"מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח"

מי שמדבר בנחת ובלשון רפויה יש לו כח להחיות בני אדם כמו עץ חיים ולתת להם תקווה. אבל מי שמשתמש בלשונו באופן מעוות יכול לשבור את רוחם של האנשים ולאבד את תקוותם מן החיים.

לו יצויר שישנו 'עץ חיים', כלומר עץ שכל חולה שאוכל מפרותיו מיד יבריא, הלא נפלא הדבר עד מאד. עץ מעין זה יביא מזור לסבלם של הרבה אנשים ויהווה ברכה עצומה לעולם! כאן בא שלמה ואומר לנו שיש דבר גדול מאשר עץ זה, ישנו דבר שיכול לרפאות אנשים וזה הלשון - 'מרפא לשון עץ חיים'. ללשון יש כח גדול מאד עד שביכולתה גם להבריא אנשים. ולהפך 'וסלף בה' שימוש לא נכון בלשון יכול להחמיר את מצבו הבריאותי של האדם ולגרום להתדרדרות במצבו.

לא מרגיש טוב

נניח שישנו אדם שהתבשר בשורת איוב, מצבו הבריאותי לא בכי טוב. אם אדם זה יחשוב על מצבו, הוא עלול להכנס לדכדוך רק מחמת מחשבה זו. יתרה מכך ייתכן שמצב בריאותו ילך ויחמיר אם יתמיד ויהרהר בזה. ישנם אנשים שהיה להם מיחוש קל ובאו מחמת זה לבית החולים בכוחות עצמם, ומשנעשו הבדיקות שאלו אותם הרופאים כיצד הצליחו לבוא עד הלום והלא הסוכר שלהם גבוהה מאד או שלחץ הדם נוסק לשמים או שיש חסימה בעורק והם צריכים צנתור דחוף.  לדברי הרופאים הם היו אמורים להתעלף מזמן. מרגע זה ואילך אנשים אלו באמת ירגישו שהם חולים מאד וכבר לא יהיה להם כח לעמוד על רגליהם – 'וסלף בה שבר ברוח!'

מאידך גיסא, אם יבוא אדם חכם שיודע את מצבם אבל לא יאמר להם זאת מיד אלא ראשית יתנו להם את התרופות שהם כה זקוקים להם "זה חלק מהרוטינה, כדאי שתקחו עכשיו את הקפסולה הזו, זה יקל עליכם" יאמר בעדינות. ויסביר להם שיש 'בעיה קטנה' אבל זה לא כל כך נורא, זו בעיה שקיימת אצל הרבה אנשים ומתגברים על זה בקלות וזה גם לא אמור לפגוע בשגרת החיים. ובנוסף אותו חכם גם לא יעשה רושם שהוא נלחץ ממצבם הרפואי ולא ידבר אתם כשהוא חמור סבר. באופן הנ"ל כאשר יתוודע החולה למחלתו, הוא יקבל את הדברים הרבה יותר קל הוא גם לא ירגיש כ"כ חולה, ויצא מהר מאד מהמחלה שבה הוא שרוי[1]. מרפא לשון עץ חיים, עצם הדיבור המרגיע והמעודד כוחו גדול יותר אפילו מהתרופות עצמן.

תרופה גלובלית

בעוד שלתרופות יש השפעה על הגוף, ללשון יש השפעה ויכולת לפתור דברים שגם לא קשורים רק לנושא הבריאות אלא לבעיות היומיומיות שאופפות את האנושות כולה.

מישהי שלא מסתדרת עם בעלה, תמיד הם רבים. באה ומתנה את צרותיה לחברתה הטובה. אם חברתה תאמר לה ''זה כלום, יש צרות הרבה יותר גדולות ממה שאת חווה, אני מכירה אחת שבעלה מכה אותה, ואחרת שבעלה שתיין ועוד מישהי שבעלה מהמר כרוני , אלו באמת צרות גדולות, אבל אצלך סה"כ קצת וויכוחים וכי יש זוג שלא מתווכח?"

חברתה עשתה דבר גדול מאד, היא הראתה לה שהמצב שלה לא כ"כ גרוע כמו שהיא חשבה - מרפא לשון עץ חיים. "תודה, הייתי בטוחה שמה שהולך אצלי בבית הינו מאד חריג, מזלי שדברתי איתך" אמרה, תוך כדי שהיא מרגישה הקלה מסוימת.

 אבל אם החברה הייתה אומרת לה "ככה בעלך עושה לך?! הוא כלל לא מכבד אותך! אשה נעלה שכמותך ראויה לגבר הרבה יותר טוב, תזרקי אותו הוא לא בשבילך. בחוץ כולם מחפשים מישהי כמותך" אשה זו למעשה השתמשה בלשונה כדי להרוס בית. מילים אלו שאמרה יתחילו לחלחל אט אט לתודעתה של אשה זו, הדברים לא יתנו מנוח לנפשה, כעת היא גם כלל לא תרצה בכלל להשלים עם בעלה ולנסות לבנות את ביתה, בעוד שלאמיתו של דבר המצב אינו כה חמור אלא הוא בר תיקון.

להחיות רוח נדכאים

אנשים שכבר איבדו כל רצון לחיות, עולמם חרב עליהם הם חוו אסונות גדולים מאד בחיק משפחתם, העוני גובר ובכל מה שהם עושים הם מרגישים שהכל סגור עליהם, שום דבר לא הולך. 'מה שווים החיים האלה?' הם אומרים לעצמם. אט אט הם הולכים ומתרחקים מן החברה ומתכנסים עמוק לתוך עצמם. לכאורה נראה שהמצב אבוד!.

ביכולתו של אדם חכם היודע לדבר אל לבם, לנחמם ולעודדם באופן שהקערה תהפך על פיה. הוא יסביר להם שלמרות הקושי שבמצבם עדיין לא אבדה התקווה, אנשים שהיו באותו מצב כמותם, או אפילו במצב גרוע מהם, נחלצו מהמצב הרע בו היו שרויים. הגלגל התהפך עליהם לטובה. הוא ייתן להם דוגמאות חיות לכך וגם יפגיש אותם עם אנשים כאלו. הוא יסביר להם שעל בני האדם לעבור נסיונות במשך חייהם, כל אחד מקבל משמים נסיון בהתאם למצבו ובהתאם ליכולתו, ואם בכל זאת הם קיבלו נסיון גדול שכזה סימן שהם אנשים גדולים מאד וברגע שיתגברו על מצבם זה נשמתם תשתנה לבלתי הכר היא תהיה זכה יותר ומתוקנת יותר וגם חייהם ישתנו לטובה, 'מרפא לשון - עץ חיים'. מילים מעין אלו, כמותם כמו עץ חיים, הנותנים תקווה ונוסכים באנשים כוחות חדשים שלא ידעו כלל שהם נמצאים בתוכם.

תרופת פלא

בניגוד לשאר תרופות רגילות הפועלות על חוליי הגוף, הלשון נעלית הרבה יותר כי ביכולתה לרפאות גם את החולי שיש בנפש האדם. ובנוסף, שאר התרופות לא יכולים להבטיח באופן וודאי שהחולה יתרפא אלא ספק שכן או ספק שלא. וגם אם יתרפא החולה, כוחם של התרופות הוא להסיר את החולי, אך אין ביכולתם להוסיף על הבריאות בזמן שהיא במיטבה וכל שכן שאין ביכולתם להוסיף חיים. אבל רפואה שבאה ע"י לשון היא וודאית, ויש בה גם כח להוסיף חיים לאדם ממש כמו עץ חיים, מפני שאדם שהינו מעודד ושמח, חי יותר זמן.

אבל אם השומע על מצבם יאמר להם שהמצב בו הם נמצאים הוא גדול מנשוא, ואם הוא היה במקומם היה כבר מזמן מתאבד ושם קץ לחייו. 'איך בכלל אפשר לחיות כך?' הוא אומר להם. 'זה ממש לא אנושי!'. ומוסיף לזרוע מלח על הפצעים הפתוחים ממילא. 'מזל שאני לא במקומכם!'. איש זה שובר את רוחם השבורה גם ככה ומשפילם עד לעפר, הם לא יראו שום תקווה לחייהם. 'וסלף בה שבר ברוח' -כשם שגדול כוחה של הלשון יותר מכל התרופות, כך הנזק שמגיע לאדם מן הלשון הוא גדול יותר מכל סוגי המחלות. הבזיון והלעג והליצנות שאדם מבזה את חברו ומלעיג ומתלוצץ עליו או מלבין פניו, גורמים לנזק וכאב בל ישוער. לא לחינם אמרו רבותינו[2]  'המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא'. השימוש הרע בלשון הינו גרוע מכל!.

היו מקרים שגם אנשים שהצליחו מאד בחייהם, הכל היה טוב וחלק, הן בפרנסה הן במשפחה והן בחברה, ממש מי מנוחות. בעקבות הוצאת שם רע שהוציאו עליהם, סיפרו את גנותם ברבים ופרסמו את הדבר לכל מכריהם או לכלי התקשורת. גם אם הם הכחישו את הכל וגם אם לאמיתו של דבר הדברים שפרסמו עליהם לא היו ולא נבראו. המילים עשו את שלהם וחייהם של רבים וטובים נהרסו בעקבות זאת - 'וסלף בה שבר ברוח'. השימוש השלילי בלשון המיט עליהם אסון בל ישוער.

זכה ורבים זיכה

יהודי מיוחד במינו שבזכות תושייתו וכשרונו המיוחד זכה והציל את חייהם של יהודים רבים בזמן מלחמת העולם השנייה מידיהם של הגרמנים ומסר את חייו למען הזולת. הוא עמד בתלאות וניצב בפני משברים גדולים ועצומים שרק מתי מעט בעולם היו יכולים לעמוד בהם. לאחר המלחמה כאשר ניצל והציל בעור שיניו, החלו שמועות מתפשטות עליו שכביכול הוא שיתף פעולה עם הנאצים והיה אחראי למותם של יהודים רבים. כותרות ענק בעיתונים דאז פרסמו זאת והיה פולמוס ציבורי נרחב באותה תקופה. כמובן שהלה הכחיש הכל ונלחם ככל יכולתו ואפילו באו עדי ראייה להעיד בשבחו. אך כוחו לא עמד לו לאורך זמן, הפרסומים הנוראיים שנכתבו והלעז שהוצא עליו שברו את רוחו, רוחו נהייתה מדוכדכת עד שלבסוף מת בקיצור ימים, בודד מר וגלמוד. 'וסלף בה שבר ברוח', גם אדם שעמד כנגד כל העולם, נשבר והוכנע ע"י סילוף לשון ושימוש אכזרי בה.

אינטליגנציה

הסבר נוסף: נבלות הפה היא דבר מגונה ביותר, היא מעידה על האדם שהינו בעל רמה רוחנית ירודה מאד[3], שכן גסות הדיבור והוצאת דיבור מן הפה ללא מחשבה הינה הפך האצילות והפך מידת החכמה. ככל שהאדם חכם יותר כך לשונו נקייה יותר. מי שחפץ לתקן את דיבורו ולהפכו למעודן יותר כלומר לרפאות אותה -'מרפא לשון', בראש ובראשונה עליו לעסוק בתורה הנקראת 'עץ חיים'. לימוד ועיסוק בתורה ייתן לאדם כלים להבין את משמעות וחשיבות הדיבור ויכולת להוציא לפועל את הדיבור הטוב והנעלה. 'וסלף בה' אדם שלא רוצה לשפר את לשונו ולהמשיך בנבלות הפה ושפת רחוב זולה, יגרום שיברון גדול לרוחו - נשמתו ורוחו נשחתים ונהיים רעים. הוא יהיה איש קל דעת ריק ופוחז.

אמר רבי חמא בר חנינא: מאי תקנתו של מספר לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, שנאמר מרפא לשון עץ חיים, ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו, שנאמר וסלף בה שבר ברוח[4].

מאמר תלמודי זה מגלה לנו פן חדש, מהי הסיבה לכך שבני אדם מספרים בגנותו של השני. התשובה לכך היא - גאווה! מי שהוא בעל גאווה, מרגיש שהוא נעלה מכל הבריות והוא מושלם יותר מכולם. ממילא, כולם נחותים ממנו ועליו להבליט זאת ע"י שידבר בגנותם ויראה להם כמה שהם לא בסדר (כלומר הם לא כמותו..) לכן אם ברצונו להפסיק לדבר לשון הרע, העצה לכך היא להשפיל דעתו, כלומר יתנהג במידת הענווה, ילמד את כל הקשור למידה זו, והדרכים שבהם ניתן להשיגה. ובכך יבוא המזור לחולי זה.

לרכישת הספר על מפתחות "משלי" – הקליקו כאן