מה בהפטרה? שבת ראש חדש, "השמים כסאי"

שבת זו, פרשת קרח, היא גם בעצם שבת ראש חדש תמוז.

כאשר חל ראש חדש בשבת, איננו מפטירים בקטע המתקשר לפרשת השבוע, אלא לראש חדש.

מהי הסיבה?

הסברנו בהקדמה, שמטרת ההפטרה היא הואיל ובתקופה קדומה גזרו הגויים על ישראל שלא יעסקו בתורה, ומשום שבגזרה זו נכלל גם כמובן שלא יקראו בתורה בשבת את פרשת השבוע, מצאו היהודים פתרון – אם לא נקרא בתורה – נקרא בנביאים.

וכך חיפשו בכל שבוע קטע מהנביאים המשתייך ומזכיר את ענייני הפרשה.

אולם במועדים ובראשי חדשים, חיפשו קטע המשתייך במקצת לאותו זמן, בכדי לתת להם את התחושה וההשראה של אותו מועד.

כשחל ראש חדש בשבת, מפטירים בספר ישעיה (פרק ס"ד): "השמים כסאי".

מדוע? מה השייכות לראש חדש? במאמר זה נלמד ונבין את תוכן ההפטרה, ולבסוף גם נמצא את הקשר.

הקטע מתחלק לשני נושאים.

הנושא ראשון: תוכחת הקב"ה לישראל על ידי הנביא ישעיה.

כאשר העם חושבים שהם יכולים להתנהג כרצונם, ובבית המקדש יקריבו קרבנות לכפרה, פותח הנביא ואומר להם: "השמים כסאי והארץ הדום רגלי" – הלא כמו אדם היושב על כסא ורגליו מונחות על השרפרף, כך כמשל מהווים השמים את כסאו של בורא עולם, והארץ  הדום לרגליו.

לאמור, כי הגם שמלא כל הארץ כבודו, יושב הוא בשמים, ומשם משפיע ברוב טובו על כל הנמצא שם וכאן בארץ. הוא בראם, והוא המשפיע לקיימם.

ועם כל גדלותו ורוממותו של הבורא, מביט הוא רק "אל עני ונכה רוח וחרד על דברי" – מי שאינו יהיר וגאה, אלא רוחו שפלה, ומקיים דבר ה' בשמחה, אך כמובן לא על החושבים להגיש קרבנות בבית המקדש מהשפה ולחוץ, והלב פנימה רחוק מאד. פעולתם אינה רצויה, והקרבן שהביאו אינו חיובי כלל.

האדם המעביר על מידותיו, ויודע לסלוח ולהכיל כל אחד, הוא האדם השלם והרצוי.

הנושא השני: נבואת ישעיה על הגאולה ובנין ירושלים.

"שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה".

מהו ההבדל בין ששון וגיל לשמחה?

"שמחה" ו"גיל', מורות על השמחה הפנימית שבלב, אלא ש"שמחה" היא תמידית, ו"גיל' הוא פתאומי – הלב נפתח לפתע בבשורה משמחת.

אך בעוד שכך, הרי ש"ששון" מורה על הפעולות החיוניות שעושים עבור השמחה, כלבישת בגדים חגיגיים, שירה וצהלה.

לזאת אמר, ש"אוהבי ירושלים" ישמחו מאד, ויגילו בכל פעם מחדש, בראותם את הניסים הגדולים ואת יד ה' השומרת תמיד על ירושלים. וכל אותם שהיו "מתאבלים עליה" – באותות אבל ופחד, כעת ישישו באותות ובפעולות רבות המבטאות את שמחתם.

ממשיך הנביא במילות נוחם ועידוד על כך ש"הנני נוטה אליה כנהר שלום וכנחל שוטף כבוד גויים וינקתם" – ירושלים תזכה בשלום רב כמו נהר זורם, כבוד ועושר רב מכל העולם יושפע עליה במרוצה כנחל השוטף בחוזקה.

ואז, כמו אדם המקבל עידוד ונחמה מאמו, "כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו" – בורא עולם בעצמו ידאג לנו לנחמה, בראותנו את כבודה של ירושלים.

המשך דברי הנביא עוסקים בעונש הפוגעים בישראל – "כי הנה ה' באש יבוא וכסופה מרכבותיו", להיפרע בעוצמה רבה בכל האויבים, מבקשי רעתנו.

ומסיים ישעיה את נבואתו "והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו" – בכל ראש חדש ובכל שבת, "יבוא כל בשר" – יעלו ויבואו כולם, הן מישראל והן משאר האומות "להשתחוות לפני אמר ה'", בבית המקדש, כי כולם יכירו שה' אחד ושמו אחד. סיום דברי הנביא, הוא בעצם הקשר בין הפטרה זו לשבת ראש חדש.

כאשר ראש חדש חל ביום ראשון והשבת היא "ערב ראש חדש", מפטירים בספר שמואל (פרק כ') "ויאמר לו יהונתן מחר חדש".

כשראש חדש הוא יומיים, כחדש זה – בשבת וראשון, נוהגים בקהילות מסוימות להוסיף בסוף הפטרת "השמים כסאי", גם את הפסוק הראשון והאחרון מ"מחר חדש".

שבת שלום וחדש טוב.