למה אסור לעשות קעקועים?

 

בעשורים האחרונים אנחנו עדים ליותר ויותר ישראלים, בעיקר צעירים וצעירות, שמחליטים לקעקע על גופם ציורים, סמלים או אותיות. נעזוב לרגע את השאלה עד כמה חכם להטביע בגוף לכל החיים משהו שמתאים לך דווקא בתקופה הנוכחית, ונדבר על האיסור היהודי המפורש בתורה - "וכתובת קעקע לא תתנו בכם" (ויקרא י"ט). מהו למעשה הרציונל שעומד מאחורי האיסור? הרי מדובר בגוף שלנו, ולכאורה זו זכותנו לעשות בו מה שנרצה. ואם כבר עשינו, עד כמה קריטי להסיר את הקעקועים? והאם זה נכון שלא קוברים נפטרים בעלי קעקועים, ואף חותכים מהם את הבשר המקועקע?

 

 

"קודם כל, הקביעה שהגוף שלך אינה נכונה מעיקרה", מסביר הרב יצחק פנגר. "לאדם אסור לחבול בעצמו, כי הגוף הוא לא שלך. הוא כמו מעין רכב שכור, פיקדון שיש להחזיר אותו כמו שצריך. לכן יש אפילו שאלה בהלכה האם אדם יכול לעבור ניתוח פלסטי סתם לשם נוי. אין בעיה עם ניתוח כהשתדלות לקראת יציאה לשידוכים, אבל לייפות את עצמו סתם כך, זה משהו אחר.לגבי קעקועים, הרמב"ם כתב שמדובר בדרכי הגויים. ממילא עם ישראל צריך להיות נבדל מהם בחלק מהדברים, וגם בזה. כל הרעיון של תרבות ופיתוח הגוף הוא לא יהודי, ואנו מתרחקים מהמושג הזה. הגוף צריך להיראות מכובד, וללא קשקושים עליו".

 

יש לאיסור הזה שורש או הסבר נוסף בתורת הסוד?
"ברגע שאדם עושה קעקוע בגוף, מבואר גם שהדבר מקרקע את גופו וגורם לו אחיזה מאוד גשמית ובהמית בעולם הזה. כלומר, הקעקוע והקרקוע מבוססים על אותו רעיון. זה משבש את הקשר הנקי והזך שלנו עם בורא עולם, בפרט אם מדובר בציור או בסמל שהם ההפך מקדושה".

 

וזה נכון שלא קוברים מתים עם קעקועים?
"חס ושלום. ודאי שקוברים אותם כך. אין לי מושג מאיפה זה הומצא".הרב יצחק גבאי מוסיף טעמים נוספים. "אור החיים הקדוש מבאר שבתורה כתוב ´וכתובת קעקע לא תתנו בכם´. נשאלת השאלה למה לא נכתב ´בבשרכם´ במקום ´בכם´, שהרי פסוק לפני כן כתוב ´ובבשרכם לא תשרטו שרטת´. התשובה היא שהקעקוע יוצר שינוי ממש בכם, בעצמכם, בפנימיות שלכם". הרב גבאי מביא גם את דברי הספורנו, שלפיהם אסור לעם ישראל לעשות דבר נצחי בגופם מלבד ברית המילה, מאחר וזו כביכול בגידה בנצחיות של ברית המילה. "בספר החינוך יש טעם נוסף", הוא מוסיף, "מכיוון שזה היה מנהג של עובדי עבודה זרה, שכתבו את השם של האליל שלהם, נצטווינו להימנע מכך".

 

ומה לגבי קעקוע שכבר נעשה בעבר, ועכשיו מגיעה החרטה?
"זו שאלה שקיימת בספרות השו"ת של זמננו. התשובה היא שמוכח מתוך המקורות שאין שום חיוב להסיר, כי כתוב ´וכתובת קעקע לא תתנו בכם´. כלומר, האיסור הוא על עצם העניין. אבל אחרי שהדבר נעשה - אין הכרח להסיר את הקעקוע, כי אתה לא עובר איסור בכל רגע ורגע. כלומר, המונה לא דופק. עם זה, כל הפוסקים כותבים פה אחד שראוי להסיר את הקעקוע, כי הוא ´מזכרת עוון´ כהגדרתם".

 

אם אסור לעשות קעקוע משום חבלה עצמית, איך ניתן להסיר אותו? הרי גם כאן האדם כביכול חובל בעצמו, מכאיב לעצמו.
"כתבו הפוסקים שאסור לחבול בעצמי רק במידה שיש צער. אבל ברגע שאין צער - יש אומרים שאין איסור לחבול בעצמי. יש כאלה שכתבו שהאיסור לחבול ולצער מותר לצורך תשובה. ובכל מקרה, ניתן לעשות את זה בהרדמה. אבל זה כמובן לא הטעם היחיד, כי אם הסיבה הייתה רק האיסור לחבול בעצמי, היה אפשר גם לעשות קעקוע בהרדמה. הסיבות לאיסור הקעקוע הן מגוונות, ועצם זה שכתוב בתורה - כבר פוסל את העניין כליל, בין אם יש טעמים המובנים לנו, כפי אותם אלה שהזכרתי, ובין אם לא".

 

מה לגבי מישהו שעובד במכון לקעקועים, ומקעקע אחרים - גם כאן הוא עובר איסור, או שמא רק המקועקע עצמו עובר איסור?
"האיסור עצמו הוא גם אם מישהו עושה בבשר של השני. כאן הוא אפילו עובר שני איסורים: גם על איסור כתובת הקעקע וגם על ´לפני עיוור לא תיתן מכשול´. זה יותר חמור מאשר אם הוא עושה קעקוע בעצמו".