דמויות ביהדות
כשגדול הדור אמר שלום לילד בן 5: מקבץ סיפורי הוד על רבי מיכל יהודה ליפקוביץ’ זצ"ל
הרב ליפקוביץ (תרע"ד - כ"ו סיון תשע"א) היה ראש ישיבת פוניבז לצעירים וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה
- נעמה גרין
- פורסם כ"ה סיון התשפ"ג
הרב מיכל יהודה ליפקוביץ’ זצ"ל
הערב (רביעי), כ"ו בסיוון תשפ"ג, חל יום השנה ה-12 של הרב מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל. הרב ליפקוביץ (תרע"ד - כ"ו סיון תשע"א) היה ראש ישיבת פוניבז לצעירים וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה.
להלן כמה סיפורי הוד, המספרים יותר מכל את גדלותו הענקית באהבת ישראל, ובדבקותו הבלתי מתפשרת בדרכו של אהרן הכהן 'אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'.
1. גדול הדור חזר לרכב ואמר 'שלום' לבן החמש: כאשר שב רבי מיכל יהודה מברית מילה, ואחד המשתתפים התנדב להשיבו ברכבו. הנהג צירף לנסיעה גם את בנו בן החמש שישב במושב האחורי, שהתבשם מהנסיעה במחיצת הרב, וחקק בלבו הרך דמות מרוממת של גדול בישראל.
משהגיעו למחוז חפצם, העתיר רבי מיכל יהודה כדרכו ברכות ותודות על הנהג, ופנה לביתו. אך פסע פסיעות אחדות, סב על עקביו ושב אל הרכב, כשמפניו ניכר כי הוא מוטרד משהו. לתדהמת הנהג, פתח רבי מיכל יהודה את הדלת ופנה אל הדרדק שישב במושב האחורי, והתנצל על ששכח לומר לו שלום, העתיר גם עליו ברכות לבביות, ובברכת שלום פנה לביתו.
2. חזר לבית ונפרד מבנו של בעל הבית: מעשה דומה מספר אדם שזכה להיות מקורב לרב ליפקוביץ זצ"ל. "לפני שנים רבות אבי זכה להכניס ספר תורה, ורבי מיכל יהודה בא להשתתף בשמחה", הוא מספר. "הייתי אז אברך צעיר ולא היתה לי שום היכרות מוקדמת עם רבי מיכל יהודה. עם כניסתו, נתתי לו את ידי לשלום וברכה, והצגתי את עצמי כבנו של בעל השמחה.
"רבי מיכל יהודה התיישב לכתיבת האותיות, ברך את הנוכחים בחום, פנה לדרכו ויצא מן הבית. לאחר דקות אחדות, חזר לבית. להפתעת הנוכחים, שמיד התעניינו על מה ולמה. והוא השיב בפשטות, כי הוא מחפש אותי,–י כאשר יצא מן הבית לא הבחין בי ולא נפרד ממני. כי אכן, בעת שעזב את הבית שהיתי באחד החדרים.
"רבי מיכל יהודה זכר את נתינת היד החפוזה של בן בעל השמחה בכניסתו, ונזכר כי לא נפרד מאותו אברך צעיר בצאתו, וטרח לעלות שוב אל הבית, חיפש אותו במיוחד כדי לתת לו שלום.
3. אמירת 'שבת שלום' שהרנינה לב שבור: אווירת השבת השלווה נסוכה על רחובות בני ברק. רבי מיכל יהודה שב מן התפילה בישיבת 'תפארת ציון', כשטליתו הלבנה מוסיפה הוד לפניו המאירות. שקוע במחשבות של תורה, אך דעתו אינה מוסחת מהעוברים והשבים. והנה צועד מולו איש פשוט למראה, צעדיו כבדים ועיניו כבויות.
רבי מיכל יהודה מרים את עיניו, במאור פנים ובקול ענוג ורך מאחל לו: "שבתא טבא ר' יהודי, גוט שבת!" האיש תמה לרגע, האמנם אליו כוונה הקריאה?! הוא סבב לאחור, בהיותו סבור כי לבטח אל האיש שמאחוריו נועד האיחול. אך לא, איש לא נראה בכל הרחוב מלבדו.
משהבין כי רבי מיכל יהודה התייחס אליו אישית, פנה נרגש כולו ואמר: "כבוד הרב, אני לא מאמין שאתה אומר לי 'שבת שלום!'", והחל שופך את לבו ומספר את קורות חייו: "אוד מוצל מאש אנכי, מברנוביץ עיר מולדתי. שם הייתי אדם מוכר, אבי עליו השלום היה מנכבדי העיר, וכולם היו מכבדים אותי. וכאן איש אינו מכיר אותי, איש אינו מתייחס אלי. אתה, הרב, הראשון שמאחל לי שבת שלום".
4. זהירות מכל משמר כדי לא לזלזל במתנה: כשבידה עציץ פורח, עמדה האשה קשת הלב בפתח הבית. הרבנית מכניסה אותה במאור פנים, היא מכירה אותה זה זמן רב, אשה זו מגיעה תדיר לשפוך את לבה בפניה, והרבנית מאזינה לה ברוב קשב, מבינה ללבה, מייעצת לה ומטיפה אגלי נוחם לנפשה. עתה מצאה הזדמנות להשיב מעט לרבנית, ולהביע את הערכתה בעציץ זה לקראת שבת הקרבה.
הרבנית בלבה הרחב, הכניסה את האשה אל החדר הפנימי, המפה הלבנה כבר פרוסה היתה על השולחן לכבוד השבת, וכשהיא מודה לה על התשורה הנפלאה, הציבה הרבנית את העציץ במרכז השולחן.
לבה השבור של האשה התרחב מרוב אושר, אור עלה בעיניה, למראה החשיבות שהרבנית מייחסת למתנתה.
אך יצאה האשה מן הבית, נכנס רבי מיכל יהודה אל החדר וראה את העציץ על השולחן, שיבח את המתנה, אך העיר: "אבל מה נעשה בשבת? הרי אסור להסירו מעל השולחן, איך נאכל כך?" מנגד, להוריד את העציץ, לא יעלה על הדעת. "הרי אם היא תכנס ותראה שהורדנו את המתנה הכל כך יקרה בעיניה, היא עלולה להיפגע. מה הפתרון? מה נעשה?" שאל גדול הדור, ספק את עצמו ספק את הרבנית.
והרבנית משיבה כנגדו: "עציץ אפשר להניח גם על הרצפה, בפינת החדר. זה דבר מקובל ומכובד בהחלט". "האמנם כן? אכן בטוח שכך מקובל?", ביקש רבי מיכל יהודה לוודא. "אין ספק", השיבה הרבנית, "בטוחני בלא כל ספק, שהיא תשמח גם כשתראה את העציץ על הרצפה". רק לאחר שהתברר כי אין כאן כל חשש וסרך של פגיעה, רווח לו, והסכים להצעה להניח את העציץ בפינת החדר.
תכנים נוספים אודות הרב מיכל יהודה ליפקוביץ' זצ"ל:
רגעים לפני פטירתו התחנן האיש: "הוציאו את הכלבים השחורים שרוצים לטרפני", לחצו כאן.
"ילדיי הפכו לתלמידי חכמים בזכות הדמעות של ראש הישיבה", לחצו כאן.
תשעה חודשים לאחר ברכתו של הרב, חבקו בני הזוג תאומים, לחצו כאן.