"שנה שלישית חסר לי ילד". אנא קראו תהילים לעילוי נשמתו של גיל-עד שער הי"ד

ת.נ.צ.ב.ה

"שנה שלישית חסר ילד. ימי ימים שאני מצליחה לענות על השאלה 'מה שלומי' ב'טוב מאוד', ובאמת מרגישה כך. שיראל נישאה לאיתמר, סוף סוף נכנסנו לבית החדש, השגרה מוצאת לה מקום אט אט ביום יום.

"מה שמשתנה זו התובנה כי עומק השמחה יכול שיתגלה באותן עוצמות של הכאב.

"שנה שלישית – התמונות במצגת לא משתנות. מה שמשתנה זו המנגינה. למדתי שמאגר הדמעות הוא אינסופי, תמיד יש להן אותו הטעם, מה שמשתנה זו עוצמת הזרימה שלהן.

"שנה שלישית – נראה שהפנמתי את העובדה שגיל-עד לא יחזור. מה שמשנה את המציאות היומיומית שלנו, זו נקודת המבט שלנו. כמו תינוק שנולד או אדם שנפצע, אנחנו לומדים ללכת מההתחלה. מה שמשתנה, זה הכוח שלנו ואורך הרוח שלי לכל זה.

"שנה שלישית – הזמן לעתים מאבד מהמשמעות שהייתה לו. מה שמשתנה זה התוכן, השפה, המילים שאנו מוצאים כדי לבטא את עצמנו. השכול והאובדן מלווים אותי יום יום, בכל צעד ושעל. מה שמשתנה זו ההבנה שאפשר לחיות חיים מלאים למרות זאת, לצד זה...

"שנה שלישית – סף הרגישות שלי עלה. לעתים נדמה כי העצבים חשופים, חסרי סבלנות לזוטות החיים. מה שמשתנה זה ההבנה שלי כי לא צריך לפחד מזה. מנסה לנשום לאט לאט...מה שמשתנה זה קצב הנשימות שלי מפעם לפעם.

"שנה שלישית – המעסה שמנסה לשחרר את שריריי הכואבים, שואלת מה יש לי באזור הסרעפת. מה שלא משתנה זה הבור המסרב להתמלא. הנשמה שממאנת להתנחם. יותר מחוברת לעצמי, מורכבות החיים מאפשרת לכאב ולשמחה להתקיים בתוכי זה לצד זה. מה שלא משתנה זה הגעגוע שאין לו סוף. עדיין בוכה בתפילות. עדיין בוכה.

"שנה שלישית – עדיין חסר ילד".

פרקי תהילים לעילוי נשמתו של גיל-עד בן בת גלים ז"ל:

מזמור מט:

לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר: שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים. הַאֲזִינוּ כָּל ישְׁבֵי חָלֶד: גַּם בְּנֵי אָדָם. גַּם בְּנֵי אִישׁ. יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת. וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת: אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי. אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי: לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע. עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי: הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם. וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ: אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ. לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ: וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם. וְחָדַל לְעוֹלָם: וִיחִי עוֹד לָנֶצַח. לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת: כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ. יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ. וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם: קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם. מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדֹר. קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת: וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין. נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ: זֶה דַרְכָּם כֶּסֶל לָמוֹ. וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה: כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם. וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר. וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ: אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל. כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה: אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁיר אִישׁ. כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ: כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל. לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ: כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ. וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ: תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו. עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר: אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין. נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ:

מזמור טז:

מִכְתָּם לְדָוִד, שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ: אָמַרְתְּ לַה` אֲדֹנָי אָתָּה, טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ: לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם: יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ, בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם, וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי: ה`, מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי, אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים, אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי: אֲבָרֵךְ אֶת ה` אֲשֶׁר יְעָצָנִי, אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי: שִׁוִּיתִי ה` לְנֶגְדִּי תָמִיד, כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט: לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי, אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח: כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת: תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים, שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח: