"לא נקבל אותך כדתייה"

גדלתי בבית חילוני לגמרי, וכבר בשלב מסוים הבנתי שאופן החיים הזה ריק, נטול תוכן, תכלית ומטרה לחיים. הכל חומרי כל כך, ותחושת ה"סיפוק" נעלמת תוך זמן קצר. בעצם, תמיד הרגשתי ריקנית ולא ידעתי ממה זה נובע. ידעתי מושגים בסיסיים ביותר על יהדות ותורה. לא התעסקתי בזה אף פעם בעצם. לא ידעתי על מהותה של התורה.

 

הגעתי לגיל ההתבגרות ואיתו כל ההבלים והטעיות: חוסר צניעות, חוסר התחשבות, חוסר הערכה עצמית, והרשימה עוד ארוכה. בגיל 15 בערך הגיע לידי קישור לרדיו "נטו עידן המזרח". האזנתי לרדיו, והתחלתי להקשיב לשדרן אשר מאת ה התחיל בתהליכי חזרה בתשובה, ואף זיכה את המאזינים ואותי בדברי תורה המתוקים מדבש. הוא סיפר על היהדות, על כמה טוב ה יתברך, על מצוות וטעמיהן וכו.

 

זה היה כל כך מעניין, כך שמאז שהכרתי את הרדיו ושמעתי את השדרן (עידן לוי) שדיבר על יהדות וחזרה בתשובה - לא התנתקתי ממנו לרגע. דברי התורה שהוא הביא מדי יום במשך שעה-שעתיים היו הופכים לי את כל היום מיום רגיל ליום שמח. הייתי ממש מחכה שיעבור כבר היום, ותגיע השעה שבה הוא צריך לעלות לשידור.

 

כל השינויים הפנימיים האלה קרו בסתר מבלי שהמשפחה שלי ידעה על כך, וכך הכרתי את ה יתברך ואת התורה הנפלאה שלנו. התחזקתי מעט, התחלתי לשמור שבת. מדי פעם, כשהיה לי אומץ, קיבלתי על עצמי להתלבש בבית בשבת בצניעות, ולמדתי הלכות צניעות לבת ישראל. הבנתי כמה זה חשוב, וכמה עלינו למסור נפש על הצניעות שלנו.

 

המשפחה שלי לא קיבלה את זה כלל. "לשמור שבת? השתגעת? מה חסר לך בחיים שאת צריכה לשמור שבת?", נשאלתי. ההתנגדות הייתה בכל תוקף, לכן היה לי מאוד קשה לשמור שבת כמו שצריך, למרות שרציתי לקבל על עצמי קבלות. מאוד רציתי, אך היצר הרע היה גדול מאוד ועיכב אותי. סברתי שפשוט אין לי מספיק כוח ואומץ לחזור בתשובה. לא הצלחתי להתמודד מול המשפחה. לכן הייתי רק מקשיבה ולומדת, אך לא מיישמת. בלבי הרגשתי שבעתיד קצת אגדל ואתחזק, בעזרת ה.

 

שדרן הרדיו שה יתברך נתן לו תפקיד חשוב לזכות את הרבים נכנס לישיבה, ולאחר זמן מסוים התחתן ב"ה... במקביל שוב ירדתי ברוחניות. שמרתי שבת, אבל על צניעות כביכול ויתרתי - הרגשתי שזה גדול עליי להלחם נגד כל המשפחה, שאמרה לי בצורה חד משמעית "לא נקבל אותך כדתייה". מאז נפלתי לכל המקומות שבת ישראל יכלה ליפול אליהם, רחמנא לצלן. כביכול "שמרתי שבת", אך הייתי הולכת לים ויוצאת למקומות טמאים וכו.

 

דווקא משם, משאול תחתית, באה הישועה בתקופה הכי קשה בחיי, כשהרגשתי הכי מנוצלת וכואבת. רק אז הבנתי שיש פה מישהו אחר שמנהל לי את החיים ורוצה ממני משהו אחר... הבנתי שזו לא דרך החיים שבה אני צריכה ללכת. התחלתי לעשות חשבון נפש. חשבתי לעצמי: ה יתברך זיכה אותי להתקרב אליו, ולשמוע שיעורים ודברי תורה. אז למה אני לא פועלת על פיו?! עכשיו אני כבר יודעת את האמת. למה אני לא הולכת לפי האמת הזאת?!

 

לקחתי את עצמי בידיים, והחלטתי: "אני חוזרת בתשובה - לא מעניין אותי מה המשפחה תעשה או תחשוב. ה יתברך יותר חשוב לי, נקודה". התחלתי להתחזק ללכת לבית כנסת, למדתי להתפלל, להתלבש בצניעות, ללכת לשיעורים ואף לשמור נגיעה. כשהמשפחה שלי התחילה לשים לב שאני מתחזקת, קוראת תהילים בסלון, הולכת לבית הכנסת, מבקשת חצאיות, לא אוכלת אוכל שחומם על הגז בשבת וכו, כולם התנגדו בכל הכוח. מה לא ניסו לעשות כדי שתהליך התשובה שלי יפסק? צעקות, איומים, אמירות על כך שאני מטורפת ושאני משתגעת, ואני צריכה טיפול כי השינוי שלי לא בריא. כעס ואוירה ממש לא נעימה שררו בבית. היה לי מאוד קשה לקבל את זה. "למה אתם לא יכולים להבין אותי? אלה החיים שלי, ואני רוצה לחזור בתשובה. תעזבו אותי בשקט", ביקשתי.

 

הייתה זו תקופה מתישה, וה יתברך כנראה ניסה אותי, על מנת לבחון האם אני באמת רוצה להתקרב אליו מעומק הלב. אך ככל שהמשפחה יותר התנגדה ופעלה כנגדי, בלבי יותר התחזקתי, והרצון שלי להתקרב לה יתברך התחזק  יותר. הייתי כבר בת 17 וחצי, ואמרתי לעצמי "עכשיו לא אוותר כמו שוויתרתי בגיל 15. אם אוותר עכשיו בשביל המשפחה על התשובה שלי, אין לדעת אם אזכה שוב לחזור בתשובה בעתיד".

 

בינתיים ספגתי הרבה תגובות לא נעימות. אנשים ראו אותי ברחוב, התחילו לשאול "מה קרה שחזרת בתשובה? ממתי נכנס לך גוק למוח? תעזבי את זה, הכל שטויות. את עוד צעירה, למה את מכניסה את עצמך לעולם השחור הזה?", ועוד המון מילים פוגעות ומכאיבות. אבל ב"ה לא ויתרתי על התשובה שלי, על הרצון שלי לחיות כמו יהודייה, כמו שצריך באמת לחיות.

 

היום, ברוך ה, ישתבח שמו, המשפחה שלי כבר התרגלה ויודעת שזה הדרך שבה בחרתי. אני שמחה בדרך הזאת. האנשים שהיו "יורדים עליי" כביכול אומרים לי "הלוואי שגם אנחנו נחזור בתשובה - זאת הדרך האמיתית".

 

אני מודה לה יתברך ששלח לי את השליחים הטובים ביותר שבזכותם חזרתי בתשובה (ובפרט את עידן לוי הצדיק, שה ישמור אותו וימלא משאלות ליבו לטובה). עולם היהדות הוא העולם הנפלא ביותר שקיים. היום אני יכולה להגיד בפה מלא שאני מאושרת. אני קרובה לה יתברך, ואני מאושרת!!!אז אל תוותרו. יש היום הרבה בני נוער שרוצים לחזור בתשובה והמשפחה מתנגדת, אבל אסור לוותר. צריך להיות חזקים, וה יתברך תמיד עוזר.

 

שבת שלום ומבורך.