"לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם: אשר אין לה קצין שוטר ומושל: תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה: עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך: מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידיים לשכב: ובא כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן"

שלמה פונה אל האיש העצלן המחפש את המנוחה התמידית והקלת הטורח מעל גופו ואומר לו ללמוד מן הנמלה את מידת הזריזות ולהחכים ממנה. שלמרות שאין לה ממונים, לא קצין לא שוטרולא מושל שיזרזו אותה ויאמרו לה מה לעשות, בכל זאת היא מכינה את עצמה לימות החורף הקשים שבהם לא מצוי אוכל, וכבר עכשיו במקום ליהנות מהשמש והקיץ, היא אינה עושה כן אלא אוגרת מזון לימים הבאים. ואילו אתה העצלןעד מתי אתה שוכב על המיטה בחוסר מעש? מתי תתעורר מהשינה? דע כי אם תמשיך בדרך זו של העצלות ותבקש לישון עוד קצת ולנמנם עוד קצת, סופך שהעניותתבוא אליך במהירות כמו אדם שהולך מהר, והעצלות תגן ותשמור על החיסרון שימשיך להיות ולשרור בביתך, כמו עבד שמגן על האדון שלו.

חי את הרגע

בפסוק זה מזהיר שלמה המלך את העצלן שמעדיף את חיי הנהנתנות העכשווית ולחיות את הרגע מבלי להסתכל על העתיד ולראות את ההשלכות החמורות של מעשיו, שתוצאותיהם הם שלבסוף הוא ינחל עניות ויסבול אך מחסור. הנהגה מעין זו אינה דרך החכמה אלא דרך הכסילות. על העצלן ללמוד מן הנמלה שהיא זריזה ואקטיבית ואינה אלא היפוכו של העצלן האיטי והפסיבי. (המילה נמלה נאמרת בלשון נקבה, הסיבה לכך היא, שדווקא מן הנמלה הנקבית, ממנה יש ללמוד את מוסר וחריצות אך לא מן הזכרים שהינם בטלנים ואינם עושים כלום למעט אכילה והפריית המלכה. אולי זו גם הסיבה לכך שמשך ימי חיי הזכר קצרים בהרבה משל הנמלה הנקבית..)

הנמלה לא מבקשת לנוח ולהתענג מחיי הבטלה אלא אדרבה היא אינה יודעת מנוחה מה היא, תמיד היא נמצאת בפעולה, ומחפשת אחר מאכל וסוחבת אותו לביתה למרות הקושי הרב הטמון בכך, שכן פעמים שהמשאות שהיא נושאת על גבה עולים על משקל גופה השבריר. היא דואגת לעתידה ולעתידם של יצאי חלציה ושל שאר נמלות הקהילה. מעלתה הגדולה היא, שאינה עושה כן כי מישהו כופה עליה ומכריח אותה, אלא היא עושה זאת מעצמה מבלי זירוז חיצוני, מה שאין כן העצלן שגם לאחר שמזרזים אותו ומדברים על ליבו, הוא ממשיך להישאר על מיטתו בחוסר מעש.

חיוב הלימוד מהבריאה

לכאורה יש לשאול, הרי הנמלה עושה את כל פעולותיה לא בגלל שהיא רואה לנכון לעשות כן או בגלל מחשבה רבה שהשקיעה בנחיצות הדבר ובעשיית ניתוחים פיננסים עתידיים בהגיעה למסקנה שאם לא תעשה כן היא תגווע ברעב. אלא היא נבראה באופן כזה ואין לה אפשרות לבחור בדרך אחרת, גם לא עולה לה במוחה אפילו לרגע קט לנהוג בדרך אחרת. החל מהרגע שבאה לעולם היא נמצאת בפעולה מתמדת ללא בחירה מתוך אינסטינקט פנימי הטבוע בתוכה. ואם כן מדוע שהעצלן ילמד ממנה, והלא הוא בן אדם בעל טבעים שונים לגמרי? ואם כבר ללמוד, וכי לא עדיף שהעצלן ילמד מחבריו הזריזים שהם בני אדם כמותו ובעלי אותם טבעים, ובכל זאת הם בוחרים בדרך שונה משל העצלן?

אלא כאן מגלה לנו שלמה סוד גדול הקשור לנפש האדם וגדלותה, והוא שכל הכוחות שנבראו במעשה בראשית נטועים בנפש האדם, וכל כח ומדה שימצא האדם בכל מין ומין אצל בעלי החיים, ידע כי כן נמצא גם בנפשו. יתרה מכך הרבה מדות יש בבעלי החיים שהם אינם נצרכים להם לצורך חיותם. לדוגמא, החתול נוהג בצניעות יתירה מאשר שאר בעלי החיים, הוא אינו עושה את צרכיו בפני אחרים. ובנוסף לאחר שסיים לעשות את צרכיו הוא מכסה את צואתו. אצל התורים יש תכונה ייחודית שהם נאמנים לבני זוגם למשך כל ימי חייהם[1]. התרנגול מנסה לרצות את בת זוגתו בהשתדלות יתירה לפני הזיווג[2]. תכונות אלו של היונה החתול והתרנגול אינם תכונות שקשורות למנגנון ההישרדות שלהם. ואם כן מדוע בכל זאת נבראו בהם תכונות אלו? התשובה היא "מלפנו (לשון אילוף, לימוד) מבהמות ארץ ומעוף השמים"[3] כלומר כדי שבני האדם ילמדו דרך ארץ מבעלי החיים הללו וגם הם ינהגו כמותם בדברים ייחודיים אלו. 

כמו כן לגבי הנמלה; הבורא נטע בה את מדת הזריזות לאסוף ולכנוס כדי שממנה ילמד האדם שלא להיות עצל, לא לומר די ולשקוט על שמריו שהרי דרך הנמלה לאסוף כמה אלפי גרעינים של תבואה למרות שאינה זקוקה לכמויות אדירות אלו כי  כל מאכלה במשך כל חייה הוא סה"כ גרעין וחצי של חיטה[4]. ומהסיבה הזו שלמה אומר לעצלן ללמוד מן הנמלה, כי עליו לדעת שגם בתוכו טבועה מידת הזריזות ואם יחפץ, יצליח להשתמש במידה זו ולשבור את מידת העצלות שבתוכו. אין צורך להילחם בטבע וליצור טבע חדש אלא הכלל כלול כבר ונמצא בתוך האדם, לכן זו משימה הרבה יותר קלה מכפי שזה נראה. אילו היה אומר הפסוק ללמוד מחבריו של האדם הזריזים, יכול היה  העצלן לטעון, "הם נולדו כך, זריזים. כבר מקטנות אני מכיר אותם שהם כך ואילו אני נולדתי עצל, זה מה שאני ואין בכוחי להשתנות"

זהירות מגזל

המחסור יכול לגרום לעצלן לרצות וליהנות מרכושם של אחרים, שהרי הוא חפץ בחיים קלים, ואין דבר יותר קל מאשר לקחת ללא רשות ולגזול דבר שמשהו אחר טרח ויגע עליו כדי להשיגו. לכן בא שלמה ומזהיר, תלמד מן הנמלה שלמרות שאין לה שוטר ומערכת משפטית שתאכוף את החוק, בכל זאת היא אינה לוקחת ממאכלים של נמלים אחרים שלא שייכים לה.

 "תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה". 'לחמה', פירושו לחם שלה. ו'מאכלה', הכוונה למאכל שלה. כלומר רק את שלה היא לוקחת ואותו היא מכינה ולא נוגעת בשל חברותיה. המדרש מספר[5] על ר' שמעון בן חלפתא שראה נמלה אחת שנפל ממנה גרגר חיטה. לאחר מכן הוא הבחין שכל הנמלות שבאו אח"כ הריחו את הגרגר ולא לקחוהו, הם הבינו שזה שייך לנמלה אחרת ואין לגעת בזה.

הנמלה מתקשרת עם חברותיה בין היתר באמצעות חומר כימי בעל ריח מסוים הנקרא פרומון, וכל סוג ריח מעיד על מסר שונה. לכן גם כאן כאשר הנמלה הראשונה נשאה את הגרגר היא הפרישה את הפרומון המסוים , ובכך אמרה לחברותיה "רכוש פרטי נא לא לגעת". שאר הנמלים הבינו את המסר, הם לא ביקשו לעצמם חיים קלים יותר ולא אמרו "היא לא תשים לב" או "נקח עכשיו ונחזיר פעם אחרת, הרי ממילא זה יכול ללכת לאיבוד" אלא פשוט לא נגעו כלל במה שאינו שייך להן. לכן גם על העצל להשתדל לעשות מלאכה כדי שתהיה לו אפשרות להאכיל את משפחתו ולא יצטרך לקחת ולגזול רכוש של אחרים.

השרשת הזריזות

דבר נוסף שיש ללמוד מן הנמלה הוא יחסה לצאצאים. מרגע שהנמלה מגיעה לגיל שבה היא מפותחת דיה לקחת חלק בעבודות הקן, היא עוברת 'קורס' מזורז ומיד היא נכנסת לעבודה השוטפת, כמובן כפי יכולתה. מכאן גם למדים לגבי היחס הנכון שיש לנהוג עם ילדנו אנו.

מצוי הדבר שיש הורים הדואגים לרווחתם של ילדיהם יתר על המידה ולכן הם מונעים מהם כל מאמץ ובלבד שלא יתעייפו. עליהם לדעת שנקיטת גישה זו עלולה לגרום למידת העצלות להשתרש בילד. מאחר שהוא רואה שהכל נעשה בשבילו מבלי שהוא יזיז אצבע ולכן גם שיגדל יהיה ילד מפונק ויחשוב שכולם צריכים לשרת אותו. לעשות מלאכות בעצמו יהיה דבר זר בעיניו ולא כמובן מאליו. הגישה הנכונה היא להפעיל את הילד במלאכות כל שהן, הן בעבודות הבית והן בעזרה מחוץ לבית. למותר לציין שאין לצפות שהעבודה תעשה בשלמות כמו שהמבוגרים עושים אלא יש לעשות כן כדי להרגילו להיות פעיל גם בדברים ובמלאכות שלא כל כך 'כיף' לו לעשותן ולא להתנוון מול מסכים דיגיטליים למיניהם, ולו רק כדי להשריש בתוכו את מידת הזריזות.

אבא עשיר שבנו כבר שקע במנעמי החיים הטובים ובחיי התענוגות והעצלות, ביקש להקנות לבנו מקצוע לחיים. "בשביל מה ללמוד מקצוע?" שאל הנער. "והלא יש לי הכל ולמה לי לטרוח ולהתאמץ בלמודים מייגעים?". אכן לא קל להסביר לנער שכזה כי לא לעולם חוסן וייתכן שיהיו דברים בלתי צפויים במשך החיים - העושר לא תמיד נשאר על תילו, אלו דברים שאין להם ערבות. לכן השתמש האב החכם בשפה שהילד מבין – כסף!. הוא שכנע את בנו שאם ילך וילמד הוא יקבל מכונית חדשה וטיולים מסביב לעולם. ובנוסף הבטיח האב לבנו שייתן לו מידי יום סכום כספי גבוה לכשיחזור מלימודיו. הנער סבר וקיבל. "איזה אבא מוזר יש לי" הוא חשב, "סתם מבזבז עלי את כספו, וכי איזה צורך יש לי בלימודים אלו?". כמובן את מחשבותיו הוא שמר לעצמו כמו כן את הכסף שקיבל. לבסוף השתלם הנער במקצוע מבוקש ועבר הכשרה אצל טובי המומחים בענף.

לימים, הנער כבר גדל, נשא אשה והקים בית. למותר לציין שחייהם החלו ברגל ימין כאשר שפע כלכלי אופף אותם מכל עבר, כמובן בחסות האב. כעבור זמן האב נפטר, ולאט לאט התחיל הרכוש להתדלדל, ומכיוון שהלה לא ידע הסתפקות במועט מה היא והמשיך בחיי המותרות, הגיע הכסף אל קיצו במהירות. בתחילה נאלץ הבן למכור את האחוזה רחבת הידיים ולעבור לבית קטן יותר, ומשזה גם לא הספיק, החל בחיפוש עבודה - המציאות כפתה זאת עליו. למזלו נזכר במקצוע שאביו למדו, ומכיוון שאביו השקיע עליו וארגן לו את מיטב המומחים שילמדוהו, הוא היה ממש רב אמן ביחס לשאר האנשים שבשוק העבודה.

"התקבלת לעבודה" הוא התבשר בשיחת הטלפון. שמח האיש עד למאד ושמחו גם בני ביתו. מידי ערב בשובו לביתו היה מברך את אביו ע"ה. תמהה רעייתו ואמרה, משהיה אביך חי ורמת חיינו הייתה גבוהה בהרבה, מעולם לא ברכת את אביך והודית לו. ואילו עכשיו כאשר אתה עובד בזיעת אפיך ורמת החיים ירדה, אינך פוסק מלהלל את אביך. אתמהא!! השיב לה הבעל: אכן בעבר לא הערכתי את אבי, חשבתי לעצמי שהוא סתם מבזבז את זמני לשווא וכן את כספו. עכשיו הבנתי את התועלת וההתעקשות של אבא שאלמד,  בזכותו אנו חיים היום בכבוד.

סדר שלטוני ללא אכיפה

בני אדם פועלים כפי שהם פועלים מכמה סיבות: או שהם מחקים אנשים חשובים שהם מעריצים ולכן הם נוהגים כמותם והולכים בעקבותיהם, בין אם אותם אנשים חשובים נוהגים כשורה או לא. ודרך אחרת היא שמכריחים אותם לפעול ולהתנהג באופן מסוים כי השלטון מצווה כן ושוטריו כופים את העם לזה. מבלי כפיה זו לא ייתכנו חיי חברה תקינים כי כל איש יעשה הישר בעיניו ובוקה ומבולקה ישררו בכל עבר. אך הנמלה אינה כן, 'אשר אין לה קצין' שפירושו אין מישהו חשוב וגם לא מושל שיכפה עליה דברים (הגם שישנה 'מלכת הנמלים' מ"מ אין לה תפקיד של שררה ומתן פקודות ואכיפת החוק, אלא תפקידה הוא להיות אחראית על תהליך הרבייה של הנמלים ולדאוג לקצה ההתרבות) ובכל זאת היא עושה מעצמה את הישר והטוב מבלי כל הכרח חיצוני; בתקופת הקציר כלומר באביב שהוא קודם הקיץ שאז מצוי הקציר לרוב בכל אתר ואתר היא אוגרת במחסנים שתחת האדמה את המאכל שהיא זקוקה לו. ובתקופת הקיץ שכבר אין יותר תבואה לאסוף, היא מתקנת את מאכלה ומכינה אותו כדי שישמר לזמן רב, הן ע"י שמעבירה את התבואה למקום ששם התבואה תשמר באופן מרבי והן ע"י שהיא חותכת את ראש הגרעינים כדי שלא יצמחו תחת האדמה והן ע"י התקנת פתחי אויר למניעת עיפוש התבואה.

ואילו העצל אינו כן, אם לא יכפוהו לא יעשה דבר (וכולי האי ואולי...), אלא הוא ישן עד שעה מאוחרת וגם כאשר מעירים אותו הוא אינו רוצה לקום. ואם כבר התעורר, הוא אינו קם מהמטה אלא ממשיך לישון עוד קצת, וגם כאשר כבר אינו מצליח להירדם (שהרי כמה כבר אפשר לישון..) הוא ממשיך לשכב על המטה כשהוא מנמנם וחושב מחשבות ומחבק את ידיו ונע מצד לצד. ומכיוון שאם אדם ישכב בחוסר מעש ורק יחשוב מחשבות, הדברים האלו לא יגרמו לחשבון הבנק שלו להתמלא מאליו, אזי ממילא תבוא אליו העניות באופן מהיר מאד, ואחריתו מי ישערנה. במו ידיו, המיט חרפת רעב על עצמו ועל בני ביתו. אילו היה לומד מן הנמלה את מידת הזריזות והצורך לדאוג לעתיד, לא היה מגיע לידי כך.

אל תאמר לכשאפנה אשנה

מאחר וישנם רמות שונות של סוגי עצלות לכן גם אנשים הרואים בעיניים מוזרות את העצלן הכרוני והכבד, ייתכן שלא ימלטו אף הם ממידת העצלות; ישנם אנשים שאוהבים לדחות דברים ל'יותר מאוחר' או ל'אחר כך', בין אם מדובר בקניות לבית, טיפול באגרת הרישוי של הרכב או לעשות סדר בניירת של הבית או של המשרד, וכן בכל שאר הדברים הניתנים לדיחוי. הנהגה זו נובעת מעצלות שכן הם מעדיפים למנוע מעצמם טורח כעת ולהשאירו לאח"כ. גם לאלה באה הנמלה ומלמדת אותם זריזות מהי - "אל תדחה למחר מה שאפשר לעשות היום". "אגרה בקציר מאכלה" – כאמור לעיל קציר פירושו עונת הקצירה שזה זמן האביב. מבחינה טכנית הנמלה יכולה להמתין מעט ולהתחיל לאסוף בימות הקיץ לבינתיים להינפש ולנוח, אך לא כן, היא לא דוחה דברים! אם יש אפשרות לאסוף ולאגור עכשיו באביב, היא תעשה זאת עכשיו. זו מידה ומעלה חשובה שכדאי מאד ללמוד מן הנמלה וכל אדם ירוויח ממנה הרבה.

מעלות מול חסרונות

ידוע ומפורסם הדבר שמספר שעות השינה הרצוי לאדם מבוגר הינם הינן בין שש לשמונה שעות[6]. לעיתים אדם כבר עבר את הזמן המקסימלי של השינה וחושב לעצמו "אשן עוד קצת כדי שיהיה לי יותר כח לעבודה". לכאורה רעיון טוב, שהרי הוא שואף לעבוד בזריזות וביתר שאת ע"י הכח שיקבל מריבוי השינה. אך טעות היא בידו, אמנם ייתכן שתוספת השינה מחזקת את גופו אך בד בבד יש לדעת שהיא מסלקת את כח המחשבה ואת המוטיבציה לעשיית דברים ונמצא שיצא שכרו בהפסדו. וכפי שניתן לראות במציאות שאדם שאוהב את השינה יתר על המידה, יהיה כל היום משועמם ולא יהיה לו חשק להתעסק בענייניו כהוגן וכשורה. וממילא בגלל שאין לו יישוב הדעת נמשך חסרונו בכל מעשיו והעניות באה לבקר אצלו. דבר זה נרמז בפסוק "ובא כמהלך ראשך" שהרי לפי הדקדוק היה צריך להכתב "ובא כמהלך רשך" (מלשון רש, שנכתב בלא אות אל"ף), ואם כן מדוע נכתבה האות אל"ף? אלא שאל"ף זו באה לרמז על ראשו (ראשך) של האדם שאוהב שינה, שמסתלק מראשו כח המחשבה והרצון לעשות דברים. הפועל היוצא מזה הוא שחייו הופכים להיות פסימיים ומשעממים.

אטרקציה

"לך אל נמלה עצל!". לכאורה תמוה הדבר, הרי מדובר פה באדם עצלן ומדוע שיהיה לו כח ורצון לקום מהמיטה וללכת לראות את הנמלה? אלא שכאן מלמד אותנו שלמה עוד גישה שבעזרתה ניתן לעזור לעצלן, וזה ע"י שנפעיל אצלו את כח הסקרנות. הסקרנות בכוחה לדחוף אנשים ולבדוק דברים, גם אם הם כרוכים במאמץ. כאשר אדם רוצה להבין איך דבר מסוים עובד או פועל, אם הוא סקרןבאמת הוא לא ישקוט ולא ינוח עד שיבין את הדבר לאשורו. הוא יקרא חומר בנושא וישאל אנשים עד שיקבל תשובה המניחה את הדעת. גם כאן אם תאמר לעצלן "תדע לך ישנם הרבה דברים שאתה יכול ללמוד מן הנמלה". הרי שמיד הוא יסתקרן, וכי מה ניתן כבר ללמוד מנמלה כל כך קטנה? וברגע שיקום, כבר נעשה הצעד הראשון להוציאו מהעצלות ששקע בה.

ראה דרכיה וחכם

המילה "דרכיה", היא לשון רבים. מכאן אנו למדים שיש ללמוד מהנמלה עודדברים חוץ ממידת הזריזות. שלמה לא אמר לנו מה הם, הוא רק אמר שניתן ללמוד ממנה עוד מעשי חכמה הנהגות ומוסר לחיים. ואם כן ננסה אנו להתחקות[7]  אחרי דרכי הנמלה .

סוף מעשה במחשבה תחילה

בממלכת הנמלים יש חלוקת תפקידים הנדרשת לקיום חיי מושבה תקינים; טיפול במלכה ובזחלים, עשיית והרחבת החפירות שבקן, תחזוקת הקן, הגנה על הקן מפני פולשים או אויבים, חיפוש מזון כולל איסוף מזון ואיסוף מים. מאחר שהמטלות הנדרשות ותחזוקת הקן הינן רבות ומורכבות, השאלה המתבקשת היא כיצד מתבצעת חלוקת תפקידים זו? התשובה לכך היא, שכבר החל מראשית היווצרות זחלי הנמלים, סוג התזונה שהם יקבלו הוא זה שיקבע למה הזחל יתפתח לבסוף, האם למלכה או לנמלה פועלת ואם כן איזה סוג של נמלה פועלת. בממלכת הנמלים הכל מתכונן מראש לפי צרכי הקן העכשוויים. גם על בני אדם לנהוג בדרך זו, דרך של חכמה לתכנן כמיטב יכולתם את צעדיהם על פי המצב הנדרש כעת תוך כדי תכנון וראיה לעתיד.

ניצול החיים

כל הנמלה עובדת בשלבי חייה מגוון רב של תפקידים; בתחילה היא מטפלת במלכה ובזחלים, לאחר מכן היא עוברת לחפירות ותחזוקת הקן ולבסוף בהגנה וחיפוש מזון. מכיוון שתפקיד ההגנה וחיפוש המזון הרחוק מן הקן נעוץ בסיכון, שולחים את הנמלות העומדות להגיע לסוף ימיהם, כדי שגם אם ימצאו את מותן, לא יהווה הדבר נזק רב לקן. רואים אנו כאן שהנמלה מנצל את חייה ומעוניינת למצותן עד כמה שאפשר. גם על בני האדם לדאוג לכך שימיהם לא יתבזבזו לריק ולשווא ושחייהם יהיו בעלי משמעות ותכלית "למנות ימנו כן הודע"[8].

ניצול הזמן

כאמור לעיל התקשורת בין הנמלים מבוססת בין היתר ע"י חלקיקי ריח המכונים 'פרומונים' המופרשים מבלוטות מסוימות הנמצאות על גופן. לכל סוג של מידע שהנמלות רוצות להעביר לחברותיהן יש סוג ריח מיוחד של פרומון (ישנם פרומונים המסמלים על סכנה, ויש שמסמנות על מזון הנמצא בקרבת מקום ויש המסמנות על צורך בניקוי הקן וכן הלאה). לפעמים הפרומונים מעורבבים עם האוכל ומועברים על ידי האכלה מפה לפה, וכך מעבירים מידע ו"חדשות" תוך כדי האכילה.‏ זה גם מאפשר לנמלים לדעת מה תפקידן של נמלים אחרות הגרות במושבה. ניתן ללמוד מכאן על הזמן שניתן לחסוך באם הוא מתוכנן היטב ובמקום הנכון.

שמירת הבריאות

הנמלות צריכות להגן על המושבה מפני גורמי מחלה למיניהם. יש נמלות שתפקידן לדאוג להיגיינה במושבה, ברגע שנמלה מתה היא מפרישה מגופה סוג של חומצה, הנמלות מריחות זאת ומיד נכנסות לפעולה של סילוק הגופה וקבורתה[9]. מכאן יש ללמוד להקפיד על סדר ונקיון בבית ועל הזריזות שיש לנהוג עם פינוי גופות האנשים ולדואג לקבורה נאותה.

הנדסת בניין

כאמור הנמלות חופרות את קניהם מתחת לפני הקרקע. לכאורה מצב זה אמור ליצור כמה בעיות במיוחד לאור העובדה שהנמלות לא מיטיבות לשחות והן גם אינן מסתדרות כל כך עם חום, במיוחד אם החום כבד - הן עלולות להתייבש. אם כן מה יעשו במידה וירדו גשמים הרי המים עלולים לחלחל לקן ולהרוס כל חלקה טובה. כמו כן ישנם ימים חמים במיוחד וגם אז יש סכנת חיים לנמלים. כדי להתגבר על בעיות אלו הנמלים בונות את הקן באופן מיוחד ומופלא על מנת שיהיה עמיד בפני איומים אלו; "הנמלה הזה שלושה בתים יש לה ואינה כונסת בעליון מפני הדלף ולא בתחתון מפני הטיט אלא באמצע"[10] הן בונות פתחי אוורור מיוחדים בקן על מנת למנוע התעפשות ומשתמשות בשיטות ארכיטקטורות מורכבות למניעת כניסת המים אל מושבותיהן, כל מין ומין ע"פ דרכו המיוחדת. מכאן על האדם ללמוד שיש צורך גדול להכין את  עצמו למקרי סכנה, להתכונן בהתאם ולא להישאר שאנן[11].

לא הקפדן מלמד

אצל נמלים מזן מסוים[12] אם ישנה נמלה שמצאה מזון היא מובילה לשם את חברתה בתהליך ארוך ומייגע של ריצה משותפת (tandem running) - ה"מורה" רצה קדימה ומוודאת שה"תלמידה" עוקבת אחריה. ניתן לראות בכך מעין "שיעור פרטי". ה"מורה" מאטה כשהיא רואה שה"תלמידה" מתעכבת מאחור, ומאיצה כאשר "התלמידה" מצליחה להדביק אותה. מכאן גם למדים שעל המורים להתאים עצמם לתלמידים, כל תלמיד ותלמיד לפי יכולתו וכשרונו.[13]

מסירות נפש למען הזולת

נמלים שתפקידן לחפש מזון הולכות למרחק עצום של עד 200 מטר מהקן. אם נשווה זאת ביחס לאדם נמצא שהדבר דומה לאדם שהולך ברגל למרחק של כ-60 קילומטר מביתו וצריך לבסוף למצוא את הדרך חזרה. כל זאת כדי שיהיה מזון זמין גם לשאר הנמלים שבקן. ומכאן נלמד כמה גדול הוא האדם שאכפת לו גם מהזולת ומוכן לתת מעצמולמען האחר, גם כאשר הדבר לא הכי נח ולא תמיד מסתדר.

דעה חכמה לנפשך

חיי האדם מחולקים לארבעה חלקים עיקריים כפי עונות השנה; אביב קיץ סתיו וחורף. ימי הילדות והנעורים משולים לתקופת האביב והקיץ שאז הכל מאיר וזורח יחד עם ההתלהבות ומרץ הנעורים והכל הולך ובא בקלות כי ההורים דואגים לשלום ילדיהם. ואילו הסתיו והחורף מקבילים לימי הבגרות והשיבה.

 מהנמלה צריך גם לקחת מוסר על האופן שבו יש ללמוד את חכמת התורה, דהיינו בעוד שהאדם נער עליו לאגור אל תוך מוחו כמה שיותר את חוקי החכמה ודברי התורה מבלי להתעצל ולומר 'די למדתי כבר מספיק' שהרי גם הנמלה אוספת תבואה הרבה יותר ממה שהיא צריכה לקיומה הפיסי. אלא יש להמשיך בלימוד גם אם ההבנה היא לא כ"כ מעמיקה, כי להתעמק אפשר גם במשך השנים.[14] אך ראשית יש לאסוף ולדעת את המידע התורני הבסיסי ולדאוג שיהיה מושרש היטב בקרבך כדוגמת הנמלה שבאביב היא אוגרת ואוספת מזון ורק לאחר מכן "תכין בקיץ לחמה" היא מטפלת ומתקנת את המזון. בסופו של דבר הידע הזה שהאדם צבר יהווה עבורו את הרכוש והעושר האמיתי שילווה אותו לחיי הנצח.

לרכישת הספר על מפתחות "משלי" – הקליקו כאן