2 מיליון מפלצות בבית – 5 נקודות למחשבה

אילו מפלצות גרות אצלנו בבית?

מה הייתם חושבים אם היינו אומרים לכם שעל המיטה שלכם בבית חיות ממש כרגע כ-2 מיליון מפלצות זעירות?... ובכן, זו אמת לאמיתה. על כל פריט בבית חיות קרדיות אבק זעירות כל כך שלא נוכל לראותן, אבל הן שם.

אל תיבהלו. קרדית האבק אינה מפלצת מפחידה ואיומה כפי שאולי תחשבו. אמנם אם מביטים בהם בהגדלה, נראים היצורים הזעירים הללו קצת כמו חייזרים איומים. אבל על אף שהם יכולים לגרום לחלק מאתנו לבעיות קטנות, כמו אלרגיה או אסטמה שמקשה על הנשימה, לרוב הם אינם עושים כל רע.

הקרדית מסתובבת על המיטות שלנו, על השטיחים, הספרים, הבגדים והרהיטים שלנו, ומחפשת מזון. אי אפשר לראותה בקלות, כי קרדית האבק היא זעירה מאד, אבל רבות כמוה מפוזרות בבית ובכל מקום סגור.

קרדית אבק הבית אוהבת מאד תנאים של אבק ולחות. לכן, אם נקפיד על הניקיון ועל אוורור המצעים, השטיחים והבית, יהיו פחות קרדיות אבק, והבריאות שלנו תהיה טובה יותר.

חשבתם מה היה קורה, לוּ העין שלנו הייתה מסוגלת לקלוט אותם יצורים זעירים?

אין ספק! מראה של אלפי קרדיות אבק סביבנו היה מרתיע אותנו, ולא היינו מסוגלים לתפקד. עלינו להודות על כך לבורא העולם, שתכנן הכול עד הפרט האחרון, וחסך מאתנו מראש מידע מיותר, על מנת לאפשר לנו קיום נוח ותפקוד מיטבי ואיכותי יותר על פני כדור הארץ.

מי ברא את אלוקים?

מתוך התבוננות בבריאה, אנו מבינים שקיים גורם על-אנושי שברא מערכות טבע מדהימות, שהרי אדם אינו יכול ליצור מערכות כאלה. רגע... אז מי הוא אותו בורא?

אנו מבינים שזה מישהו בעל יכולת עצומה וגם חכמה גדולה, כי רואים איך הכול מסודר, מתוכנן ומתוחכם. השאלה היא מיהו? יש לו שם? הוא אחד? ואולי יש יותר מאחד? יש לו הורים? יש לו ילדים? הוא בכלל שייך לעולם המושגים הזה, או שהוא כבורא שייך לעולם מושגים אחר?

אלא שמהבריאה לא ניתן לדעת עליו כלום. מהבריאה יודעים שהוא כוח גדול בעל חכמה ועוצמה. אבל מיהו, נדע רק מהספר, שבו הוא גילה לנו על עצמו – מהתנ"ך.

כלומר, מתוך הבריאה אנו יודעים שיש בורא, ומהספר שהוא נתן אנו למדים עליו פרטים. למשל: אנו לומדים את שמותיו המבטאים את דרכי הנהגתו בעולם. האם הוא אחד או כמה? יש לו הורים או ילדים? מהבריאה לא ניתן לדעת זאת, אבל בתורה הוא אומר: "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹקים" (ישעיהו מ"ד, ו'). כלומר: אני לא בא ממישהו, אין לי הורים, אף אחד לא ברא אותי או ילד אותי, אני לא כמותכם. אתם נבראים, השייכים למחלקת הנבראים שאני בראתי, ולכן יש לכם התחלה. לי אין התחלה – אני ראשון – הייתי תמיד.

קשה להבין בשכלנו את עובדת ראשוניותו, אך זה הגיוני, כי אם נאמר שיש לו בורא, אז השאלה הבאה תהיה: מי ברא את הבורא שברא אותו? ואז מה תהיה השאלה הבאה? "אז מי ברא את ההוא שברא אותו?" וכך נמשיך הלאה, עד שנהיה חייבים להגיע לאחד ולומר: תשמע, הוא היה תמיד כי הוא בורא, הוא לא שייך למחלקת הנבראים.

והשכל מבין זאת: שהרי אם מגיעים לאחד שהיה תמיד, אז ממילא לא צריכים את כל אלה שבאמצע כי זה שראשון הוא גם אחרון. כלומר, אין לו ילדים, אין לו הורים ואין לו שותפים – הוא אחד.

לסיכום, מתוך הבריאה אנו יודעים שיש בורא, ומהספר שהוא נתן אנו למדים עליו פרטים. שנזכה להעמיק את ידיעתנו בספר שקיבלנו מפי בורא עולם, אמן.

(מתוך הרצאתו של הרב זמיר כהן - "אמונה ושמחה - מסילות אל האושר")

(צילום: shutterstock)

חלוקת התאים

הריון מתחיל בתא יחיד ראשוני ("זיגוטה"), המכיל את החומר הגנטי – ה-DNA – של האם ושל האב, ומספק את כל המידע הגנטי הדרוש ליצירת אורגניזם חדש.

חוקרים ומדענים, הבוחנים את התהליך הזה, אינם יודעים להתמודד עם השאלות הבאות:

• כיצד "יודע" התא הראשוני שעליו להתחלק לשניים דווקא, ואיך ומתי עליו לעשות זאת? וכיצד הוא "יודע" לחלק באופן שווה לכל תא את מספר הכרומוזומים שהיו בגרעין התא לפני החלוקה?
• כל תא כולל את הצופן הגנטי של הגוף השלם. אז איך מצליח תא, שיכול להתפתח לכל איבר, להפוך למשהו מוגדר? איך כל תא "יודע" מה התפקיד שלו וכיצד עליו להתפתח? כיצד תא ברשתית העין יודע שעליו לייצר באופן ייחודי חלבון רגיש לאור? איך יודע תא של לבלב שעליו לייצר אינסולין?

במילים אחרות: כל התאים, שנוצרו מחומרי בנייה של האב ושל האם המולידים, מקבלים הוראה להתחלק וליצור איברים שונים: עין, לב וכדומה. כל תא בתחילתו היה יכול להיות כל אחד ואחד מאיברים אלו. אם כן, לא ברור כיצד מתקבלת הפקודה שכל תא יתמיין ויהיה למשהו שונה, בדיוק במתכונת ההכרחית ליצירת הוולד! כיצד "יודע" התא של האוזן להתפתח לאוזן, לעומת התא של העין "היודע" שעליו להתפתח לעין?

התבוננות בהליך הביולוגי מגלה תכנית מדויקת המאפשרת חיים. סימני השאלה הרבים וחידות החיים מצביעים על הגאונות הקיימת בכל תא, בכל רקמה, בכל איבר ובכל פעולה של האורגניזם החי. הגוף שלנו הוא הוכחה לקיומה של תכנית ושל כוונה. אז מי הוא זה שתכנן ושיצר מערכת מופלאה זו, אשר יד אדם לא תרמה לה מאומה?

שמוליק הקיפוד

הקיפודים מופיעים רבות באגדות ובסיפורי ילדים כחיות מחמד כדוגמת סיפור הילדים המוכר והאהוב "שמוליקיפוד".

את הקיפודים מכירים היטב לפי הצורה הכללית שלהם ולפי הקוצים הייחודיים שלהם, המכסים את גבם עד לקדקוד. לקיפוד בוגר יש כ-7,000 קוצים, וכל אחד מהקוצים הוא באורך של שניים-שלושה ס"מ וקצהו מחודד.

הקיפוד מגן על עצמו מטורפים בצורה מיוחדת: גופו עטוף בקוצים צפופים ודוקרניים, ואם הוא מרגיש שטורף מאיים עליו, מתגלגל הקיפוד והופך לכדור קוצני, ששום בעל חיים לא יעז או ירצה לטרוף.

הקיפודים הם בעלי עמוד שדרה מיוחד ביותר, שהשרירים העיקריים שבו משמשים אותם כשהם מתכדרים, וזו הגנה יעילה ביותר נגד טורפים. לעתים, כאשר הם מאוימים, הם לא מתכדרים, ותחת זאת הם זוקרים את קוציהם ומחכים שהסכנה תחלוף.

ההתכדרות – שינוי מבנה הגוף לצורת כדור, היא מאפיין ייחודי מאוד בהתנהגות הקיפוד המצוי. שום יונק אחר אינו מתכדר בצורה מושלמת כמו הקיפוד. כאשר הקיפוד מתכדר, הקוצים הופכים סמורים, מתקשחים ומתחדדים כמו גדר תיל. בשלב זה של ההתכדרות הקיפוד מוגן, כך שרק מעט אויבים טבעיים מסוגלים להזיק לו.

מי "עטף" את גוף הקיפוד בקוצים צפופים ודוקרניים? כיצד גופו של הקיפוד "יודע" להתכדר בצורה מושלמת? מי צייד את הקיפוד ב"כישורי חיים" יוצאי דופן, שעוזרים לו להתגונן בסביבתו בצורה מושלמת?

ככל שמרבים להתעמק בחכמה הנפלאה המוטבעת בבריאה, וביכולות המדהימות שנִטעו בבעלי החיים ביצירתם, מבינים עוד יותר, שיש מישהו אדיר, שיצר את בעלי החיים, וטָבַע בהם את החוקים האלו...

(צילום: shutterstock)

תירוצים

כמה ויכוחים מיותרים ניתן היה למנוע, אילו היינו מנסים לברר מהי האמת, במקום להתעקש להיות צודקים.

כולנו כבר המצאנו לא מעט תירוצים כדי לחזק את דעותינו האישיות חסרות הבסיס, רק כדי להיות צודקים. התירוצים כבר מוכנים לשליפה… על החיוב של יהודי לקיים מצוות נשיב: "העיקר זה להיות אדם טוב", או "אני אוהב את אלוקים בלב". על לבוש לא צנוע, שאסור על פי התורה, נענה: "לדעתי הגופייה הזו כן צנועה". על נס גלוי שנראה במו עינינו, נספר לכולם: "זה רק צירוף מקרים". על מצוות שלא נוח לנו לקיים, נגיד: "זה המצאות של רבנים"... וכך נמצא תשובה מתאימה לכל טענה כנגדנו. זה אמנם הרבה יותר קל מלהתמודד עם האמת ולשנות את דרכינו, אבל בצורה כזו אנו מאפשרים לעצמנו לחיות בשקר, העיקר שנמשיך לחשוב לעצמנו שאנו צודקים.

טבע האדם הוא לא להודות באשמה. אדם מתרץ לעצמו אין ספור תירוצים שונים ומשונים, העיקר כדי לא לקבל את האמת שטופחת לו בפנים. אך אם אדם מחפש את האמת ורוצה לחיות אותה, עליו לעשות את ההשתדלות המרבית לדבוק בה כפי שהיא.

האדם נברא בחכמה ובתבונה כה נפלאה, עם מערכות מתואמות ומשולבות להפליא, כל איבר במקומו המתאים, כל חומר במינון מדויק, כל פעולה בעיתוי המתאים. על האדם לחשוב מי אחראי על כך? כיצד יצירה מופלאה זו נוצרה? הייתכן שכל הבריאה המדהימה הזאת – עם מיליארדי כוכבים וגלקסיות, חמצן, מים, בני אדם, בעלי חיים, עצים ופרחים, המעידים על תכנון, על תיאום ועל תכלית – נוצרה ללא יד עליונה, מכוונת ומשגיחה?!

תנסו לשכוח את ההרגלים, תשחררו את הנגיעה האישית. רק תתבוננו סביבכם. לא צריך כל כך הרבה מאמץ כדי "לראות" את בורא עולם, רק לפקוח את העיניים ולהתבונן..