"כאן מחלקים כסף במתנה"

איפה מחלקים כסף בחינם?

בפרנסה, אדם שמעוניין לקנות דירה ועושה חשבון עם עצמו, כמה כסף יש לו, ומוצא שחסר לו סכום נכבד כדי לקנות דירה כרצונו. האם עולה במחשבתו מיד, אולי כדאי לפנות להורים לבקש עזרה או אולי בכלל ניגש לבנק לברר זכאות לקבלת משכנתא וכדומה. או שמיד חושב בליבו, הרי יש בורא לעולם שבידו כל הכסף שבעולם וברצונו יכול להעביר לי כל סכום שהוא. ולכן קודם לכל עליו לשכנע אותו יתברך לתת לו את הכסף שהוא צריך, ורק לאחר שבדק את מעשיו לראות שאינו פוגע בממון אחרים (שידוע כאחד מהדברים שגורמים לעניות) והתפלל אליו יתברך מעומק ליבו ונתן צדקה כראוי, או עושה חסד עם אחרים גם כשאינו חייב, אז יחכה ויצפה לישועתו של הבורא הגדול והנורא. ורק אם הבעיה לא נפתרה והקב"ה החליט שעוד לא הגיע הזמן, אזי אפשר לפנות להשתדלות על ידי בקשת עזרה מההורים או מקרובים ואף מהבנק.

אביא משל לדבר, אדם שמגיע למשרד הרווחה, שבו שני משרדים, באחד יושב פקיד שבידו לחלק כסף במתנה, על פי שיקול דעתו וכל מה שצריך זה רק לשכנעו ואולי ירחם וייתן מתנת חינם ובמשרד השני יושב פקיד שבאפשרותו לתת הלוואות למי שעומד בקריטריונים מסוימים, בוודאי שכל אדם בר דעת יפנה מיד למשרד שמחלקים כסף בחינם, וישתדל בכל כוחו לעורר את רחמיו של הפקיד לתת לו במתנה את הסכום הדרוש לו ורק אם לא הצליח לשכנע את הפקיד הראשון, אז יעבור למשרד השני.

ואם נפגוש אדם שפנה למשרד השני לבקש את ההלוואה קודם שניגש לראשון נתלה את הדבר בזה שהוא פשוט לא מאמין שמחלקים כסף בחינם, או משום שאין להם יכולת שכזו, או שחושב שאין כאלו אנשים רחמנים וטובים שמחלקים כסף בחינם, או שאינו מאמין לדברים כלל, שהרי אם באמת היה מאמין בכל הדברים הללו, ודאי שהיה פונה למשרד הראשון שהרי שם אינו צריך לטרוח ולעמוד בתנאים שונים, ובנוסף שלא יצטרך לעמול כדי להחזיר את הכסף .

באותה מידה יהודי שלא פנה לעזרתו של הבורא הכול יכול, אם יבדוק בעצמו היטב ימצא שהוא לא יודע כמה השם יתברך אוהב אותו ומרחם עליו ורוצה בטובתו, או שאינו מכיר מספיק את יכולתו של הבורא יתברך, או שאינו מאמין לבורא יתברך שיקיים הבטחותיו חלילה, אפשרות נוספת: שהוא פשוט שכח באותו רגע את עצם קיומו של השם יתברך, מפני שאם היה זוכר באותו העת את קיומו של הבורא יתברך ואת אהבתו הגדולה אליו, ובנוסף את יכולתו להושיע כהרף עין, ודאי שהיה מנסה לפנות אליו לפני כל פעולה אחרת.

למה לא מעריכים אותי בעבודה?

עוד תחום שבו אפשר לבחון את סוג האמונה שלנו הם הייסורים. יהודי שבאים עליו ייסורים שונים במקום עבודתו, למשל, שלא מעריכים אותו מספיק מבחינה מקצועית, והמשכורת לא מספקת אותו, ובנוסף גם עם החברים לעבודה אינו מסתדר, וכבר זמן רב שהובטח לו קידום ועדיין דוחים את הנושא.

התגובה הטבעית תהיה אכזבה, כעס, ואולי אף ניסיון להתנקם בהם בחזרה כמעשיהם וכדומה. לעומתו המאמין שיודע שהבורא יתברך הוא הגורם הבלעדי לדבר, מיד בודק עצמו, אולי הקב"ה לא מעוניין שאמשיך לעבוד במקום עבודה הנוכחי משום שיש שם בעיה של צניעות, לשון הרע, או שמא אינו מקפיד שלא לעסוק בצרכיו האישיים בזמן העבודה, דבר שגורם לגזל מבעל הבית, והקב"ה ברחמיו הרבים שולח לו סימנים, שהוא צריך לבדוק ולתקן, כי הבורא יתברך אוהב אותו באהבה אין סופית, וכל הסימנים שהוא שולח הם בשבילו וטובתו .

(צילום: shutterstock)

נמשיך בעוד דוגמא בנושא הנהיגה. כל נהג שהתנסה בנהיגה בארצנו הקדושה ודאי יודע שקשה מאוד להישאר רגוע על הכביש, כולם ממהרים וקולות הצופרים נשמעים בכל מקום ובכל זמן. המאמין יודע שגם אם עקפו אותו בפראות, או שחסמו לו את היציאה מהחניה, או שנכנסו לו לנתיב שנוסע בו, מאת השם הייתה זאת, ואינו כועס ומשתדל לשמור על אורך-רוח ולהבין את רצון הבורא יתברך ממנו בשעה זו. ואדרבא מאיר פנים לנהג השני, ומודה בליבו לבורא יתברך שהביא לו את הניסיון הזה, כדי להיזכר במציאותו יתברך .

כעס, שווה חיסרון באמונה!

לפעמים אדם שחוזר לביתו אחרי יום עבודה מפרך, עייף ורעב, מוצא שהבית מבולגן ואין אוכל מוכן, מיד מתעורר בליבו כעס על רעייתו, טוען כלפיה "אני עובד כל כך קשה להביא פרנסה לביתי ואפילו אוכל חם לא מגיע לי"??? בשלב זה ישנם שני סוגי אנשים, האחד ירים את קולו ויצעק, "למה הבית מבולגן? מדוע אין אוכל מוכן שאני מגיע? מה עשית כל היום בבית"? והשני לא ירים את קולו או מחמת פחד מאשתו או משום שאין דרכו להרים את קולו, אבל בתוכו הוא זועם, "אחרי כל מה שעשיתי עבורה, זה מה שמגיע לי".

דוגמה נוספת: ילד שמתחצף לאביו אמו או רבו, והם כועסים וגוערים בו, ואף על פי שהם מצווים לחנכו, אינם אמורים לכעוס. כעס זה נובע מהמחשבה איך הילד מעז להמרות את פי אחרי כל מה שנתתי לו? איך הוא לא נותן לי את הכבוד הראוי לי? או כאשר הבן זוג מדבר אליו בצורה לא מכובדת הרי מיד הכעס הפנימי מתפרץ.

(צילום: shutterstock)

מידה זו נובעת מחוסר הבנה שהכול קורה בהנהגתו של הבורא יתברך ולכן הוא כועס על השליח. הדבר דומה לכלב שמכים אותו באמצעות מקל, שתגובתו המיידית היא לנסות לנשוך את המקל, והוא איננו מבין, שאם ברצונו שייפסקו ההכאות, עליו לפנות למחזיק המקל, מפני שהוא המחליט מתי הם יפסקו. כך גם אנחנו שכועסים על בני אדם שונים, או על המחבלים שפוגעים באחינו בית ישראל. שוכחים פרט חשוב, שבאמת הם רק השליחים של הבורא יתברך. ככל שנבין דבר זה טוב יותר כך נראה את הבורא בכל פרט ופרט שקורא אתנו ונרגיש שלווים יותר שהרי הכל מגיע מאבא שאוהב.

מי צועק מהגרון של אשתך?

נכון הדבר, שאלו דרגות גבוהות באמונה שעדיין לא הורגלנו בהם, כך באמת חשבתי לעצמי בתחילה, אולם עם הזמן ככל שחזרתי על הדברים, ושיננתי לעצמי את המשפט שאמר דוד המלך ע"ה בזמן שקילל אותו שמעי בן גרה בשעה שברח מפני אבשלום בנו "השם אמר לו קלל", כעבור מספר חודשים ראיתי בעצמי שינוי גדול במידת הכעס. ואף נזכרתי לעיתים תכופות בתשובה שענה רב חשוב ליהודי שסיפר לו, "אשתי על הזמן צועקת עליי" ענה לו הרב בחוכמה, "תקשיב טוב לצעקות, משום שהבורא יתברך מדבר אליך מתוך גרונה של אשתך" .

לעומתו יהודי שעדיין לא הבין שהכול בהנהגתו יתברך, פשוט ירתח מכעס על עצמו ועל אחרים "איך עשיתי כזו טעות" "איך הוא עושה לי דבר כזה", "צריך להוריד אותו מהכביש"... ועוד כהנה וכהנה תגובות שבסופו של דבר פוגעות באדם עצמו.

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס.