סיון רהב מאיר על פרשת קרח: כדי להיות חופשיים עלינו להשתחרר מהשנאה

"פיגועי רמאדן". כבר התרגלנו לצירוף הנורא הזה בחדשות. כך "הוסבר" גם הפיגוע האחרון. בספרו האחרון "לא בשם האל" כותב הרב פרופ' יונתן זקס נגד אלימות שנובעת מתוך דת, ומזכיר כמה אמיתות בסיסיות. הנה קטע:

"הסונים והשיעים חייבים שלא יכול להיות שזה מה שהאלוקות רצתה. אנשים הורגים בשם אלוקי החיים, שונאים בשם אלוקי האהבה, מחרחרים מלחמה בשם אלוקי השלום.

נכון, ישנו מושג דתי ושמו 'מות קדושים', אך מות קדושים פירושו נכונות למות למען אמונתך, לא להרוג למענה. כולנו בניו של אלוקים. אני מחכה שיקומו המוסלמים שיאמרו: זו לא הדרך, זה לא מה שאללה רוצה.

כדי להיות חופשיים עלינו להשתחרר מהשנאה. שום נפש לא נושעה מעולם באמצעות שנאה. שום אמת לא הוכחה מעולם באמצעות אלימות. שום גאולה לא הושגה מעולם באמצעות מלחמת קודש. שום דת לא גרפה את הערצת העולם על הצלחתה לגרום סבל לאויביה".

לזכר הרב מרדכי אליהו זצ"ל

איך אדם גדול מחנך ילדים קטנים? השבוע לפני שבע שנים נפטר הרב מרדכי אליהו זצ"ל. איך רב ראשי, מקובל, תלמיד חכם, מתייחס לדור הצעיר? הנה כמה סיפורים לזכרו מפי בנו, הרב שמואל:

• "הנה פרט שאולי יישמע מוזר: רק בגיל מאוד מבוגר שמעתי משפט כמו 'עכשיו נעצור ונאמר דבר תורה בסעודה'. אצלנו כל השיח באופן טבעי נע תמיד סביב דברים שנוגעים לתורה".
• "כל הכיף שאבא עשה איתנו כילדים היה סביב היהדות: הוא שיתף אותנו בבניית הסוכה למרות שזה האריך את זמן הבנייה, ותוך כדי למדנו על הלכות סוכה. הוא קשר איתנו את הציצית וכך למדנו את הנושא. קנינו יחד ארבעת המינים. רק היום אני יודע כמה השותפות הזו שהוא יצר איתנו בנתה בנו עולמות".
• "לצד הגדלות, אני זוכר אותו גם שוטף כלים כדי לעזור בבית, ומרדים אותנו. כשביקשנו סיפור לפני השינה, וגם טיפסנו על אבא תוך כדי, הוא היה מספר סיפורי צדיקים".
• "ידענו תמיד, עם כל הנורמליות והטבעיות, כמה אבא מיוחד. בכיתה א' הלכתי לבית של חבר וראיתי את אבא שלו שוכב על הספה וקורא עיתון. הייתי בהלם. איך הוא מורח ככה את הזמן? הסתכלתי עליו כאילו ראיתי שור באמצע הסלון שלהם, והוא אמר לי: ילד, תראה, לא כולם כמו אבא שלך".
• "נכון, אבא היה עסוק, אבל דווקא תשומת הלב שלו לכל האנשים שמסביב לימדה אותי הרבה. היו מגיעים מאות אנשים ביום, והייתי מסתכל מהצד על הרצף הזה, ובלי לשים לב התחנכתי על מדרג של ערכים. ראיתי שאתה פחות חשוב, והאחר יותר חשוב. אתה מקדיש את זמנך אליו".

תם החופש הגדול!

השבוע נגמר החופש הגדול. כן, מה ששמעתם. לכאורה השבוע יוצאים לחופש הגדול כ-700,000 בני נוער, אבל אם נחשוב על זה רגע, אולי זה בעצם הפוך: חופש גדול זה לחיות בתוך מסגרת לימודית ומאורגנת, בלי עצמאות, בלי צורך להכריע ולהחליט ולנהל את הזמן שלנו. זה חופש. אבל כשיוצאים מהמסגרת הזו – אז מתחילים החיים האמיתיים, הבוגרים. החופש נגמר, ואנחנו צריכים לקבוע בעצמנו מה עושים, ומתי ואיך.

התקופה שמכונה "החופש הגדול" היא בעצם טעימה מהחיים כפי שהם. ביולי-אוגוסט מתברר מיהו באמת התלמיד, כשאין מסגרת חיצונית שמפקחת עליו.

פרשנים רבים מתארים כך את המעבר בין החיים במדבר לבין החיים בארץ ישראל – אחרי תקופת לימודים במדבר, עם אוכל ומים וביגוד שסופקו לכולם, צריך להתחיל ליישם את מה שלמדנו באופן עצמאי יותר, ולראות מי אנחנו באמת.

אז תם החופש הגדול. הטעימה מהחיים האמיתיים מתחילה. בהצלחה.

לא כולם קדושים אוטומטית

דמגוגיה. פופוליזם. שטיפת מוח. פרשת השבוע, פרשת "קורח", מזהירה אותנו היטב מפני כל אלה. קורח עומד מול העם והסיסמה שלו נשמעת נפלא: "כל העדה כולם קדושים!". כך הוא מטיח במשה רבנו ודורש שוויון. על פניו הוא נשמע מהפכן, דורש צדק, רובין הוד. למה רק משה ואהרון נחשבים למנהיגים רוחניים? כולנו היינו בהר סיני, הוא אומר, כולנו קיבלנו את התורה, כולנו ראויים לחלוק איתכם את המשרה. אבל זו חנופה זולה לקהל. מי לא ישתכנע כשיגידו לו: "לא מעריכים אותך מספיק, מגיע לך יותר"?

מול האמירה הפשטנית הזו, "כל העדה כולם קדושים", המודל של משה הוא אחר לגמרי: "דבר על כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם: קדושים תהיו".

זה נשמע דומה, אבל ההבדל אדיר: לא "כולם קדושים" אלא "קדושים תהיו". לא סיסמה, אלא דרישה להשתנות, להשתפר, לעמול, להתקדם. בהר סיני לא ירדה לעולם קדושה אוטומטית. בהר סיני ירדה לעולם האפשרות לקדושה. אנחנו מחליטים האם להתאמץ, האם ללכת בדרך של קורח או בדרך של משה.

לראות עולם ברור

כך נפתחה הכותרת שפרסם ה-BBC אחרי הפיגוע שבו נרצחה הדס מלכא ז"ל: "שלושה פלסטינים נהרגו". זהו תיאור הפוך של המציאות, כי מדובר הרי במחבלים שרצחו, אבל האוויר סובל הכל. גם בפרשת השבוע מופיעה דוגמה כזו. במחלוקת החריפה עם קורח, המתנגדים למשה רבנו מעזים לומר לו את המשפט המופרך הבא: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר". לא יאומן. זמן קצר אחרי השעבוד הם מעזים לקרוא למצרים, שבה הם וילדים סבלו משעבוד, "ארץ זבת חלב ודבש". זה הרי ביטוי שמתאר את ארץ ישראל, לא את מצרים, אבל האוויר, כאמור, סובל הכול.

שימו לב, אלה לא שקרים וזיופים קטנים, אלא היפוך מוחלט של המציאות. פרשת השבוע מזכירה לנו כל שנה מחדש שזה אפשרי. שהרבה ממה שאנחנו שומעים ורואים בעולם הוא פשוט הפוך. שאפשר לבלבל לחלוטין בין אמת לשקר, בין טוב לרע, בין מי ומה שצריך להעריך לבין מי ומה שצריך להתרחק מהם.

מהכותרות בתקשורת דרך החיים האישיים שלנו – שנזכה לראות עולם ישר וברור.

להצטרפות לקבוצת "החלק היומי" של סיון רהב מאיר, נא לשלוח בהודעת ווטסאפ את שמכם בלבד למספר 054-8151949

לרכישת ספרה החדש של סיון רהב מאיר, "הסטטוס היהודי", דרך הידברות שופס, חייגו 073-2221250 או הקליקו כאן.