מחקר חדש: אין הבדל בין רמת הפעילות הגופנית של בני תשע עשרה ובני שישים

לסבא בן שישים ולנכדו בן ה-19, מסתבר, יש הרבה יותר מן המשותף ממה שחשבתם. לשם התחלה, רמות הפעילות הפיזית שלהם דומות להפליא, כך מצא מחקר חדש של אוניברסיטת ג'ון הופקינס האמריקאית.

"רמת הפעילות הגופנית בשנות הנעורים נמוכה באופן מבהיל, ובגיל 19 היא דומה לזו שני בני 60", אומר ראש צוות המחקר, ואדים זיפוניקוב.

כדי לבדוק את רמת הפעילות הגופנית בגילים שונים, החוקרים השתמשו בנתונים ממחקר לאומי גדול שעקב אחרי 12,529 אמריקאים שענדו שעונים המודדים את רמת הפעילות שלהם במשך שבעה ימים רצופים. השעונים הללו מדדו כמה זמן הנסיינים בילו בישיבה או שכיבה, וכמה זמן בפעילות גופנית קלה, בינונית או אינטנסיבית. הנסיינים חולקו לחמש קבוצות: ילדים (6-11), בני נוער (12-19) צעירים (20-29) אמצע החיים (31-59) וקשישים (60-84).

הקבוצה היחידה שבה נמדדה עליה ברמת הפעילות היתה זו של בני העשרים, אומרים החוקרים. בהשוואה לבני נוער, הקבוצה הזו פעילה יותר בבקרים. השינוי הזה, ככל הנראה, קשור לכך שזהו הגיל בו מתחילים לעבוד במשרה מלאה ולעיתים גם להקים משפחה, מה שדורש פעילות נמרצת יותר בשעות הבוקר.

בכל קבוצות הגיל, גברים היו פעילים יותר מנשים, בעיקר בפעילות גופנית אינטנסיבית. אבל אחרי גיל שישים, רמת הפעילות הגופנית של גברים ירדה דרסטית בהשוואה לנשים. דווקא אצל בני שישים פלוס, אלה הנשים שעוסקות בפעילות גופנית אינטנסיבית יותר.

המחקר מצא שאפילו בקרב ילדים, שלגביהם נהוג לחשוב שהם פעילים יותר באמצעות משחק, המלצות ארגון הבריאות העולמי לגבי פעילות גופנית אינם מיושמות. עבור ילדים בגיל חמש עד 17, ארגון הבריאות העולמי ממליץ על לפחות שעה של פעילות מתונה עד נמרצת, אבל רובן של הילדות והנערות ובין רבע למחצית מהבנים בגילים הללו, אומרים החוקרים, לא מיישמים את ההמלצה הזו.

המחקר גם בדק מהם חלונות הזמן ביום שבו כל קבוצת גיל עוסקת בפעילות גופנית. כך נמצא למשל שילדים בגיל בית ספר עוסקים בפעילות גופנית בעיקר בין שתים בצהריים לשש בערך. "השאלה הגדולה", אומר זיפוניקוב, "היא איך עורכים שינויים בסדר היום, בתוך בית הספר, למשל, כדי ליצור תנאים שיעודדו יותר פעילות גופנית".