שירת הבריאה: שירת הארץ והמדבר – מדוע ברא ה' את המדברות?

ארץ אומרת: "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כ"ד).

מדבר אומר: "יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת" (ישעיה, ל"ה).

אנו ממשיכים במסע המופלא אל תוך שירת הבריאה, ומגלים מידי שבוע את השירה הנפלאה הזועקת מתוך כל דבר בבריאה, הן החי, הן הצומח והן הדומם.

בוודאי שהם אינם מדברים, אך ההתבוננות בהם היא השירה. הפסוק מפרק שירה מהווה חלק והבנה בחכמה האלוקית שבבריאה, ומלמד אותנו לקחת לעצמנו מאותן התובנות ולבנות בכך את אישיותנו, שהרי באדם כלולה כל הבריאה.

בפרק זה נשוחח על הארץ והמדבר.

חשבתם לעצמכם, מדוע ברא אלוקים את המדברות?

הלא לכל דבר יש מטרה, אין בעולם "סתם". כל חלק ביקום מגלה את כבוד ה' ומשרת מטרה נעלית. אם כן, מה הטעם באותם מדברות יבשים? אינם מקום מחיית אדם, אינם מקום מים וצמחייה פורחת, מדוע?

זאת ועוד, היכן קבלו ישראל את התורה? דווקא במדבר... למרגלות הר סיני השוכן במדבר.

לא היה ראוי יותר לקבל את התורה באיזה מלון יוקרתי? אולי באצטדיון גדול ומפואר?

ולפלא, שההתייחסות התלמודית למדבר היא הפוכה בתכלית. שכן הסבירו חכמי התלמוד את הפסוק 'וממדבר מתנה וממתנה נחליאל', שאם אדם מחשיב את עצמו כמדבר המופקר לכולם, יזכה שהתורה תינתן לו במתנה וכנחלה (נדרים, נ"ה).

זאת אומרת, שמהמדבר למדים להיות כזה שכולם נהנים ממך, שאינך משאיר רק לעצמך.

לשם כך נעשה קצת סדר בדברים, ונתחיל בשירת הארץ – "לה' הארץ ומלואה".

כשמתבוננים בארץ התלויה במאמרו של הקב"ה, ככתוב "תולה ארץ על בלימה", בני האדם מתפעלים ומשבחים את הבורא, וכאילו מכריזה היא ושרה, ששייכת היא וקיימת אך ורק ברצון ומאמר האלוקים, כי לה הארץ ומלואה.

אולם משפט זה נראה כסותר את הנאמר "והארץ נתן לבני אדם".

הארץ היא לה', או לבני אדם?

בתלמוד מבואר, שההבדל הוא בין לפני הברכה לאחרי הברכה (ברכות, ל"ה).

הארץ ומלואה שייכת לבורא עולם, אך לאחר שהאדם נוטל דבר גשמי ומברך עליו את ברכתו, נותן הקב"ה אותו לבני האדם, הוא כבר אינו דבר השייך לשמים, אלא לארץ.

הברכה היא המפתח להורדת השפע מלמעלה למטה.

האם יש הבדל הגדרתי בין מדבר להפקר?

בוודאי, כל דבר הפקר הוא ביטוי לבעלות האדם, שבכוחו ואפשרותו להפקיר אותו ולעשות בו כרצונו.

אבל מדבר הוא המקום היחיד שנשאר כולו בבחינת "לה' הארץ ומלואה", ואין ממנו כלל "והארץ נתן לבני אדם".

זהו אזור שאין לשום אדם בו תועלת, ואינו בבעלות אף אחד.

כעת אנו מבינים את הלימוד והתובנה האישית מהמדבר.

1. לא רק שנותן מעצמו לכולם, אלא גם ובעיקר אינו מחשיב את עצמו למשהו מיוחד, כל כולו שייך לבורא העולם, וכמו שקיבל לעצמו, כך ישמח לתת לאחרים.
2. אינו גדל וצומח באופן טבעי, אך כל מה שנצרך מקבל ישירות מהבורא. אף האדם היודע לבטוח בקב"ה ומבין שהכל ממנו, לעולם לא יהיה בדאגה, ולעולם לא יחסר לו מאומה.
3. לכן ניתנה התורה דווקא במדבר, ודווקא בהר סיני הנמוך משאר ההרים. להורות כמה אפשר להרוויח ולזכות דרך הענווה והוויתור.
4. החפץ חיים היה רגיל לומר: "כל חיי ויתרתי – אף פעם לא הפסדתי".
5.  אולם לעתיד לבא, בביאת המשיח, יהפכו כל המדברות בעולם למקומות פורחים ומשגשגים, וכמו שנאמר "ישם מדבר לאגם מים" (מדרש רבה פרק כ"ג). ללמדנו, שהעושה עצמו כבחינת מדבר, רק יפרח וישגשג.

זהו בעצם עומק שירת המדבר – "יששום מדבר וציה", אז ישמחו וישישו כשיקבלו שכרם ויהפכו למקום ישוב וסיפור של הצלחה.