במחשבה תחילה לפרשת קרח: התביעה תתקבל, אך המצית יועמד לדין

מורה: "יוסי, תוריד את הרגליים מהשולחן! אתה לא בבית".

יוסי: "גם בבית אני שם רגליים על השולחן".

מורה: "ומה אמא שלך אומרת על זה?"

יוסי: "תוריד רגליים מהשולחן! אתה לא בביה"ס".

* * *

פרשתנו מתחילה במילים "ויקח קרח". את מה לקח? לא כתוב בפסוק. רש"י מבאר שהוא "לקח את עצמו לצד אחד", ורש"י מביא את דברי אונקלוס "ואתפלג", שקרח נחלק משאר העדה. ובחז"ל (סנהדרין ק"ט): "אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו".

בספר "תשואות חן" לרה"ק רבי גדליהו מליניץ, מובא יסוד גדול בעניין. באיוב נאמר שטען בפני אשתו: "גם את הטוב נקבל מאת האלוקים, ואת הרע לא נקבל?!". כל מה שמתרגש על האדם, לטוב או למוטב, עליו להאמין שהוא מאת השם.

וקרח, בעניין זה, לקח את עצמו "לצד אחד": כל דבר טוב שקורה לי הנו מאת השם, וכל דבר לא טוב שקורה לי הנו בגלל שאני לא בסדר; לא השקעתי מספיק, לא עמלתי, הייתי צריך להשתדל יותר.

לכאורה, אין בעיה. הטוב תלוי בהשם והרע תלוי בי.

הסיגרים נחו על שולחנו בתיבה מהודרת מעץ מלא וכבד. עורך הדין השתעשע במחשבה שהוא הולך ליהנות משני העולמות. הוא הרים טלפון לחברת הביטוח שלו וביקש לעשות ביטוח לסיגרים יקרים תוצרת חוץ. המחיר שניתן לו היה יקר מאוד, אבל הסיגרים היו שווים פי עשרה לפחות.

הוא סגר את כל הפרטים הקטנים, דאג לוודא שהביטוח תקף, במיוחד בסעיף שמדגיש שהביטוח כולל כיסוי במקרה של נזקי אש, וחיוך רחב נשפך על פניו.

הוא הוציא את הסיגר הראשון מן התיבה, ראשון מתוך עשרים וארבעה. כל אחד מהם עטוף היה בניילון מיוחד ויוקרתי למראה, כעת הניילון קולף בעדינות. קוצץ הסיגרים שצורף לתיבה במחיר שערורייתי, נשלף. הוא קטם את ראש הסיגר במיומנות והציתו תוך שהוא שואף בהנאה את ניחוחו.

חודש וחצי נהנה עורך הדין פעם בכמה ימים מסיגר משובח, ולאחר מכן, בתום החפיסה, פנה לחברת הביטוח וביקש לקבל את מלוא ערכם של הסיגרים שלטענתו "ניזוקו בסדרת שריפות קטנות".

חברת הביטוח התנגדה, בצדק. עורך הדין שלהם הסביר לשופט שישנה משמעות אחת בלבד למילותיו של עורך הדין: הוא עישן אותם ונהנה מהם, זו דרך השימוש ואין שום הצדקה להעניק לו פרוטה שחוקה. אך השופט סירב להתרשם מההיגיון: יש הצהרה ויש ביטוח, וכיון שהוא כולל "נזקי אש", הרי שאין משמעות לצורה בה אכלה האש את הסיגרים.

עורך הדין של חברת הביטוח חרק שיניים וקיבל את פסק הדין. אלא שמיד לאחר מכן הוא פנה אל השופט בטענה שלפני סגירת התיק רצונו להגיש תביעה בתוך התיק עצמו. הוא תובע את עורך הדין על סדרת של 24 הצתות מכוונות וגרימת נזק לחברת הביטוח בזדון...

כאשר קרח הסכים לקבל רק את הטוב מן השמים, ותלה בעצמו את הרע, הרי שיש בכך פגם באמונה. חובתנו היא להאמין שאין שום דבר ביד האדם, לטוב או למוטב, מלבד מה שנקבע משמים – חוץ ממה שאמרו חז"ל, שעל יראת שמים עצמה מוטל על האדם לעמול, ואין לו לחכות שתושפע עליו כזו מאליה.

זהו ביאור דברי התרגום שקרח "אתפלג", הוא יָצַר חלוקה בין הטוב ובין הרע. וכדברי רש"י "לקח את עצמו לצד אחד". לאיזה צד? את זאת מלמדנו ריש לקיש בגמרא: "לקח מקח רע לעצמו". את החלק של הרע הוא הותיר, כביכול, בידיו.

כאשר דברים לא הסתדרו לקרח לפי התכניות, לדוגמה: משרת הכהן הגדול או נשיא בני קהת, הרי שזה קוטלג במוחו בקטגוריה של הדברים הרעים. מה עושים בכזה מצב? זה הרי לא הגיע מהשמים, זה שייך אלי.

רק פתרון אחד: "ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם".

בוא נעשה סדר מחדש...

* * *

לשים רגליים על השולחן אסור. אבל מי שמתיר בין השיטין לשים אותן על השולחן בבית, מקבל תגובה זהה לחלוטין על השולחן בבית הספר.   

אין אפשרות להפריד באחריות בין הרע לבין הטוב. שניהם מגיעים מהשמים. בהבדל קטן: אין רע יורד מן השמים; הרע נוצר כתוצאה ממעשיו ובחירתו של האדם. טענה על רע שירד מהשמים לאדם שלא באשמתו, ולכן עליו לקחת אחריות ו"לדאוג לתיקון העוול" – היא כתביעת הביטוח על סדרת שריפות קטנות. ייתכן שהתביעה תתקבל, אבל המצית יועמד לדין.