מרגש: הרב שיינברג ביקש 3 פעמים את סליחתו של המלצר

היום (שני, כ"ז באדר) חל יום השנה ה-11 לפטירתו של הרב חיים פינחס שיינברג זצ"ל (כ"ז באלול ה'תר"ע, 1 באוקטובר 1910 - כ"ז באדר ה'תשע"ב, 20 במרץ 2012), שהיה ראש ישיבת תורה אור, פוסק הלכה, רבה של קריית מטרסדורף בירושלים וחבר במועצת גדולי התורה של דגל התורה. בסוף ימיו נודע בכינוי "זקן ראשי הישיבות". מקבץ סיפורי הוד לדמותו הגדולה.

1. דאג שלא ייגרם צער כתוצאה מפסק ההלכה: בפסקי ההלכה שלו נתן הרב שיינברג דגש חזק על 'בין אדם לחבירו', וכמה פעמים כאשר פסק הלכות שיכולות לגרום צער לזולת, לא אחת היה דואג להסביר מלבד הפסק, איך לנהוג בעדינות שלא יגרם כתוצאה מהפסק צער. הרב רוזנגרטן, ראש ישיבת בעלזא, סיפר שפעם שאל שאלה הלכתית מסוימת את הרב שיינברג, שהשיב את התשובה והדגיש שפסק הלכה זה שהוא פוסק לו, הוא בתנאי שלא יגרם מזה צער לזולת, אך בהלכה זו, הדין ישתנה אם זה יגרום צער.

2. ביקש את סליחתו של המלצר: כמה פעמים ארע שגרמו לו נזק, ונזהר שמי שהזיק לא ירגיש בכך, ויצטער. בשמחת מצוה אחת, תוך כדי שהמלצר חילק את המנה הראשונה מעדה ידו וכלי עם רוטב נשפך על בגדו של הרב. כמובן שהמלצר נתקף בבושה עצומה שגרם לגדול הדור, ולא מצא את המילים לבקש את סליחתו. הרב שיינברג הפך את המצב, והחל מיד לומר לו שהוא זה שהכשילו בלי משים, והחל מבקש את "סליחתו" על כך. במשך כמה פעמים במהלך השמחה קרא הרב למלצר וביקש את סליחתו המפורשת.

(צילום: shutterstock)

3. הרגיע את הפוגעים בו: בערוב ימיו, כאשר התלמידים היו מעלים אותו בכיסא, ארע שתוך כדי שהעלו אותו נתקעו אצבעותיו והמשיכו לעלות, תוך שאצבעותיו נתונים במעקה, עד ששמו לב. מיד ביקשו סליחה ורבינו פטרם בחיוך ואמירה שכלום לא קרה. מספר אחד מבני הבית, כל עוד היו הבחורים שהעלוהו בבית נראה היה שכלום לא קרה. ברגע שעזבו החל מביט על היד שנפגעה, ולפתע ניכר היה שהוא כאוב.

4. נמנע מלהסתפר כדי שלא לבייש: סיפור נוסף סיפר תלמיד שהיה יחד עם הרב שיינברג בחדרו בישיבה, וכאשר הרבו נעמד ממקומו, סבר התלמיד שקם ללכת ולכן הזיז ממנו את הכסא מאחוריו, הרבו לא הבחין בכך ושב להתיישב, ונפל. כשקם והתיישב על כסאו, הבין את הרגשתו הנוראה של התלמיד וקרא מיד לעברו, "הכל משמים לא קרה לי ב"ה שום דבר", והוסיף בבדיחותא, "לא משנה מה עם הראש, העיקר מה שיש בפנים". באותה תקופה כאשר באו לספר את שיער ראשו ביקש להימנע. התלמידים התפלאו למה לא הסתפר כהרגלו, אך אותו מקורב הבין היטב, הוא חשש שמא תתגלה המכה ואותו תלמיד יתבייש על שגרם כזאת לרבו, לכן נמנע מלהסתפר עד שהמכה חלפה.

5. רגישות מיוחדת לכל צער: עד כמה היתה לו רגישות אפילו לחשש צער קטן של הזולת, פעם נזקק לחבוש פלסטר על אצבעו ובאותו זמן כובד בסנדקאות, קודם שנסע לברית ביקש להוריד שמא זה יהיה מאוס בעיני בעל הברית.

6. הכניס את העניבה כדי לכבד: כמו כן, כאשר נכנס לחתונות בבית אדמורי"ם ומשפחות חסידיות, היה מכניס העניבה מתחת לטלית קטן, כדי לכבד את מנהגם ולהיות כמה שפחות שונה מהם.

(צילום: shutterstock)

7. וויתר על קביעות כדי לא לפגוע: פעם ניגש אדם בטעות לעמוד התפילה של הישיבה להתפלל, זאת מחוסר ידיעה שהרב שיינברג מקפיד להתפלל את כל התפילות בעצמו לפני העמוד. הרב ביקש להניח לו שלא יפגע, וויתר בכך על קביעותו במשך שנים רבות.

8. "חוש הראייה שלי לא במיטבו": באחת הפעמים נכנס אדם לחדרו של הרב שיינברג, והציג את עצמו בשמו, תלמיד ותיק מימים ימימה. הרב, שלא זכרו וכנראה חשש שיפגע ולכן החל להתנצל וסיפר שהחליף כמה פעמים משקפיים וחוש הראיה לא במיטבו, והכל כדי שהלה לא יפגע.

יהי זכרו ברוך.

באדיבות אתר 'דרשו'.