הרב יצחק יוסף לפרשת קרח: הנאה ממעשה שבת

קדרה של הורים שמבשלים בשבת

א. כאמור בשיעורים הקודמים, המבשל בשבת בשוגג, במוצאי שבת מותר בין לו בין לאחרים, אבל המבשל בשבת במזיד, אסור לו עולמית, ולאחרים מותר במוצאי שבת.

בעלי תשובה שואלים: הם מתארחים אצל הוריהם באמצע השבוע, וההורים - שהם עדיין חילוניים - מבשלים להם תבשיל כשר באותם הכלים שבישלו בהם בשבת, האם מותר להם לאכול מאכלים אלו, או שהם צריכים לדרוש מההורים שיכשירו את הכלים, כיון שבלוע בהם טעם איסור של התבשיל שהתבשל בשבת, שהרי המבשל בשבת במזיד התבשיל אסור לו עולמית.

מחלוקת אחרונים

ב. הרשב"א בתשובה (סימן קעה) כותב לגבי חולה שיש בו סכנה, שבישלו עבורו ביום שבת על פי הוראת רופא ירא שמים, שהקדרה מותרת כיון שבישלו בהיתר. המגן אברהם (סימן שיח ס"ק א) מדייק - בצדק - מדברי הרשב"א, שזהו דוקא כשהיה חולה שיש בו סכנה, שיש מצוה להציל אותו, ולכן מבשלים לו דוקא על ידי ישראל גדול כמו שכתוב בשלחן ערוך (סימן שכח סעיף יב), וכיון שבישלו בהיתר, התבשיל והקדרה מותרים. אבל אם בישלו בשבת באיסור, כשם שהתבשיל אסור, כך הקדרה אסורה וצריך לעשות לה הגעלה. וגם המשנה ברורה (ס"ק ד) העתיק להלכה דברי המגן אברהם לאסור את הקדרה. וכן כתב היד אהרן (סי' שיח בהגה"ט). אך לעומתם מהר"י עייאש - היה לפני כ-250 שנה - בספרו מטה יהודה (ס"ק א) חולק ומתיר את הקדרה ללא הגעלה. וכן פסק המהרש"ם בספר דעת תורה (סימן שיח סעיף א).

מחלוקת הראשונים בבישולי גוים

ג. ולכאורה מחלוקת זו תלויה במחלוקת אחרת, בדין כלים שבישלו בהם גוים מאכלים של היתר, רק שהמאכלים נאסרו מדין בישולי גוים, לדעת הרשב"א (בתורת הבית הארוך דף צה ע"ג) צריך להכשיר את הכלים, שהרי התבשיל נאסר, ואם כן הקדרה בלעה טעם איסור. והרא"ה (בבדק הבית ב"ג ש"ז דף צד ע"א) סובר שאין צורך להכשיר את הקדרה, כיון שהתבשיל עצמו מותר, שהרי הגוי לקח בשר 'חלק בית יוסף', ואין כאן איסור 'חפצא', אלא שחכמים אסרו על ה'גברא' את התבשיל משום חתנות, שלא יתחתן עם בתו, או שיחתן את בתו עם בנו של הגוי, וכיון שהתבשיל עצמו הוא היתר, אין צורך להכשיר את הכלים. ומרן השלחן ערוך יורה דעה (סימן קיג סעיף טז) פסק כדעת הרשב"א שהכלים צריכים הכשר.

מעשה שבת איסור גברא

ד. גם תבשיל שהתבשל בשבת הוא איסור 'גברא' ולא איסור 'חפצא', שהרי התבשיל עצמו הוא מאכל של היתר, ורק מפני שבישל בשבת חכמים קנסו אותו שלא יאכל מאכל זה עולמית, ולדעת הרא"ה אין צריך להכשיר את הקדרה, אבל הרשב"א הולך על פי שיטתו שמצריך להכשיר את הכלים שבישל בהם הגוי, והוא הדין לכלים שבישלו בהם בשבת במזיד, שצריך להכשיר אותם לאחר השבת. ואם כן לכאורה לדעת מרן שהצריך הכשר לבישולי גוים, הוא הדין בכלי שבישלו בו בשבת שצריך הכשר.

בישולי גוים חמור יותר

ה. אולם יש לחלק, בישולי גוים דינו חמור יותר שהרי מה שבישל הגוי אסור לכל ישראל, ולכן צריך להכשיר את הכלים, אבל תבשיל שהתבשל בשבת, במוצאי שבת התבשיל מותר מיד לאחרים, ואין צריך להמתין בכדי שיעשו, וכמו שכתב מרן השלחן ערוך (סימן שיח סעיף א), ורק המבשל אסור לו עולמית מדין קנס. ולכן לאחרים בודאי שמותר להשתמש בכלים בלי הכשר, שהרי מותר להם לאכול את התבשיל עצמו. וגם המבשל לא חייב להכשיר את הקדרה, כיון שאיסור זה קל יותר מבישולי גוים, שאינו אסור לכולם. לכן אותם בעלי תשובה יכולים לאכול אצל הוריהם, כאשר מבשלים להם באמצע השבוע תבשילים כשרים בכלים שבישלו בהם בשבת, ואין צריכים להכשיר להם את הכלים. אמנם המשנה ברורה אסר, אבל צריך ללמוד עוד פוסקים ולראות שמהר"י עייאש ומהרש"ם ועוד התירו. וגם מרן זצ"ל בלוית חן (סימן מב) התיר את הכלים בלא הגעלה.

חילוניים של זמננו

ו. כאמור, המבשל בשבת במזיד התבשיל אסור לו עולמית. החילוניים של זמננו דינם כמזיד, שהרי הם יודעים שעל פי התורה אסור לבשל בשבת. רק יש דיון אחר בפוסקים אם דינם כאפיקורוס לכל הדינים, או כתינוק שנשבה לבין הגוים, הרב ואזנר זצ"ל (בשו"ת שבט הלוי חלק ב סימן קעב, וח"ט סימן קצח) סבר שדין תינוק שנשבה שייך דוקא אם נולד וגדל אצל הגוים, או שחטפו אותו בקטנותו כמו בתקופת השואה, ולא ראה מעולם יהודים, אבל החילוניים של זמננו אין דינם כתינוק שנשבה, שהרי הם גרים במקומות שרואים יהודים, והם יכולים להחליט אם לקיים את המצוות או לא, שהרי האדם בחירי. אחי הגאון רבי יעקב זצ"ל סבר כדבריו, ולדעתו החילוניים של זמננו הם אפיקורסים, ועליהם נאמר (בעבודה זרה כו:) מורידים ולא מעלים. כלומר לפי דעתו - אבל אני מדגיש ההלכה לא כך - אם אדם כזה שהוא מחלל שבת בפרהסיא נפצע בשבת, והוא מאבד דם, או שנפל לאיזה בור, כמו קורח וכל עדתו, והוא צועק משם "הצילו", 'הבעל עננו', אסור לחלל עליו שבת, אלא צריך להניח אותו, שם תהא קבורתו (לשון מושאל ממכות יב.). אבל לדעת החזון איש (סימן ב אות כח) החילוניים שבזמננו יש להם דין תינוק שנשבה, כי אף על פי שהם ראו יהודים, אבל חינכו אותם לשנוא את היהדות, וקראו עיתונים חילוניים שכל היום כותבים שם נגד הדת ונגד התורה, על ה' ועל משיחו. ויש כאלו שגם גדלו במקום שאין שם בית כנסת בכלל[1], ולכן עדיין שייך דין תינוק שנשבה. וכך ההלכה, כדברי החזון איש להקל.

הכרעת מרן זצ"ל

ז. בספרי מרן זצ"ל[2] יש לכאורה סתירה בזה, פעם כתב כדברי החזון איש שיש דין תינוק שנשבה, ופעם כתב כדברי הרב ואזנר שאין דין תינוק שנשבה. וצריך לומר שבכל מקרה לגופו, לגבי כיבוד אב ואם צריך לכבד את אביו אפילו שהוא מחלל שבת בפרהסיא, כיון שאין איסור להחמיר בזה. וכן אם רוצים לומר קדיש בתפלת ערבית, או קדושה בשחרית ומנחה, והוא עשירי, יכולים לומר קדיש וקדושה, אבל לא יאמרו חזרת שליח צבור אם אותו אחד הוא עשירי, כי יש לחוש לדעת הרב ואזנר שאינו מצטרף, וספק ברכות להקל. לכן יאמרו שממהרים לעבודה וכדומה כדי לא לפגוע בהם, ויעשו קדושה בלי חזרה.

כשהיה רואה דתי היה עובר כביש

ח. באופן כללי מרן זצ"ל תופס כשיטת החזון איש שיש להסתכל על אחינו החילוניים כתינוקות שנשבו, ובפרט בדורנו שרבים חוזרים בתשובה. עו"ד גדול אחד שחזר בתשובה אמר לי: "פעם, כשהייתי עובר ברחוב יחזקאל והייתי רואה יהודי חרדי הייתי עובר כביש לצד השני, איני יודע למה היתה לי שנאה כל כך גדולה לדתיים". אולי עכשיו להיפך, כשהוא רואה חילוני הוא עובר כביש... אבל דרכו של מרן זצ"ל היתה לקרב כמה שאפשר ולא לרחק.

מרן כעס מאוד

ט. בזמנו רצו לעשות חוק של 'נישואין אזרחיים', והיו רבנים שרצו לתמוך בחוק זה שהרי בלאו הכי זה נועד לחילוניים, ואילו לדתיים יהיה רישום נפרד, אבל מרן זצ"ל כעס עליהם מאוד, והתנגד לכך, שהרי מחר הם יחזרו בתשובה, וילדיהם לא יוכלו להינשא כדת משה וישראל, כי יהיו ביניהם חללים, וממזרים, ושאר פסולי חיתון.

מרן התנגד

י. כמו כן אותם שמציעים לקחת עדים פסולים לחתונות של חילוניים, בכדי לפסול את הקידושין שלהם, מרן זצ"ל התנגד לזה, שהרי צריך לדאוג לכלל ישראל, ואפילו אם לא יחזרו בתשובה, צריכים לשמור על אחדות העם, ולא לפלג את העם, יש לנו עם אחד ולא שני עמים.

הלכה זה לא כביש עוקף

יא. לצערנו בבית הדין אנחנו רואים כמה בעיות של פסולי חיתון יש בגלל החילוניים שאינם שומרים מצוות, הרבה פעמים אנחנו צריכים 'לשבור את הראש' כדי לפסוק אם יש להתיר אותם. ביום ראשון שעבר הגיע יהודי לבית הדין ואומר שהוא צריך להתחתן ביום רביעי באותו שבוע, והבית דין האזורי פסק שהוא אסור לבוא בקהל, ולכן הוא מערער לבית הדין הגדול. מתחילה חשבתי לומר לו שידחה את החתונה, מדוע הוא נזכר להגיע לבית הדין שלשה ימים קודם החתונה?! אבל הסכמתי לשמוע אותו, וטיפלנו בענין ומצאנו פתרון להתיר לו, ולמחרת כבר בא לבית הדין וקיבל את ההיתר, והתחתן לפי ההלכה. לא עקפנו את ההלכה! זה לא כביש עוקף, הכל במסגרת ההלכה. טלפנתי לאב בית הדין שאסר, ושאלתי אותו: למה אסרת, הרי יש טעם כזה להתיר? ענה לי: נכון, אם כך אני מסכים להתיר. היתה לו טעות במציאות. לכתחילה לא כדאי לעקור פסק של בית הדין האזורי, 'בי דינא בתר בי דינא לא דייקי' (בבא בתרא קלח:). ולכן עדיף שיהיה בהסכמת בית הדין האזורי.

יפה דן יפה הורה

יב. יש הרבה מהחילוניים שחוזרים בתשובה, וכשבאים להתחתן מתברר להם שיש להם בעיה קשה של פסולי חיתון. כשנכנסתי לרבנות, הגיע לפני תיק של אנשים בעלי תשובה עם 'פאות', שהיתה להם בעיה קשה של פסולי חיתון, וכתבתי פסק להתיר אותם, ביקשתי ממרן זצ"ל שיעבור על הפסק, אבל מרן היה בימיו האחרונים, ואמר לי: אין לי כח! היו לו כאבים נוראים, הוא שבר את הגב וסבל מאוד, ניסיתי לשכנע אותו, אמרתי לו: לכל הרבנים הראשיים עזרת, לרב אליהו בקשי דורון, ולרב לאו, ולרב עמאר, וכן הרב משאש כמה נעזר במרן זצ"ל, תעזור גם לי. מרן הסכים ואמר: טוב, אני אקרא, זה היה תיק ממש מסובך, לבסוף מרן עבר על כל הפסק ואמר: אני מסכים! יפה דן יפה הורה! בדברים הללו צריך הרבה אחריות, מצד אחד צריך רחמנות על אותם פסולי חיתון, 'ברוך מרחם על הבריות', ומצד שני צריך שיקול דעת שלא לטעות בדין, 'אוי לי מיצרי או לי מיוצרי' (לשון מושאל מברכות סא.), ולכן רציתי הסכמה ממרן זצ"ל, מרן תפס את העט רצה לחתום ולא הצליח, אמר אין לי כח, למחרת כבר לקחו אותו לבית החולים, עד שנפטר בעוונותינו הרבים. אבל לבסוף התרנו אותם.

בישל לאחרים

יג. יש דיון בפוסקים, כאשר בישל בשבת בשביל אחרים אם נאסר גם לאחרים במוצאי שבת, כמו שאסור למבשל עצמו. יש דין דומה לזה בשלחן ערוך יורה דעה בהלכות תערובות (סימן צט סעיף ה) לגבי "אין מבטלים איסור לכתחילה", איסור שנפל להיתר ואין פי ששים להתיר את התבשיל, אם זה איסור דרבנן מותר להוסיף עוד מרק ודברים אחרים עד שיהיה פי ששים, אבל איסור דאורייתא אסור להוסיף עוד. ולהכניס איסור בידים לתוך ההיתר אסור בין באיסור דאורייתא בין בדרבנן. מי שעבר וביטל איסור לכתחילה, בשוגג מותר, ובמזיד אסור למבטל וכן למי שביטל בשבילו, אבל מותר לשאר העולם. כלומר, אם עשה איזו סעודה גדולה כמו בר מצוה או חתונה וביטל איסור לכתחילה, אסור לכל האורחים לאכול מהתבשיל. אבל בשלחן ערוך אורח חיים (סימן שיח סעיף א) מרן לא כתב שמי שבישל בשבילו דינו כהמבשל עצמו. וכתב המגן אברהם (סס"ק ב) שלכאורה גם המבשל בשבת דינו כן, שאסור עולמית לכל מי שבישל עבורו. וכך פסק הנהר שלום וינטורה (סס"ק ב), ולדעתו מרן באורח חיים סמך על מה שכתב ביורה דעה שמי שעשו עבורו זה כמו שעשה בעצמו.

אין אדם חוטא ולא לו

יד. אבל מבואר מדברי מרן בבית יוסף (יו"ד סי' צט) ובכסף משנה (פט"ו מהלכות מאכלות אסורות הכ"ה), שמה שאסרו גם למי שביטל את האיסור עבורו, זה מחשש שמא יאמר לחבירו לבטל בשבילו, ואף על פי שיש לנו כלל שאין אדם חוטא ולא לו (בבא מציעא ה:), אבל בדבר זה "דלא שמיעא להו לאינשי איסורא", כלומר לא נראה בעיני העולם שיש איסור לבטל איסור בהיתר, בזה יש לחוש שיבטל בשביל חבירו. ולפי זה המבשל בשבת שאין לחוש שיאמר לחבירו שיבשל עבורו, אפילו תאמר לחילוני תבשל לי בשבת, לא יסכים לחלל שבת בשבילך, כי אין אדם חוטא ולא לו, לכן אין לקנוס אלא למבשל עצמו, ולא למי שבישל עבורו. וכך פוסק המשנה ברורה (סימן שיח ס"ק ה) שאפילו בישל לאחרים מותר לאחרים במוצאי שבת מיד, ורק למבשל בעצמו אסור. וכך המסקנא להלכה.

הכתב סופר עשה פשרה

טו. בשו"ת כתב סופר (חאו"ח סימן נ) חידש, שמה שאנחנו מתירים גם למי שבישל עבורו, זהו דוקא כשבישל באופן עראי, אבל המבשל באופן קבוע לצורך אחרים, כמו פונדק שמתפרנס ממה שמבשל ומוכר לאחרים, יש לאסור גם לאחרים, כדי לקונסו. וגם בשו"ת שבט הלוי ח"ג (סימן נד אות ב) אוסר כן. וכך ההלכה, עושים כעין פשרה, שאם עשה לאחרים באופן חד פעמי מותר לאחרים, אבל כשעושה באופן קבוע למכור לאחרים, אין לקנות ממנו.

הרב אוירבך שלח מכתב

טז. למרות שאוסרים על מי שמבשל במזיד, וכן אסור לקנות ממנו, אבל מותר לו למכור לגוי מה שבישל בשבת, כך כתבנו בילקוט יוסף (שבת ג' סי' שיח עמ' טו). בזמנו - לפני 22 שנה - הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך שלח לנו מכתב, והקשה על דברינו, שהרי אסרו עליו ליהנות מהתבשיל. וכתבתי להשיב לו, שכאן אין זה איסור הנאה רגיל המפורש בתורה, שם אמרו חכמים (פסחים כא:): כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו, אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה. אבל דבר שהתבשל בשבת נאמר "היא קודש" ואין מעשיה קודש, רק שחכמים אסרו למבשל לאכול עולמית, אבל מותר למכור לגוי, וכמו שכתב רש"י (בבא קמא עא.). ומכל מקום כיון שראיתי מכתב מהרב אוירבך שתוקף אותי, פניתי למרן זצ"ל, 'יש לנו אב זקן', שאל אותי: מה אתה עונה לו? הראיתי לו מה שכתבתי, אמר לי: אתה צודק, הוא יכול למכור לגוי, רק שאסור לישראל לאכול את התבשיל.

הסכמה למחברת עם כתב רש"י

יז. לפי החידוש של הכתב סופר לאסור גם על אחרים כשעושה באופן קבוע, דנים מה הדין במפעל לייצור סוכר שעובדים בו בשבת, וכן מפעל לייצור מלט, או מפעל לייצור נייר שעובד בשבת, אתה קונה מחברת אולי ייצרו אותה בשבת, וכן מחברי ספרים, היום כל אחד כותב ספר, בא אצלי בשבוע שעבר תלמיד אחד מתלמוד תורה, עשה חיבור יפה מאוד, גם עם כתב רש"י, ביקש הסכמה, כתבתי לו: "לתלמיד הנעים עדיו לפאר ותפארת, ברכה והצלחה בתורה ויראת שמים", לעודד אותו. אולי ייצרו את הנייר הזה בשבת. בספרים של הסטייפלר והרב שך כתוב: "נדפס על נייר שאין בו חשש חילול שבת", אבל ביביע אומר וילקוט יוסף לא כתוב כך, גם ממה שלא כתוב אפשר ללמוד הלכות... במה נחלקו?

מועצת הרבנות הראשית לישראל

יח.  בזמנו - בשנת תשט"ו/תשט"ז - היה הראשון לציון הרב יצחק ניסים נשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, חברי המועצת היו כולם גדולי תורה ופוסקי הלכות, הרב יעקב עדס, הרב בצלאל ז'ולטי, הרב אונטרמן, רבי עובדיה הדאיה. הרב ניסים רצה לאסור את הנייר והסוכר שמייצרים במפעלים שפתוחים בשבת, לעשות חרם על אותם המפעלים. והרבנים דנו בזה[3], היו שרצו להתיר, שהרי יש שבעה ימים בשבוע, ששה מתוכם ימי חול שמותר לעבוד בהם, ויש לנו כלל "כל דפריש מרובא פריש", הולכים אחרי הרוב. ואין לאסור מטעם שהתערובת והספק התעוררו במקום הקביעות, כלומר בבית החרושת, ויש לנו כלל "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי", כי סוף סוף איסור הנאה ממעשה שבת הוא מדרבנן, וספק דרבנן לקולא. לכן סברו אותם רבנים שאין לעשות חרם, די במה שהגוים בעולם עושים עלינו חרם, ולא נוסיף עוד חרמות כיון שהדבר מותר מצד הדין.

הכל לפי הענין

יט. הרב ניסים טען שצריך לעשות תקנה שלא יקנו מהם, כדי להשפיע עליהם שלא יעבדו בשבת כשיראו שהדתיים לא קונים מהם. באמת הדבר תלוי אם יש לך כח קניה, אז - לפני 60 שנה - עדיין לא היתה תנועת התשובה, והדתיים לא היו מדפיסים הרבה ספרים, לעומתם החילוניים מדפיסים בכל יום עיתון כמו ספר, ולא היתה השפעה כל כך. אבל היום יש יותר השפעה, יש היום הרבה בעלי תשובה בארץ, בפרט אם הדתיים שבחו"ל יעלו לארץ ההשפעה תגדל, במונסי יש 30,000 חסידים חרדים לדבר ה', מתוכם יש רק אלף ספרדים, וכן בבורו פארק ובעוד מקומות יש שכונות שלמות של יהודים דתיים, אם יעלו לארץ יהיה כח קניה גדולה וכך יצליחו להשפיע על כל המפעלים לסגור בשבת. ולכן אם רואים גדולי הדור לפי שיקול דעתם, שיש אפשרות למנוע פירצה של חילול שבת, טוב שיתקנו שלא לקנות מאותם מקומות כדי להשפיע עליהם לסגור בשבת.

כיסוי הקדרה בשבת

כ. בשיעור הקודם הבאנו מה שכתב הפרי מגדים (סי' שיח אשל אברהם סק"י) שכל דבר שנחלקו בו הפוסקים, בדיעבד שעבר ועשה מותר ליהנות, כיון שהנאה ממעשה שבת אסורה מדרבנן, וספק דרבנן לקולא, והבאנו כמה דוגמאות. דוגמא נוספת, בליל שבת לאחר הסעודה אדם יושב ולומד בחברותא[4],  והנה בשעה אחת בלילה הוא רעב, פותח את סיר החמין לאכול קצת, אשתו ישנה ולא רואה... 'וכפר בעדו ובעד ביתו', לוקח צלחת לו וצלחת לחברותא, אבל רואה שהחמין לא מבושל לגמרי, עד מחר לאחר התפלה יספיק להתבשל, מה עשה? כיסה את הסיר בחזרה, עכשיו על ידי פעולה זו החמין יתבשל יותר מהר, אבל הוא לא ידע שזה אסור, צריך לתת לו על הראש, מי שלא בא לשיעורי תורה בודאי שיכשל בחילול שבת, כי מהיכן ידע שאסור לכסות את הסיר כשאינו מבושל לגמרי.

קירוב בישול אסור מהתורה

כא. האיסור לכסות את הקדרה ולזרז את הבישול, כתבו התוס' שבת (מח. ד"ה דזיתים), שהוא איסור דאורייתא. וגם מלשון הכלבו (סימן לא בד"ה כל מה) שהעתיק מרן הבית יוסף (סימן רנג) משמע שאיסורו מהתורה. וכן כתב המאירי (שבת עג.) במשנה על ט"ל מלאכות, במלאכת האופה, שאם הגיס בקדרה או כיסה אותה וקירב את הבישול חייב משום מבשל. כלומר אסור מהתורה ולכן חייב חטאת, או סקילה. וכן כתב רבינו עובדיה מברטנורא (פרק כלל גדול משנה ב). וכן כתבו הסמ"ג (לאוין סה דף יד ע"ד), והר"י מלוניל (רפ"ז דשבת), ועוד, כל אלה כתבו בפירוש שקירוב בישול איסורו מהתורה.

דעת האור לציון

כב. בשו"ת אור לציון ח"ב (עמ' קסה), כותב: מי שכיסה את הקדרה וזירז את הבישול, בדיעבד מותר לאכול את התבשיל, ובמקורות ההלכה כתב הטעם משום שעבר על איסור דרבנן של גרמא, כי לא בישל בידים, רק הכיסוי זירז את הבישול, ובגמרא (שבת קכ:) דרשו מהפסוק "לא תעשה כל מלאכה", עשיה אסורה, אבל גרמא מותרת. וכתב הריטב"א שם שגרמא מותרת מהתורה, אבל אסורה מדרבנן. וכיון שעבר רק על איסור דרבנן בשוגג יש להקל לאכול תבשיל זה בשבת.

אני עומד ותמה

כג. ואני עומד ותמה על דברי האור לציון אחר אלף המחילות, הערכנו מאוד את חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל, לא צריך להגיד את זה כל פעם מחדש, אבל איך יתכן שלא ידע את דברי התוס' ושאר הראשונים הנ"ל?! כשמרן זצ"ל (בשו"ת יביע אומר ח"ט חאו"ח ס"ס קח) כתב שספר זה חיבר בנו ותלמידיו של חכם בן ציון עליו השלום, היו שנפגעו מדברים אלה, אבל לומר שחכם בן ציון הוא חיבר את הספר, זו פגיעה יותר גדולה, כי איך כתב שכיסוי קדרה הוא בגדר גרמא ואסורה רק מדרבנן, ולא ידע מדברי כל הראשונים?!

בכל מקום יש עלון בית מרן

כד. אלא שצריך להסביר מדוע כיסוי הקדרה אינו נחשב בישול בגרמא, אולי דיברתי על זה באחד השיעורים, צריך לבדוק בדפים של "בית מרן" אם דיברתי על זה [א.ה. ע' לעיל פרשת ויצא סעיף יא והלאה]. אלו שכותבים את השיעור ומפיצים אותו על ידי "בית מרן", מזכים את הרבים, בכל מקום שאני הולך אני רואה את הדפים הללו, הייתי השבוע בישוב "חוסן" וראיתי שם את "בית מרן", וכן כשהייתי בישוב "יערה" היה שם את הדפים הללו.

מבשל קלאסי הוא גרמא

כה. כל המלאכות נעשות בדרך כלל בעשיה ישירה ולא בגרמא, ואם עושה בדרך גרמא אינו אסור מהתורה. אבל מלאכת מבשל בדרך כלל היא בגרמא, כי לא מתבשל מיד בהנחת הקדרה על האש. בגמרא ביצה (לד.) אמרו שאם אחד מביא את האש, ואחד מביא את העצים, ואחד שופת את הקדרה, ואחד מביא את המים, ואחד נותן בתוכו תבלין, ואחד מגיס, יש שתי ברייתות, באחת מהן כתוב כולם חייבים, ובשניה כתוב האחרון חייב וכולם פטורים. ותירצו, אם הביא אש בהתחלה כולם חייבים, ואם הביא אש בסוף כולם לא עשו כלום, ורק האחרון שהביא אש בישל וחייב. לדעת הרמב"ם (פ"ט מהלכות שבת ה"ד) כולם חייבים משום מבשל, אף על פי שהראשון שהניח את הקדרה רק עשה גרמא. וכן המגיס, אמנם הגסה היא מצרכי הבישול (רמב"ם פ"ט מהלכות שבת הי"א), שמהפך את התבשיל 'עליונים למטה ותחתונים למעלה' (לשון מושאל מפסחים נ.), אבל הוא רק זירז את הבישול. מכל מקום מכיון שכל מבשל הוא בדרך גרמא, עבר איסור מהתורה. ולכן כתבו כל הראשונים הנ"ל שאם כיסה את התבשיל חייב משום מבשל. ולא ראינו מי מהראשונים שחלק על זה.

לענין הלכה צדק

כו. אולם לענין הלכה צדק האור לציון שמי שכיסה את התבשיל וזירז את גמר הבישול, מותר ליהנות מהתבשיל, אבל מטעם אחר. יש מחלוקת לגבי תבשיל המבושל כמאכל בן דרוסאי - חצי בישול - אם מותר לסיים את הבישול בשבת. לדעת רש"י והרמב"ן והרשב"א (שבת יח ע"ב, ול"ט ע"א) והר"ן והרא"ש (פ"ג דשבת סימן יא), הרי זה נחשב כמבושל ומותר לגמור את בישולו בשבת, כי אין בישול אחר בישול. אולם הרמב"ם (פ"ט מהלכות שבת ה"ג) כתב שכל שלא מבושל כל צרכו וגמר בישולו חייב משום מבשל. וכן דעת עוד ראשונים, וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן רנז סעיף ד), וכך ההלכה. אבל מכיון שיש מהראשונים שמתירים, ובתוכם הרשב"א[5], לענין הנאה ממעשה שבת יש להתיר כיון שספק דרבנן לקולא.

ראיה מגמרא נגד הראשונים

כז. כאמור, האור לציון צדק בפסק הלכה, אבל לא צדק בנימוק, אלא יש כאן איסור דאורייתא, ולכן לכתחילה צריך להזהיר את הצבור שלא יכסו את הקדרה כשאינה מבושלת לגמרי, כי במעשה קטן כזה יכול להתחייב סקילה, אבל בדיעבד מותר לאכול. יש מחבר אחד שכתב בספרו שהמכסה את הקדרה עובר איסור דרבנן בלבד. ובמקורות ההלכה הסביר, שאמנם המאירי ורבינו עובדיה מברטנורא כתבו שעובר איסור תורה. אבל יש ראיה מסנהדרין (עו:) שאין איסור מהתורה, שם כתוב שאם אחד טבע בים, ובעודו מפרפר בא אחר ותפס אותו בתוך המים ומנע ממנו לצאת, 'שיקע צרינו בתוכו', הוא נקרא 'מצמצם' וחייב, שנאמר "או באיבה" לרבות את המצמצם. משמע שבלא הלימוד מהפסוק היה פטור מפני שקירוב מיתה הוא בגדר 'גרמא', וכשם שקירוב מיתה הוא גרמא, כך קירוב בישול הוא גרמא ואסור רק מדרבנן.

אם ראשונים כמלאכים

כח. ואני אומר, יש הבדל בין בישול לרוצח, כי - כאמור - מבשל 'קלאסי' זה נעשה בדרך גרמא, מה שאין כן רוצח בדרך כלל לא נעשה בגרמא אלא בידים, ואם עשה בגרמא זה שינוי, ולכן צריך פסוק ללמד אותי שחייב. אבל גם בלאו הכי, צריך לדעת שאין לנו רשות לחלוק על דברי הראשונים, "אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם אנחנו כחמורים ולא כחמורו של רבי פינחס בן יאיר" (שבת קיב:). פירש רבינו יוסף חיים (בהקדמה לשו"ת רב פעלים): אם נדע שהראשונים כמלאכים, וגם כשיש עליהם קושיא לא נחלוק עליהם, אנחנו חשובים כבני אדם, אבל אם אנחנו מחשיבים את הראשונים כבני אדם כמונו שאפשר לחלוק עליהם, אז אנחנו נחשבים כחמורים.

אני בעצמי מחמיר

כט. דרך אגב, באחד השיעורים הקודמים [א.ה. ראה לעיל פרשת קרח סעיף יד] אמרתי, שמי שהולך בשבת ברחוב יחזקאל עם אשתו והיא סוחבת עגלה עם תאומים, והוא לא עוזר לה כיון שהוא מחמיר שלא לטלטל, הוא 'חמור', ויש שחשבו שהתכוונתי לכל מי שמחמיר שלא לסמוך על העירוב שהוא 'חמור', חס ושלום! אני בעצמי מחמיר, ומעולם לא טלטלתי. רק התכוונתי שאם אשתו צריכה עזרה לא יחמיר בעירוב, אלא יחמיר בבין אדם לחבירו.