העיר שבה כיהנו החת"ם סופר ורבי יונתן אייבשיץ כרבנים – מנסה למחוק את עברה היהודי

פרוסטיוב היא עיר קטנה בצ'כיה. עיר קטנה – אבל עם היסטוריה יהודית מפוארת. על אף שתמיד חיו בה, לכל היותר, רק אלפים בודדים של יהודים, תלמידי חכמים ידועים שימשו שם ברבנות. החת"ם סופר כיהן שם כרב למשך תקופה, וכך גם רבי יהונתן אייבשיץ.

אבל את סממני ההיסטוריה היהודית של העיר תתקשו למצוא אם תסיירו שם. בית הכנסת מזמן הפך לכנסיה. ובית העלמין היהודי? הוא פארק שבו משתעשעים ילדים.

פרוסטיוב מעולם לא התייחסה באהדה גדולה ליהודייה. במאה ה-19, העיר נהנתה ממוניטין של מקום אנטישמי גם במושגי אותם ימים. אבל יהודים המשיכו לחיות בפרוסטיוב, עד 1942, אז שיגרו אותם הנאצים למחנה המעבר טרזין ומשם למחנות ההשמדה, בעיקר לאושוויץ. 1390 מיהודי הקהילה נספו. עשרות בודדות שרדו, ואך מעטים מהם שבו לעיר אחרי המלחמה.

"האנטישמיות עדיין נמצאת באוכלוסיה", אומר תומאס ילינק, מבכירי הקהילה בפראג, בירת צ'כיה, לכתב של ה-BBC שביקר בפרוסטיוב. "אתה יכול לשמוע את זה ברחוב, אתה יכול לשמוע את זה בדברים שהם ממציאים – דברים שחשבת שנעלמו מהעולם אחרי מלחמת העולם השנייה".

ה-BBC שלח כתב לפרוסטיוב בעקבות העימות הסוער שהתעורר בעיר סביב הרעיון לשקם את בית העלמין היהודי. ב-1943, שנה אחרי שהנאצים ניקו את העיר מיהודים, ראש העיר המקומי רכש את בית הקברות מבעליו החדשים, הרייך הגרמני. מצבות השיש מאיכות גבוהה נמכרו לכל המרבה במחיר. השיש הזול ביותר חולק חינם לתושבים המקומיים.

מבנה העירייה

אחרי המלחמה, בית הקברות נותר ריק במשך עשורים. תושבי פרוסטיוב המבוגרים זוכרים ששיחקו שם בתור ילדים. כששאלו אותם המבוגרים לאן הם הולכים, היו ילדי פרוסטיוב אומרים: 'נא זידאקו' – במקום של היהודים. חלקם זוכרים אפילו, בלי צמרמורת, איך משחקי הילדות שלהם חשפו עצמות באדמה.

היום שוכן במקום פארק קטן, גובל בבתים ובבית ספר. 74 שנים עברו מאז הרס בית העלמין, וקרן יהודית אמריקאית בשם 'כולל דמשק אליעזר', המממנת את שיקומם של בתי קברות עתיקים, ביקשה לערוך מבצע שיקום כזה גם בפרוסטיוב.

מידי מספר חודשים, אומר מר ילינק, מישהו מפרוסטיוב מתקשר אליו ומספר שהוא מצא אבן עם כיתוב עברי. לפעמים חלקי המצבות הללו מתגלים בלול תרנגולות. לפעמים הם נחים על קרקע גינה. משפחה אחת גילתה שכל החצר האחורית שלהם מרוצפת במצבות שיש. לרוע המזל, ילינק לא הצליח לשכנע אותם לוותר על הריצוף הנוכחי לטובת ריצוף סטנדרטי.

ויש גם אנשים הגונים יותר. כשכתב ה-BBC פוגש אותו, ילינק בדיוק מסיים להעמיס חלקי מצבות שבורים שעליהם דיווח לו תושב מקומי. כל מרתף הבית שלו היה עשוי מאבנים כאלה, עליהן מופיעים חלקי כתובות בעברית: "פה נטמן", "הבת האהובה", וגם שם: "ברנרד הרליצקה". התושב מסרב למסור את שמו לכתב. "אני רק מחזיר דברים שמעולם לא היו צריכים להילקח", הוא אומר בעצב.

התוכנית לשקם את בית העלמין היהודי לא עברה בשתיקה בפרוסטיוב. אספות ציבוריות נסערות נערכו בעיר כשפורסמה תוכנית השיקום של הקרן האמריקאית. התוכנית היתה צנועה למדי: בסך הכל רצתה הקרן לגדר את איזור בית העלמין הישן בגדר בגובה הברכיים ולהציב בתוך התחום הזה כמה מהמצבות שהוחזרו. מועצת העיר תחילה הביעה את הסכמתה, אבל אחרי שעצומה המתנגדת לתוכנית נחתמה על ידי 3000 תושבים, משכה מועצת העיר את תמיכתה. העצומה, אגב, השיגה את מטרתה בכך שפרסמה בעיר סימולציה מזויפת של התוכנית, שמראה את הפארק מוקף בחומת אבנים גבוהה.

"אני חושב שראש העיר סיכם את הנושא היטב כשאמר שחייבים לתת עדיפות לזכויות החיים ולא לזכויות המתים", אומר בקור רוח סגן ראש העיר, זדנק פישר, בשיחה עם כתב ה-BBC. "האמת היא שרק מעט צאצאים של אנשים ממוצא יהודי חיים היו בעיר, בעוד רוב האנשים שחתמו על העצומה הם הורים לילדים שהולכים לבית הספר הסמוך ולא רוצים לשנות את המסלול שלהם בגלל התוכנית".

את הטענות לגבי אנטישמיות, כמובן, הוא דוחה בתוקף – ומאשים את התקשורת ברצון ליצור סנסציות. "אתה שואל אותי על מאמרים אנטישמיים בעיתונות המקומית? אבל אנחנו לא כתבנו את המאמרים האלה, נכון?", התגונן בפני כתב ה-BBC. "אתה יודע, עיתונאים צריכים נושא שנוי במחלוקת כדי שהמאמרים שלהם יהיו מעניינים...כשיש אנטישמיות בכותרות פתאום כולם מתעוררים".

אבני המצבות שילינק מוצא ואוסף בפרוסטיוב, אחת אחרי השניה, מאופסנות בינתיים בבית העלמין היהודי החדש של פרוסטיוב, שלמעשה נמצא מחוץ לעיר. זה סידור זמני, מסביר ילינק, עד שקרן 'כולל דמשק אליעזר' והעיריה יוכלו להגיע להבנות. כפי שזה נראה מהאווירה בעיר, אומר הכתב, רוב , כנראה שתהליך ההגעה להבנות הללו לא יהיה קצר.

"יש נ.ב. לביקור שלי בפרוסטיוב", כותב רוב קמרון, הכתב שיצא לפרוסטיוב כדי לסקר את הפרשה. אחרי השיחות עם ילינק, הוא אומר, היסטוריונית מקומית שחקרה את הקהילה היהודית של פרוסטיוב העניקה לו סיור מודרך של העיר. היא לקחה אותה לסמטה קטנה בין גושי בניינים. "כאן היה בית הכנסת הגדול. כאן היתה הישיבה", בבית הכנסת שוכנת היום כנסיה קתולית. בניין הישיבה הוא היום המקום בו משלמים דוחות חנייה.

לבסוף, היא הובילה אותו אל בית העלמין הישן, שמשמש היום כפארק. אנדרטה שחורה קטנה עומדת שם. במרחק של מספר מטרים, היא הצביעה, יש רפליקה של המצבה של אחד הרבנים המפורסמים ביותר של פרוסטיוב, הרב צבי יהושוע הורוביץ זצ"ל. אלא שאז, כותב קמרון, ההיסטוריונית פרצה בקריאת הפתעה. הרפליקה נופצה. חצי ממנה היה מוטל בשברים על הדשא.

קמרון צילם את רפליקת המצבה השבורה והראה אותה לסגן ראש העיר, זדנק פישר. האם יש לו מושג מי יכול היה לנפץ את ההעתק למצבה, שהמקור שלה חולל כבר מזמן?

"לא יודע", ענה פישר, מביט בתמונה על מסך הטלפון. "אולי זו היתה הרוח?"