בסוף הקיץ, ישבתי ברכב ובכיתי

בסוף הקיץ שעבר, אחרי החום הכבד של אוגוסט, מצאתי את עצמי יושבת ברכב שלי והדמעות זולגות ללא שליטה. בכיתי כי הצלחתי. בכיתי דמעות של אושר, דמעות של עונג שאין אפשרות לחוש אותו בזכות שום דבר גשמי בעולם הזה. בכיתי כי הבנתי שניצחתי במלחמה הפרטית שלי, המלחמה על לעשות רצונו.

"חום לוהט, ואני צריכה ללבוש חולצה שמכסה את המרפק, חצאיות שמכסות את הברכיים וגרביונים 40 דנייר, נעליים סגורות וכיסוי ראש... איך עושים את זה?!", שאלתי את עצמי כשהקיץ רק החל, והקושי הגיע יחד איתו. אבל לא נתתי לעצמי ליפול, להיפך, בירכתי על כל טיפה של זיעה! על כל רגע של קושי! בכל פעם שהרגשתי שאני בוערת, שהגרביון חונק אותי מרוב חום, שכיסוי הראש עוצר כל זרימת אויר – עצמתי את העיניים והודיתי לבורא עולם – תודה על הזכות להתאמץ כדי לקיים מצווה! תודה על הכוח שאתה נותן לי להכניע את היצר והרצון שלי ללבוש פחות, ולתת לרצון שלך לנצח! תודה שאתה עוזר לי להכניע את הגאווה המטופשת שמנסה לשכנע אותי שאני יודעת הכי טוב מה טוב לי, כי אתה יודע הכי טוב! תודה שאתה עוזר לי לתקן את עצמי ולעבוד על המידות, תודה על הזכות להתלבש כראוי לבתו של מלך מלכי המלכים, שלא מראה לכל דורש את מה שצריך להיות שמור רק לאחד.

בסוף הקיץ שעבר, בסופו של החום הכבד, ישבתי ובכיתי. עברתי חודשיים קשים של קושי פיזי, והם נגמרו. אבל השכר? הוא שלי לנצח! אז היה לי חם, אז מה?! אתה אמרת שזה הכי טוב בשבילי, ולא רק שאני מבינה אותך, אני מסכימה איתך בלב שלם! כי הכבוד שאני מקבלת היום מאנשים (ומגברים בעיקר) – מעולם לא קיבלתי בתור חילונית. התחושה שאני מרגישה כשאני הולכת ברחוב לבושה בבגדי מלכות, הידיעה שאני מייצגת פה מול כל העולם את בורא כל העולמות – איזו זכות! אז חם, אז מה?! זה כ"כ שווה את זה! השכר הזה, הנצחי, זה לא רק בעולם הבא. כבר עכשיו אני מרגישה את הכוח העצום הפועם בתוכי, את האור הגדול בנשמתי – אור של מצווה שאין לו שיעור ואין לו תחליף. כבר עכשיו אני יודעת מה זה לזכות להיוולד למשפחת המלוכה ולהתלבש בהתאם – זו מתנה ענקית שקיבלתי, ומודה עליה בכל יום!
כן, גם אני אמרתי "גרביונים לא, אין מצב, זה קשה לי מדי!". אבל אחרי שהתחלתי באמת להבין ולהפנים את כל הטוב והחסד שאתה עושה איתי, את זה שאתה לא מתעייף מלהפעיל לי את הלב שניה אחר שניה במשך כל חיי, שאתה דואג לי לאוכל ובית ומיטה חמה, שנתת לי ילד, משפחה טובה, פרנסה, בריאות והרשימה ארוכה מלהכיל... כיצד אני יכולה להיות כפוית טובה כזאת ולהגיד: "אתה תביא לי בלי סוף כל מה שאני מבקשת, אבל קשה לי לעשות בשבילך בחזרה את מה שאתה מבקש"?
בסוף הקיץ שעבר, כשהגיעו ימים נעימים יותר, פרצתי בבכי. בכי של תודה. בכי של גיבורה! "איזהו הגיבור – הכובש את יצרו" – ואני הצלחתי! כבשתי את היצר ששכנע אותי להתלבש פחות או לוותר על איזו שכבה אחת. ניצחתי את היצר שגרם לי להאמין שירצו אותי יותר, או שיהיה לי נעים יותר. כי התחושה הפנימית שהרגשתי ומרגישה בכל יום כשאני צנועה, זאת ההרגשה הכי טובה שחשתי מימי! בתור אחת שהסתובבה עם מכנסיים קצרים ושיער וורוד זוהר, מלכת תשומת הלב, אני יכולה לומר: אין ולא תהיה תשומת לב חיובית כמו שאני מקבלת כשאני צנועה! אין ולא תהיה תחושה נעימה יותר מלקיים את הדבר המטורף הזה, שמרעיד את השמיים בכל רגע, וקוראים לו צניעות של בת ישראל. ביום שהבנתי את מי אני מייצגת, ביום שהבנתי מי אני ולמי אני שייכת, ביום שהבנתי מי נבחרתי להיות – זה היום בו החלטתי לעשות את זה עד הסוף: להפוך להיות לא רק בת ישראל, אלא כזאת שראויה לתואר הזה!

בסוף הקיץ שעבר, בכיתי דמעות של ניצחון. להיות צנועה בדור שלנו זה כמו להיות שרה אמנו! התחושה שממלאת אותי מבפנים יכולה לגרום לי לבכות נהר של דמעות! לא האמנתי שאפשר להגיע לגבהים כאלה, לתחושות כאלה, ל"היי" כ"כ מטורף! הלוואי והייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום, בימים ההם בהם לבשתי בגדים חושפניים וחשתי מין תחושה שקרית שאני מרגישה שווה... היום, בצניעות, אני מרגישה שאני שווה מיליונים ומיליארדים של יהלומים, ואפילו זה לא תיאור גדול מספיק. רק שהפעם התחושה היא אמיתית, כי היא מבפנים. היא בוערת מתוך הנשמה היהודית שמפעמת בתוכי, והיא צורחת בכל רגע נתון: אין ולא יהיה עוד מלבדו! אותו אחד שכ"כ שווה להתאמץ בשבילו, להזיע למענו, זה שנתן לי חיים, שבזכותו אני קיימת ולא עוזב אותי לרגע – אעשה הכל כדי שתהיה גאה בי! כדי לשמח אותך, ולו במעט, כמו שאתה משמח אותי. לעולם לא רוצה להיות כפוית טובה כמו שהייתי פעם, כשרק לקחתי ולקחתי ולא עשיתי כלום כדי להחזיר לך על כל הטובות העצומות שעשית עימי גם כשלא הגיע לי...

אז, אבא, תודה. תודה על כל טיפה של זיעה. תודה על כל פעם שאתה מזכה אותי להתאמץ כדי לקיים מצווה, כי אני יודעת שהשכר יהיה בהתאם, ואני יודעת שאתה שמח בי באמת, שאתה גאה בי, יודעת שאתה נותן לי מבחנים לא במטרה להכשיל אותי אלא כדי להוכיח לי שאני ווינרית. שגם אם כל הסביבה שלי בוחרת אחרת, אני עדיין מסוגלת לעמוד איתנה מאחורי האמת שלי, וללכת איתה עד הסוף מבלי להישבר, כי נתת לי את הכוח לזה, כוח שטבוע בתוכי! תודה שאני מסוגלת להתמודד עם הקושי ולקבל אותו באהבה! תודה, אבא, שאתה גורם לי להרגיש גיבורה. מקווה שאני מייצגת אותך בכבוד...