פתאום קם אדם בבוקר ורוצה להקים בית כנסת בקיבוץ אילון

בזמן הקרוב, ככל הנראה, לא יוקם בית כנסת קבוע בקיבוץ אילון. בקיבוץ אמנם מתקיימות תפילות מידי שבת בקרוואן נייד, אבל כל הניסיונות להקדיש מבנה קבוע לבית תפילה עלו עד כה בתוהו. אחרי שנים של מאבק בתוך הקיבוץ, עתירה שהגישו שוחרי בתי הכנסת לבית המשפט המחוזי נדחתה מטעמים פרוצדוראליים בשבוע שעבר, והשופט שלח את הצדדים להמשיך בהידברות. אבל ההידברות הסתיימה מהר מאד במבוי סתום: בקיבוץ אילון אין גווני אפור, רק שחור לבן. צד אחד, תושבי ההרחבה בקיבוץ, רוצים בית כנסת במקום, על אף שרובם ככולם חילוניים. הצד השני, תושבי הקיבוץ הוותיקים, לא רוצים שום סוג של בית כנסת. לא קטן, לא שקט, לא צנוע, לא ידידותי לסביבה. פשוט לא.

קיבוץ אילון הוא ישוב ירוק ופסטורלי במורדות הגליל המערבי, בין נחל כזיב לנהר בצת. אבל אין שם דבר פסטוראלי במאבק המתחולל בקיבוץ סביב סוגיית בית-כנסת-כן-או-לא, מאבק שפרץ כאשר תושבי ההרחבה, שנבנתה בתחילת שנות האלפיים, התחילו להרגיש בחסרונו של בית כנסת. רק אחד מהתושבים הללו, השוטר אלי שקד, הוא חובש כיפה. אבל גם שאר התושבים, יהודים מסורתיים מצפת וטבריה ששמחו לשפר דיור ורכשו בית צמוד-קרקע בקיבוץ בעקבות הפרסומת 'לגור בתוך ציור', סבורים שבית כנסת יהיה מוסד שימושי. איפה עושים בר מצווה לילדים? מה עם תפילות שבת מידי פעם?

כמו בכל קיבוץ, החלטות הרות גורל כמו הקצאת מבנה כלשהו לבית כנסת דורשות הצבעה של החברים. וכשעלה הנושא לדיון התברר שחברי הקיבוץ לא מוכנים לסבול שום סוג של בית כנסת – אלא אם כן לא תהיה בו הפרדה בין גברים לנשים. במילים אחרות, תציעו לבנות בית כנסת לא אורתודוקסי, ואולי יהיה על מה לדבר.

אנשי ההרחבה, מצידם, התנגדו. למיטב הבנתם הם עברו לגור בישוב בארץ ישראל ולא בקליפורניה, והם לא ראו שום סיבה שבית הכנסת לא יבנה בתבנית המסורתית של בתי כנסיות כפי שהכירו אותה מאז ומתמיד.

כשהגיעו למבוי הסתום הזה, אנשי הקיבוץ הוותיקים לא הרגישו שום נקיפות מצפון כשהצביעו ברוב קולות נגד הקמת בית כנסת. לכל מי שניסה לשאול אותם על סובלנות ופלורליזם, הם הזכירו שכאשר הגיעו תושבי ההרחבה החדשה לקיבוץ, הם נדרשו לחתום על מסמך שבו הם מקבלים על עצמם, בין השאר, 'לשמור על אופיו החילוני של הקיבוץ'. הם חתמו ועכשיו הם מתלוננים? טענו הקיבוצניקים. התושבים החדשים, מצידם, רתחו מזעם. לא היה להם שום מושג, הם אמרו, שהפרשנות הקיבוצניקית ל'אופי חילוני' מרחיקת-לכת עד כדי כך. וכי הם ביקשו להקים ישיבה בקיבוץ? לאסור על תנועת כלי רכב בשבת? בסך הכל הם ביקשו בית כנסת. מה בין זה לבין כל מרכז קהילתי אחר?

המעריצים של סטאלין

המקור לעימות הזה, יש לומר, הוא חוסר ידע בהיסטוריה. אנשי ההרחבה, מסתבר, ידעו לקפוץ על הזדמנות נדל"ן טובה אבל לא הכינו את שיעורי הבית שלהם בתולדות התנועה הקיבוצית לפני שעברו לאילון. קיבוץ אילון נמנה על תנועת הקיבוץ הארצי – איגוד הקיבוצים של השומר הצעיר. אם בקום המדינה רובם המכריע של הקיבוצים התנהלו באופי חילוני לחלוטין, הרי שהשמוצ"ניקים, כפי שנקראו, עלו על כולם באדיקותם החילונית. גיסיה אגרא, בת דור המייסדים של הקיבוץ, סיפרה לעיתונאי עפר ב-2013 כי הקיבוץ התנער לחלוטין מכל 'פולחן דתי'. אפילו ביום כיפור, היא הוסיפה, לא התקיימו בקיבוץ תפילות. רוב חברי הקיבוץ גם לא צמו – המעטים שכן צמו, עשו זאת בחשאי.

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

אנשי השומר הצעיר היו אלה שראו במפא"י ובבן גוריון ימנים קיצוניים עם חיבה מסוכנת למסורת. בקיבוצי השומר הצעיר הצביעו למפ"ם, שסגדה לסטאלין בהערצה עיוורת גם אחרי שהפנה את גבו לישראל. סבא וסבתא שלכם מן הסתם עוד זוכרים את הסקנדלים בהם היתה מעורבת מפ"ם באותם ימים, מהצדקת מעצרו של שליח התנועה-עצמה בפראג (השלטון הקומוניסטי המקומי עצר אותו באשמת ריגול ומפ"ם פשוט לא יכלה להביא את עמה לגנות משטר קומוניסטי) ועד ההספדים הנרגשים על סטאלין בביטאון התנועה, 'על המשמר', שקונן על מותו של הרודן הרצחני במילים שהעלו אותו כמעט לדרגה של אל.

מפ"ם גוועה מזמן וממשיכתה הרעיונית – המתונה ממנה בהרבה – היא תנועת מר"צ. אבל עקרונות היסוד של השומר הצעיר ושל מפ"ם, מסתבר, עדיין שורדים בשדותיו הירוקים של קיבוץ אילון. זה לא שהם חוששים שבית כנסת יהפוך את אילון לישוב דתי – הם חוששים שאילון כבר לא יהיה זכאי ביושר לתואר 'קיבוץ חילוני'.  נמרוד גצוב, ארכיאולוג חבר קיבוץ ואחד ממובילי ההתנגדות לבית הכנסת, מנמק את התנגדותו ממש במילים הללו. עבור גצוב, החילוניות אינה 'היעדר דתיות': היא אידיאל בפני עצמה. רק ישובים מעטים בישראל ראויים, בעיניו, לתואר 'חילוניים'. איילון היא אחת מיהלומי הכתר האלה, ואין סיבה שתאבד את התואר הייחודי רק בגלל אוכלוסייה חדשה שלא מבינה לעומק מהי החילוניות. כשוחח עם העיתונאי עפר מתן הוא ציטט כחיזוק לדבריו את 'העוז להיות חילוני', מאמר מפורסם של ס. יזהר שנכתב בשנות השמונים בעקבות גל החזרה בתשובה בקרב בני הקיבוצים. את ההחלטה שלא להקים בית כנסת בקיבוץ הוא מכנה 'מגדלור'. מגדלור שבין השאר יאותת לאוכלוסייה מסורתית ודתית, הוא מסביר, שאין לה מה לחפש בקיבוץ. מגדלור שיהיה אור לגויים ויספר לעולם כולו שהוד קדומים עדיין חופף על אילון: גם אחרי כל כך הרבה שנים ותמורות חברתיות בישראל, עדיין עומד הקיבוץ בחילוניותו הנשגבת.

את שקד וחבריו להרחבה, כמובן, הטיעונים האלה אינם מעניינים. "מודה שלא ידעתי את כל הקטע של 'הקיבוץ הארצי' ואת ההיסטוריה של התנועה הזאת, ותאמין לי שלא היה לי מושג שהם קוברים גם בעלי חיים בבית הקברות שלהם", אמר שקד לפני ארבע שנים. "אבל שמע, עכשיו אני גר פה וצריך למצוא פתרון שיתאים גם לי. הייתי צריך לעשות בר מצווה לילד שלי בצפת, להזמין אורחים לבית הורי שם, למה? זו זכותי האזרחית שיהיה לי בית כנסת ליד הבית, זה נותן לי תחושת ביטחון כמו שאנשים אחרים צריכים מקלט כדי להרגיש בטוחים. אנחנו נלך לבג"צ על העניין הזה אם צריך".

העולם הישן מכה שנית

התביעה המשפטית המובטחת, כאמור, אכן הוגשה ונדחתה מסיבות פרוצדורליות. המלצת השופט לצדדים להמשיך בהידברות עלתה בתוהו. נכון להיום, גצוב וחבריו חוגגים ניצחון: לא יבנה בית כנסת בקיבוץ אילון.

אבל אם באמת יש כאן ניצחון לערכי השומר הצעיר, הרי זה ניצחון פירוס במלוא מובן המילה. בין 85 הקיבוצים של הקיבוץ הארצי, כלומר של השומר הצעיר, יש עד היום רק כמה בודדים בהם קיים בית כנסת. אבל מה הם הקיבוצים הללו היום? מתקופת הפריחה והשגשוג שלהם הם הפכו מזמן ליצירות כלכליות כושלות, שברוב המקרים הופרטו כדי לשרוד. האלפים שחיים שם אולי מאמינים עדיין שיש הוד והדר בחילוניות לשמה, אבל האמונה הזו, בבהירות, נעלמה מזמן מהציבור הישראלי הכללי.

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

תושבי ההרחבה של קיבוץ אילון אינם דתיים. אם היו כאלה, מן הסתם לא היו חותמים על סעיף המחייב אותם ל'אופיו החילוני של המקום'. אלא שלתומם הם פירשו חילוניות 'כלא דתיות' ולא לפי הפרשנות העילאית, האידיאולוגית, שמעניקים גצוב וחבריו למושג הזה. חילוניים ככל שהיו, הם רצו בית כנסת – פשוט כי הם יהודים. והם רצו שבית הכנסת הזה יוקם בתבנית היהודית הוותיקה, לא לפי גימיק 'פלורליסטי' כזה או אחר. הם אולי לא דתיים, אבל גם רפורמים הם לא.

בכל המנונו של השומר הצעיר, 'האינטרנציונל', ספק אם היתה שורה שהושרה ביותר התלהבות מאשר: 'עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה'. אבל העשורים עברו, וכוחם של הקיבוצים בציבוריות הישראלית שקע פלאים. מפ"ם הלכה לעולמה ומר"צ יורשתה עוברת בקושי את אחוז החסימה. והישראלי הממוצע, גם אם הוא קונה בית בהרחבה קיבוצית, מתעניין בהגיגים של מוכר הפלאפל שלו יותר מאשר בהגיגיו של ס. יזהר על חילוניות. העולם הישן היהודי, לעומת זאת, משגשג בכל עוז.

אז לא, בית כנסת אולי לא יוקם באילון הפעם, אבל זה איננו ניצחון החילוניות האידיאולוגית. לכל היותר זהו מאבק אחרון, עווית סופית, לפני שהיא גוועת לגמרי במדינת ישראל, והופכת להיות אך קוריוז היסטורי. כקוריוז כזה, אין מה לומר, היא אכן תהיה מגדלור רב עוצמה ומאלף מאין כמותו.