מה בהפטרה? ביאור והקשרים של הפטרת פרשת שלח

האם יתכן שעל אותו חטא היסטורי שחטאו ישראל תחת הנהגתו של משה רבנו, יחזרו בשנית בזמן סמוך תחת הנהגתו של ממלא מקומו יהושע בן נון?

הנה, אותו "חטא המרגלים" המפורסם מפרשת השבוע, אשר בקשו ישראל ממשה לרגל ולבדוק את הארץ אם טובה היא, ובעקבותיו נענשו בעונש הכבד של הליכה במדבר 40 שנה – כנגד 40 הימים שתרו את הארץ, חוזר על עצמו תחת הנהגת יהושע בן נון – תלמידו וממשיך דרכו של משה רבנו, טרם כניסתם לארץ.

בהפטרה שלפנינו מסופר על שני האנשים ששולח יהושע לראות את יריחו וכלל הארץ, טרם המעבר בירדן למלחמות על כיבוש הארץ.

על השוני המהותי בין שליחת המרגלים של משה לזו של יהושע, נתמקד בשתי פרשנויות.

1. מטרת משה בשליחתם, על אף שהבטיחם הקב"ה בכיבוש, הייתה חיובית. לברר עד כמה גבורתם של הנמצאים בארץ, ואם יש מקום לנסות ולהילחם, או להשאיר הכל בידי הקב"ה בדרך של נס. רק שהעם התנהג בצורה לא ראויה לאחר תשובתם של המרגלים. אבל יהושע שלחם "חרש" – בשקט ובחשאיות ללא ידיעת העם, ולכן לא חשש מתגובה שלילית (ספר "טעמא דקרא", הרב חיים קנייבסקי).

2. הבדלים נוספים בין שני המאורעות. א. משה שלח לבקשת העם, וכמו שנאמר "ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים", ועל כן סמכו על תשובתם, להוציא דיבת הארץ. אולם כאן שולח יהושע מדעתו ללא בקשתם.

ב. משה שלח כשהיו במדבר פארן, רחוקים מאד מהארץ, והיו מסופקים בהבטחת ה' בניצחונם ובטיב הארץ. אך יהושע שלח כשהיו ב"שטים" – קרובים מאד ואינם מסופקים, רק לבדוק את תוואי המקום והצבת הלוחמים.

ג. משה שלח 12 אנשים – נציגות נשיאותית מכל שבט, כי כל אחד רצה לבדוק אם הארץ מתאימה לצרכי שבטו, ואכן הוציאו דיבה רעה. אמנם יהושע שלח רק שני אנשים מהמון העם, לבדיקת תנאי השטח (מלבי"ם).

שני המרגלים מתארחים בבית אישה בשם רחב.

כשנודע למלך יריחו על דבר הימצאותם, החביאה אותם בגג ביתה בעצי הפשתן, והשיבה לשליחי המלך, שהמרגלים כבר יצאו ממנה ואינה יודעת היכן הם, כך שכדאי שירדפו אחריהם מיד ויתפשו אותם בהקדם.

ואכן כשיצאו לחפשם, עלתה רחב לגג ואמרה להם, ששמעה על כל נסי ישראל ביציאתם ממצרים ובקריעת ים סוף, וברור לה שיכבשו את ישראל וינצחו במלחמה, כמו שניצחו את מלכי האמורי במלחמות קודמות.

רק מבקשת היא מהם, שיבטיחו לה בשבועה לעשות חסד אתה ועם משפחתה להצילם, כמו שדאגה והסתכנה בעבורם.

שני האנשים נשבעים לרחב. היא מורידה אותם בחשאי בחבל דרך החלון, הם מבקשים ממנה לקשור חוט שני בחלון ביתה, לסימן שמירה.

לאחר שהתחבאו בהר שלשה ימים מהרודפים, ירדו והגיעו אל יהושע המנהיג, וסיפרו לו על היותם בטוחים "כי נתן ה' בידינו את כל הארץ, וגם נמוגו כל ישבי הארץ מפנינו".

הקשר והשייכות בין פרשת השבוע להפטרה – ברורים. שניהם עוסקים בשליחת מרגלים תחת שתי הנהגות בישראל, ערב כיבוש הארץ.

ראוי לסיים בהסבר נפלא, בשם הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל (רבה של ת"א יפו, תשל"ג – תשמ"ו).

תורת ישראל וארץ ישראל נקראים שניהם באותו שם – "מורשה" – כעין ירושה שלנו מדור דור.

מדוע, אפוא, יש הבדל כה תהומי ביניהם?

לגבי ארץ ישראל, על אף שכולם יודעים את מיוחדותה, ואפילו יזילו דמעה של התרגשות אם יזכו לעלות ולבקר בה, לרבים מאחינו שבגולה אין שום רצון ודחיפה לעלות ולהתגורר בארץ, טוב להם למנף את עסקיהם באדמת ניכר, ולהגיע לעיתים לביקור שורשים מרגש...

ואילו לגבי תורת ישראל הדבר שונה, כאשר כמעט ואין יהודי בעולם שאין לו זיקה מינימלית לדת וליהדות. כל יהודי באשר הוא שומר על זהותו ועל ערכיו היהודיים. גם אם לא זכה לשמור תורה ומצוות, יקפיד על קשר רוחני מסוים, כדוגמת חמץ בפסח, צום בכיפור, ברית מילה לילדיו.

וביאר, הכל תלוי בהתחלה...

כמו שמקבלים את הדבר בתחילה, כך ימשיך הוא הלאה והלאה.

כיצד ישראל קבלו בהתחלה את ארץ ישראל? בהיסוס, באי אימון, ברצון לשלוח מרגלים לבירור ההבטחה האלוקית. לכן מאז ועד היום נחקק בטבע לדורות, שיהיו כאלה שיעדיפו לקבוע משכנם במקום אחר.

אולם כיצד קבלו ישראל את התורה? בשמחה ובהתלהבות אמרו "נעשה ונשמע". מאז ועד היום לכל אחד יש את הקשר, בכל יהודי בוער הניצוץ הפנימי.

לנו לא נותר אלא להסיק לעצמנו בשגרת החיים, להתחיל כל דבר מבראשית בשמחה.