במרחק נגיעה

"שלום כבוד הרב! יש לי כמה שאלות אליך!", שמעתי קול של בחור צעיר מצועצע ומגולח למשעי מאחורי גבי בלובי של המחלקה בבית החולים. לא טרחתי להסתובב, מאחר שאינני רב, ותואר זה כלל לא מתאים לי. "אתה אתה.. כן אתה..!". שוב אותו קול... הסתכלתי מסביבי אם יש מישהו "מזוקן לציבור" העונה על דרישת רב במראהו החיצוני לפחות למי שאינו מכירו, אך לא מצאתי ואף לא אחד כזה לרפואה. שוב אותה קריאה רק בניסוח שונה: "אתה עם הכיפה השחורה...". עכשיו כבר הסתובבתי וחיפשתי לפחות מישהו עם כיפה. לא, אני היחידי...

 

"כן, אחי", אמרתי ב"שפה המדוברת" של היום, למרות שמבחינת הגיל אני יכול להיות אביו. "נעים מאד, שמי חיים. ואיך קוראים לכבודו?".

"שמי אסף, אבל קרא לי אסי", אמר בביטחון אבל בצורה קצת וולגארית יחסית לגילו.

"שלום אסי!", חייכתי והגשתי לו את ידי ללחיצה.

"אהלן חיים! תשמע רבינו, יש כמה לי דברים ושאלות ביהדות שאני לא מבין ואשמח אם תענה לי".

"אשמח מאד לשמוע מה הן שאלותיך אסי, אך תחילה עלי להבהיר שאינני רב, לא למדתי והוסמכתי לרבנות, ויתכן שאף לא אדע ואוכל לענות לשאלותיך. מה שכן אסי, דע לך, שלכל שאלותיך, ביהדות לפחות, יש תשובה. אך לא כל אחד יכול, יודע ורשאי לענות. אלא שאנסה בכל זאת אולי ה יהיה בעזרי ואוכל להועיל. אז כן אסי, במה אפשר לעזור?".

 

אסי: "אתחיל בנושא זה כי הוא הכי מעיק עלי לאחרונה, ואם יאפשר הזמן, אעבור לשאר הנושאים האחרים החשובים לי. תראה חיים, היום אני בן 19, ויש לי חברה כבר זמן רב. אינני שומר נגיעה כלל, ואני יודע שיש כזה דבר שמירת נגיעה. רציתי לדעת - מה זה אומר, מה אסור ולמה?".

אני: "טוב אסי, אשתדל לענות לך. שמירת נגיעה הוא איסור שחל על הגברים והנשים גם יחד, שלא יגעו אחד בשני, אלא רק הנגיעות המותרות להם. זהו איסור חמור המביא את האדם לידי הרהורים, מחשבות טמאות ואף יכול להגיע לאיסור החמור של ניאוף רח"ל, על אף ההנאה הרגעית והחולפת. כי יצר הרע מטעה את האדם להתחיל רק בחטא קל, ומושך אותו עד שאינו יכול להתגבר עליו, וכך הופכים אנו את עצמנו לרצונות ותאוות היצר".

 

אסי: "אם כך, ראשית חיים, רציתי לדעת מהו מקור האיסור ועל מי בדיוק הוא חל?".

אני: "המקור לדבר הוא פסוק מפורש בתורה: איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה, אני ה. זאת אומרת, שלא רק עצם המעשה אסור, אלא גם הדברים המקרבים ומביאים את האדם לידי כך. כגון קירוב בשר, חיבוק, נישוק וכו.

 

וכן מפסוק: "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה". ולא רק אשה נידה, אלא הכוונה לכל אשה ואשה האסורה עלינו. והאיסור חל על גברים ונשים כאחד, כי כתוב "לא תקרבו לגלות", דהיינו גם גברים וגם נשים כאמור. והנשים בהן מותר לגעת, הן כגון, בן ואמו, אב ובתו, נכד עם סבתו, אשה ובעלה (רק בזמנים המותרים להם, וזה לא הזמן ולא המקום להזכירם), בת עד גיל שלוש ובן עד גיל תשע. כל השאר, כאמור, איסור חמור הוא לגעת בהן, כי מביא רעה והרהורים על האדם. וכן כמובן שיש איסור חמור ג"כ בהסתכלות ושמיעת נשים שלא לצורך ולשם הנאה, כי זה מביא את האדם לידי תאווה.

 

וכפי שמנסח זאת בעל השולחן ערוך בביטוי נדיר: "להתרחק מאד מאד...". וזהו מהפסוק המפורסם שאנו אומרים אותו לפחות פעמיים ביום: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם...".

 

אסי: "זאת אומרת, אתה רוצה לומר לי שה אוסר עלי לגעת בחברה שלי רק בגלל הרהורים? ואם אני אומר לך שאני כלל לא מהרהר, והדבר בכלל לא משפיע עלי לרעה?! בשבילי זה בדיוק כמו לגעת בחבר או בגבר אחר... הדבר לא משפיע עלי מאומה...".

 

 

אני: "אם כך, סף הרגש שלך כבר נשחק כי התרגלת עוד מגיל ילדות, וכשאתה מתרגל לדבר, ההרגל כבר נעשה כטבע שני, וההשפעה של נגיעה בלבד כבר כלל לא משפיעה. ואמשול לך משל למה הדבר דומה: אדם שהתרגל מצעירותו לאכול כל יום שוקולד שוויצרי עדין טעם וטעים ונהנה הוא מהשוקולד, למרות הנזק שזה גורם לשיניו, אזי כשיגיע לגיל מבוגר, כאשר הנזק שיכול להיווצר הוא בעל סיכויים פחותים ואף יהיה מותר לו לאכול ממנו – ההנאה מהאכילה כלל לא תורגש לולא אכל כל ימיו מאותו המאכל.

 

סף הרגש-הנאה נשחק. אם רק היה חוסך לו את ההנאות הרגעיות של אותם זמנים בהם היה אסור לו להנות, והיה משאיר אותם לזמן מאוחר יותר בו מותר לו, ואף מצווה בזה, כמה היה נהנה, הנאה של מצווה... אם כן לא היה כדאי לו אז להימנע מהנאה רגעית ומאוסה בשביל לשמור את זה לזמן המתאים והמותר, בו ההנאה תהיה כפולה ומכופלת?!".

 

אסי: "או.קיי, נניח. ומה לגבי לחיצת יד לנשים? הרי יוצא לי הרבה פעמים להיקלע גם למקומות עם אנשים ונשים שאינם מקפידים בזה כלל, והדבר יכול להעליבם ולגרום לאי נעימות מצד שנינו. ההלכה הזאת ממש אזוטרית ולכן לא פלא שרבים לא מקיימים אותה... האם אין בזה משום חוסר בכבוד הבריות?".

 

אני: "אתחיל ברשותך מחלקה השני של שאלתך. ההלכה אכן אזוטרית, אבל תלוי מאיזה מבט הנך מסתכל. גם התרופה שאני לוקח הנה אזוטרית, אבל אך ורק לאנשים הנמצאים הרחק ממחלקה זו, או לכל היותר לאנשים הרחוקים מהמושג בית חולים. כוונתי היא אסי, שאם מישהו נמצא במקום ששומרים על כללים-הלכות אלו, אז הדבר ידוע ומפורסם לו, ומי שאינו מתנהג בהתאם, הוא נראה כביכול כחריג. הלכה זו אמנם אינה מפורסמת כמו איסור אכילת חזיר, שמירת שבת וכד, אך אין זה מפחית מערכה בגלל היותה לא ידועה בקרב הצבור כולו.

 

ובאשר ללחיצת יד לנשים משום כבוד הבריות, התשובה היא, שאע"פ שיש חשש שהצד השני יפגע – אסור. אם נראה לך תמוה הדבר, אשאל אותך שאלה רטורית ואקווה שתבין את משמעות העניין: אם באת להתארח אצל חברך, והגיש לך הלה מאכל בשרי מבושל אך אינו מקפיד כלל בין בשר לחלב ובכשרות בכלל, האם תאכל דבר כזה רק בשביל לא לפגוע בחבר?! בודאי שלא! אני מכיר הרבה אנשים שאומרים: אני מכבד כל אדם באשר הוא, אך כשמגיעים למצב של לחיצת יד לנשים, ואני נמנע מסיבות דתיות, קונסטיטוציות ולא חלילה מסיבה אישית, אז אני כבר נקרא פנאט, פונדמנטליסט, ונטען שהרבנים עשו לי שטיפת מח וכו'.

 

מה עם אותו אדם שכבדת רק לפני רגע?! האם בשל הימנעו מלחיצת ידך בגלל הסיבות הנ"ל כבר אינו בנאדם שראוי לכבוד הולם?! חבל, חבל שמכבדים רק עד ש... אמנם צריך לכבד כל אדם, אך אין זה מדובר כאשר האדם מחטיא אותך. עדיף שהחבר יפגע, מאשר שהקב"ה יפגע... אין אנו מחויבים לתת דין וחשבון לכל אדם משום שיש חשש שיפגע כאשר החטא על חשבוננו. התורה אוסרת עלינו דברים לטובתנו, ואם זה לא נראה למישהו כי טרם יצא לו להכיר את תכונותיו הטובות של הבורא המטיב, הרי הדרך אליו קצרה, ולנו אסור לחטוא בשל כך. אך צריך להסביר בצורה  י פ ה  ו מ כ ו ב ד ת  את משמעות ואיסור הדבר. כך שמי שאינו מכבד אותך ומזלזל בדבריך ובמעשיך, עליו נאמר: "... גופו מחולל על הבריות". אולם מי שמכבד אותך גם אם דעתך ומעשיך אינם נראים לו, הרי הוא עצמו המכובד – "איזהו מכובד המכבד את הבריות!".

 

אסי: "אבל אתה יודע מה? אני רואה גם הרבה דתיים, חובשי כיפות לפחות, שלא מקפידים בזה כלל ועיקר... אז איך בדיוק אתה מסביר, שאם זה איסור כה חמור אפילו מי שבגדר שומר תורה ומצוות לא מקיים אותו?".אני: "נכון. לצערי הרב יש גם אנשים דתיים (וכאן כל אחד יפרש לעצמו מהי הגדרת "דתי"), או כהגדרתך חובשי כיפות, שאינם שומרים נגיעה. אבל ראשית, עלינו לדון אותם לכף זכות כי כל אחד וניסיונותיו הוא ולא עליהם תלונותינו אלא על עצם המעשה עצמו. שנית, לדעתי ישנן שתי סיבות לכך, הבה נבחן וננסה להבין אותן.

 

הסיבה הראשונה היא פשוטה – חוסר ידיעה. גם דתיים, אם הם לא לומדים מספיק ולא מעורים באורח ההלכה, יכולים להיכשל בזה רבות, ולו, רק מפני שלא טרחו לשאול או לבדוק נושא חשוב דנן, ונושאים אחרים בכלל. בדיוק כמו שישנם אנשים רבים ואפילו מלומדים, שאינם יודעים הלכה פשוטה ברמב"ם ובשו"ע. ועל כך, דווה לבנו... והסיבה השנייה היא – חשק, תאווה, כי טוב לי וכיף לי עכשיו, או בלשון הקודש – יצר הרע! ישנם כאלה שיודעים שזה אסור, ואעפ"כ עוברים על לאו זה במשאת לב ובהשתוקקות רבה רק בשביל ההנאה הרגעית. עליהם אין מה לדבר, כי הם יודעים את האמת, ולמרות זאת אינם אבים לקיימה. וחבל... זה כמו מתאבד (הכוונה למי שיודע את האמת ואף על פי כן לא יפעל כהלכה), שמה שלא תגיד לו, ואיך שלא תנסה לשכנעו – הוא קופץ...

 

אסי: "ומה בנוגע לנגיעות קטנות? כמו למשל העודף שנהג האוטובוס מחזיר וע"י כך נוגע בידי... אני מניח שזה לא כ"כ חמור כמו לחיצת יד, נישוק, חיבוק וכד. האמנם?".