טורים נשיים
העצמה לנשמה לפרשת קרח: להחריב או לבנות? זו השאלה
בכוחה של אישה אחת להחריב או לבנות, להמית או להחיות, לחמם את אש המחלוקת או לכבותה
- הרבנית חגית אמאייב
- פורסם א' תמוז התשע"ז |עודכן
(צילום: shutterstock)
אחד הסיפורים הקשים ובעלי המסר האנושי הנוקב ביותר בתורה הקדושה מובא בפרשתנו: מחלוקת קרח ועדתו. בואו ננסה לצייר בראשנו את המתרחש באותם זמנים קריטיים:
מגיע אדם חכם, בעל עמדת כוח, כבוד וממון רב, ומעורר קושיות גדולות על אופן הנהגתם ופסיקתם של שליחי האלוקים, שנבחרו להוציאם מארץ מצרים ומבית עבדים. מהר מאוד מתדרדר המצב, האווירה נעכרת וניתוח הנתונים מביא להתפלגות כואבת. רבים וטובים נסחפים ונגררים אחר מחלוקת קשה ומצערת.
הכתוב עושה "זום אאוט" מהמרקחה המבעבעת בלהט המחלוקת, ומתמקד במקום זאת בסיפור מעשיה של אישה אחת, שפועלת בחכמה יתרה כדי להציל את בעלה, ובכך בעצם את עצמה ואת בני ביתה. אותה אישה שחה על ליבו של בעלה כדי לגרום לו לראות את השלכותיה ההרסניות של המחלוקת. היא הולכת "עד הסוף" ופועלת בצורה נועזת ביותר, כדי לרחק מעל בעלה את מחרחרי הריב והמדון.
יום הדין של מעוררי המחלוקת והנגררים אחריה מגיע, והם, כמו גם בני משפחתם, יורדים ביגון שאולה. כולם נבלעים באדמה חוץ ממשפחת אותה אישה שעל שכמותה אומר קהלת: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ; וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ".
מסיפור המחלוקת עלינו לקחת מוסר והשכל בכמה עניינים:
1. קרח טען שמשה ואהרן אחיו מתנשאים על קהל ישראל. על כך נאמר בחז"ל ש"הפוסל במומו פוסל". גאוותו של קרח השתלטה עליו, והביאתו לחלוק על הקב"ה בכבודו ובעצמו, שהרי הוא יתברך זה שבחר במשה ואהרן כמנהיגי העם.
משמעות הדברים בעבורנו היא, שאדם שלא מתייגע יומם ולילה כדי להסיר את הגאווה מעל ליבו, בעיקר על ידי לימוד מוסר, קריאת איגרת הרמב"ן ותפילות גדושות בדמעות להגיע לענווה אמיתית, יכול בקלות ליפול בשבי הסיטרא אחרא ולבזבז את זמנו במחלוקות ודברי הבל, כמו גם לאבד את השגותיו ומעלותיו הרוחניות עליהן עמל כל ימיו.
2. ממעשיהן של אשת קרח, ולהבדיל אשת און בן פלט, ניתן להיווכח בכוחה של כל אישה להחריב או לבנות, להמית או להחיות, לחמם את אש המחלוקת או לכבותה.
3. רוב המחלוקות נוצרות עקב פרשנות פנימית של כל אחד ממחזיקי המחלוקת, כשכל אחד מושך לכיוון שלו. עלינו להפנים את העובדה שכל אדם מרגיש, חושב ופועל באופן שונה ממשנהו, וכל שעלינו לעשות זה להסכים שלא להסכים, ואעפ"י כן לבחור להישאר מיודדים ואוהבים. והרי אם רצה הקב"ה שנחשוב כולנו אותו הדבר, הוא לא היה יוצר מציאות בה: "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (ברכות נ"ח).
לסיכום, עלינו להציב לעצמנו למטרה להגיע לענווה אמיתית ולאמונה תמימה, למען ייטב לנו ולבני משפחתנו עד סוף כל הדורות. שבת שלום!
חגית אמאייב הנה יועצת בכירה מטעם מחלקת שלום בית בהידברות. לפניות למחלקה - 073-222-1310 או במייל shimonb@htv.co.il