְיִשְׂרָאֵל? הֲרֵי אֻמָּה זוֹ הֶחֱרִיבָה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שָׂרְפָה אֶת הֵיכַל ה', הָרְגָה אֶת הַחֲסִידִים וְאִבְּדָה אֶת הַטּוֹבִים שֶׁבְּעַמֵּנוּ, וַעֲדַיִן הִיא קַיָּמֶת! הָא רְאָיָה שֶׁמִּשָּׁמַיִם נִשְׁלָחָה. וּבְכָל זֹאת אֲנִי שׁוֹמֵעַ עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְסֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח בְּחֵיקְךָ, לַמְרוֹת גְּזֵרָתָם שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כֵּן! מַדּוּעַ אַתָּה מְסַכֵּן אֶת עַצְמֶךָ?
אָמַר לוֹ רַבִּי חֲנִינָא: מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֵמוּ.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי אוֹמֵר לְךָ דְּבָרִים שֶׁל טַעַם וְאַתָּה אוֹמֵר לִי 'מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֵמוּ'? תָּמֵהַּ אֲנִי אִם לֹא יִשְׂרְפוּ אוֹתְךָ וְאֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה בָּאֵשׁ מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה מִתְגָּרֶה בָהֶם!
לֹא הֱשִׁיבוֹ רַבִּי חֲנִינָא, אֶלָּא הֵגִיב: רַבִּי! הַאִם אֶזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא?
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: הַאִם בָּא לְיָדְךָ מַעֲשֵׂה נִסָּיוֹן שֶׁעָמַדְתָּ בוֹ?
הֱשִׁיבוֹ: הָיוּ בְיָדִי מָעוֹת שֶׁהָיוּ מְיֻעָדוֹת לִסְעֻדַּת פּוּרִים, וְהֵן הִתְחַלְּפוּ לִי בְּמָעוֹת שֶׁל צְדָקָה, וּלְפִיכָךְ חִלַּקְתִּין לַעֲנִיִּים; וְכַאֲשֶׁר נִתְגַּלְּתָה לִי הַטָּעוּת לֹא נָטַלְתִּי תְמוּרָתָן מִכַּסְפֵּי הַצְּדָקָה.
אָמַר לוֹ: אִם כָּךְ - מֵחֶלְקְךָ יְהִי חֶלְקִי וּמִגּוֹרָלְךָ יְהִי גוֹרָלִי, כֵּיוָן שֶׁאֵין לְךָ מַעֲשֶׂה גָּדוֹל מִזֶּה
***
אֶת הַדּוּ-שִׂיחַ בֵּין רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן, מַסְבִּיר מַהַרְשָׁ"א בָּאֹפֶן הַבָּא:
"רַבִּי, מָה אֲנִי לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא", שָׁאַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן.
הֵשִׁיב לוֹ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא: אִם יִתְפְּסוּךָ הָרוֹמָאִים וְיַהַרְגוּךָ עַל קִדּוּשׁ ה', בְּוַדַּאי תִּזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. בְּרַם, הַאִם אַתָּה בָטוּחַ שֶׁתּוּכַל לַעֲמֹד בְּעִנּוּיִים נוֹרָאִים שֶׁאַכְזָרִים אֵלּוּ עֲלוּלִים לְהִתְעַלֵּל בְּךָ כְּדֵי לִכְפּוֹת אוֹתְךָ לַעֲבֹר עַל מִצְווֹת ה'? הַאִם אַתָּה בָטוּחַ שֶׁתּוּכַל לַעֲמֹד בְּנִסְיוֹנוֹת קָשִׁים כָּאֵלּוּ? עָלֶיךָ לִשְׁקֹל זֹאת לִפְנֵי שֶׁאַתָּה מַכְנִיס עַצְמְךָ לְמַלְתְּעוֹתֵיהֶם!
הֵשִׁיב רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן: רַבִּי! עָמַדְתִּי בְּנִסָּיוֹן קָשֶׁה מְאֹד! הִתְחַלְּפוּ לִי מָעוֹת שֶׁל פּוּרִים בְּמָעוֹת שֶׁל צְדָקָה וּמִמַּנְתִּי מִכִּיסִי אֶת כָּל הַהֶפְרֵשׁ!
כָּל נִסָּיוֹן שֶׁקָּשׁוּר לְכֶסֶף הוּא בַעַל עָצְמוֹת גְּדוֹלוֹת כָּל כָּךְ, עַד שֶׁרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן שָׁאַב בִּטָּחוֹן בְּכֹחוֹ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן, מִן הַהִתְמוֹדְדוּת שֶׁלּוֹ מוּל הַפִּתּוּי שֶׁלֹּא לְהַשְׁלִים מִכַּסְפֵּי הַצְּדָקָה אֶת כַּסְפּוֹ הָאִישִׁי.
כַּאֲשֶׁר אָנוּ עוֹמְדִים בִּפְנֵי הַכְרָעָה כֵּיצַד לִנְהֹג בְּעִנְיָן כַּסְפִּי, נִזְכֹּר כִּי אָנוּ מֻטִּים מְאֹד לְצַד אֶחָד מֻבְהָק, הַצַּד שֶׁלָּנוּ. יְדִיעָה זוֹ תָּקֵל עָלֵינוּ לְנַסּוֹת לִהְיוֹת הוֹגְנִים יוֹתֵר וְלֹא לְהִשְׁתַּחֵד לָלֶכֶת אַחַר 'דַּעְתֵּנוּ'.