מחוברים עד כלות הנפש, אבל רחוקים שנות אור

לבעלי היקר,

אתה יודע כמה אני אוהבת אותך. אני יודעת כמה אתה אוהב אותי.

איך מהשנייה הראשונה שנפגשנו נוצר קליק ענק וזוהר, שהביא אחריו חתונה, וילד, ועוד אחד...

ואז הייתי עסוקה מדי. שני קטנים בבית וקצת בלגן בראש, ואתה נעלמת.

לא, לא אתה נעלמת. אתה הלכת בבוקר לכולל וחזרת בערב ושיר על שפתיך. מחייך ועוזר.

הלב שלך הוא שנעלם.

אני מכירה אותך עד פנים הנפש. תמיד תישאר בשבילי צדיק, ירא שמים וטהור. אבל ככה החליט ה', שאת הסיבוב הזה דווקא אתה תעבור.

אז אחרי ההלם הראשוני הצלחתי להשאיר אותך כמו שאני והילדים היינו רוצים לראות אותך, וליצור צורת חיים שבה אף אחד מאיתנו לא יוצא נפסד. מחוברים עד כלות הנפש, קשורים בעבותות של אהבה, אבל רחוקים שנות אור.

אני לא רוצה שתדבר איתי בעד ונגד אלוקים. הוא בתוכי ואני מרגישה אותו. אלף מחקרים שתביא, והוא מרצד בתוכי.

אתה לא ילד רע. לא מתפרע. לא בועט. אתה מכבד מאוד, אבל קשה לי.

בפרט כשאני מרגישה, שהוטלתי נגד רצוני לכל הסיפור הזה.

מי ביקש לחשושים מאחורי הגב של מכרים ושכנים?!

מי ביקש להתווכח על כל הנהגה או מצווה?!

מי חלם שאצטרך לחשוב פעמיים אם לרשום את הילדים לחינוך חרדי, כי הגיוני שאצטרך להלחם על זה בגלל שלאבא שלהם יש מכשיר לא כשר?!

אנחנו קשורים. אתה בעלי, ואני אוהבת אותך ומחכה לך למרות הכל.

רק קצת כועסת עליך. עדיין.

מתביישת לומר, אבל כן. אתה הבאת אותנו למצב הזה. המשפחה שלנו עשויה קרעים קרעים וזה בגללך.

המכתב הזה לא יישלח לעולם. הוא נכתב בכדי להוציא את אשר על ליבי, ולפנות מקום בלב להאמין, שמה שקרה או לא קרה הוא לא בגלל אף קרוץ מחומר. כך מה שקרה, קורה ויקרה הוא רק מאת הקדוש ברוך הוא.

מכונית המירוץ שהוטלתי אליה תוך כדי נסיעה מטורפת, נדרשת לחגור חגורת בטיחות ולהתחיל להשתלט על ההגה, היא מהבורא יתברך.

הוא שרוצה שאמצא את עצמי מחדש. הוא שרוצה שאחזק את עצמי ואשמור על ילדי. שלא אצור מצב שבו יזיל המזבח דמעות. ושתמיד אחכה.

לא אפסיק לקוות, ולהתפלל, ולחכות לו.

לבעל שאיתו התחתנתי.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.