הטור המאויר לפרשת שלח: סריקה מווירוסים שנדבקו אלינו נצרכת בהחלט

אני פותח את הרוכסן של התיק ומניח על השולחן, פותח את המסך, לוחץ על הכפתור ואני בפנים.

עמוק בפנים...

 "יש לי עבודה במחשב", אני אומר לעצמי. או שאני עובד, או שאני אובד... רק להתעדכן קצת במה שקורה בעולם... רק לבדוק רגע מה בחדשות. מכאן מתחילה תגובת שרשרת. מאתר החדשות אני מוצא את עצמי בתקציר משחק כדורגל, משם אני מתדרדר לקליפ מוסיקה שמוביל אותי בצלילה תהומית להורדת סרט! ב-60 שניות הגעתי לגיהנם! ממש קליק אחד לגיהנם! אם הייתי קופץ ממטוס בלי מצנח הייתי נופל לאט יותר.

מה גורם לנו בכל פעם מחדש להתפתות להיכנס לשם? בגדול, זה חוסר אמונה. בקטן, זה גם חוסר אמונה! מה הקשר בין אמונה לאינטרנט? ברוך ה', זה לא קשור! חוסר האמונה מתבטא בחוסר סיפוק. אנחנו כל הזמן מחפשים עוד ועוד דברים לנשמה "הרעבה" שלנו, אך נשמתנו הטהורה אינה רעבה לדברים מהסוג הזה. אנחנו רק מרעילים אותה עם מראות ותכנים פסולים שמזיקים לנו.

אנו חוששים שאולי נפסיד משהו, חס ושלום, ולכן מרגישים שחייבים לנסות הכל! אך ישנם דברים שעלולים לחדור לנשמה, וקשה מאוד להתרפא מהם... כמו מראות לא צנועים, שמיעת דיבור לא הולם, אלימות בוטה! אחרי שזה נמצא, קשה להסיר את זה. כמו הרגשת ההנאה כשעושים "על האש", אוכלים ושותים אבל לא שמים לב שהעשן נכנס לבגדים ונדבק בהם. אחרי שהכל נגמר ומרגישים "מלאים", אנחנו מריחים את הבגדים ומתחרטים ששהינו באותו מקום.

אך כשהעבירות נדבקות אלינו, קשה להסיר אותן ללא תשובה אמיתית. "סריקה מווירוסים" שנדבקו אלינו נצרכת בהחלט. אדם חש שקשה לו לעזוב את העבירה, וגם כשהוא עוזב – הוא לא יודע האם באמת התחרט על אותה עבירה והאם עשה שינוי אמיתי, לכן נדרש "פירמוט" מחדש לנשמה והכנסת "חומרה" נקיה וחדשה לתוכה.

הכל תלוי בנו, "בפיך ובלבבך לעשותו". נעשה תשובה, עכשיו! מיד! תשובה זה לא רק לאנשים "רחוקים", זה לכל יהודי ויהודי. "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה"... (רמב"ם הלכות תשובה פ"ז ה"ו)

השורה התחתונה:

"וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם"

מי יכול היה לתאר לעצמו שאני אדע כמה פסים יש בכל מעברי החציה בדרך לכולל... אתה יוצא מהבית, מוריד את הראש ומתחיל ללכת. ככה זה שסכנות אורבות בחוץ... חייבים לשמור את העיניים! עניין לא קל בכלל... לפעמים נדמה לנו שאם אנחנו הולכים ברחוב שהציבור בו הוא דתי, אז אפשר להסתכל, כי כולן לבושות צנוע... טעות! לפעמיים זה הרבה יותר גרוע, ושם הרוב נכשלים!  מפני שכשאנחנו הולכים ברח' חילוני, אנחנו יודעים שאין מצב להרים את הראש, זה ממש שדה מוקשים... הן אורבות לך בכל פינה. הן הולכות "ושורפות קלוריות", ואנחנו הולכים "ושורפים את העיניים". הרמת, נפגעת. אחים יקרים, כשאתם יוצאים החוצה תשימו ספר על העניים.

"אשרי מי שהולך לבית כנסת ותלמודו בעינו"...