"טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו"

עדיף לאכול ארוחה פשוטה אפילו שהיא כוללת ירקות בלבד אך בארוחה זו משודרת תחושה של אהבה וריצוי מאשר לאכול ארוחה ראוותנית עם בשר שמן ומשובח, אבל בו בעת משדרים לאורח תחושה שאינו רצוי.

כאשר ניצבות בפני האדם שתי אפשריות; האחת לאכול סעודה מצומצמת, מעט עלי ירק שהינם מרים ומעט פת אך הוא אוכל סעודה זאת במקום שבו מעריכים מכבדים ומוקירים אותו. והשניה לאכול סעודה דשנה העשויה מבשר אבוס (כלומר בהמה שהלעיטו אותה כדי שתשמין פי כמה ממשקלה הטבעי, ובכך היא מלאה בשומן עסיסי) ומלווה בשאר מעדני מלך אך המארחים משדרים לאדם הרגשה שאינו רצוי, ופניהם הינם חמוצים וחמורי סבר. ודאי שיעדיף האדם את האפשרות הראשונה "ארוחת ירק ואהבה שם", שכן האהבה ביכולתה להמתיק גם ארוחת ירק. לעומתה השנאה תמרר גם את המטעמים הטובים ביותר כדוגמת שור אבוס.

נכון, לא תמיד יש באפשרותנו לבחור את האדם שמארח אותנו, אבל בכל אופן כאשר אתה הוא זה שמארח, מייעץ שלמה המלך, עשה זאת כמו שצריך ומכל הלב לא העיקר זה כמות וסוג האוכל אלא העיקר זה היחס החם והלבבי שאתה נותן לו. אל תראה לו פנים המשדרות שהוא אינו רצוי כאן.

ולבן שיניים מחלב

נאמר בספר בראשית "ולבן שיניים מחלב"[1] רבותינו דרשו[2] את הפסוק הזה באופן הנ"ל: "גדול המלבין שיניו לחבירו (כלומר שמחייך לו) יותר מהמשקהו חלב". נצייר לעצמנו שאדם נדיב מחליט בטובו להעמיד דוכן באמצע רחוב ראשי סואן והומה באנשים, והוא מחלק לכל העוברים ושבים כוס חלב בחינם. בוודאי שנאמר עליו שהוא איש מיוחד ובעל חסד, וראוי להנציחו ואת פעלו. והנה באים רבותינו ומגלים לנו שאם יש אדם, שאינו מחלק חלב חינם אלא רק מחלק חיוכים לאנשים ומקבלם בסבר פנים יפות ובחיוך לבבי ואמיתי אומר לאנשים "בוקר טוב", "שיהיה לך יום נפלא ומוצלח" "יהי רצון שתצליח בכל אשר תעשה" או שאר משפטים כאלו ואחרים, שאיש זה גדול יותר וחשוב יותר מהראשון שמשקה חלב.

הסיבה לדבר היא, אמנם כן, כוס החלב עשירה בחלבונים בשומן בקלציום ובוויטמינים למיניהם והאדם מקבל מהמשקה תועלת פיסית של ממש. אבל המלבין שיניו לחבירו, גורם למקבל החיוך שמחה ונחת דבר שגורם לכל המאזן ההורמונלי של גופו לעבוד באופן מקסימלי. נמצא שהחיוך גורם לתועלת פיסית אופטימלית, ובנוסף, לאותו אדם יהיה מצב רוח טוב במשך כל היום כולו.

מארחים את שלמה

המדרש מספר[3] על אחת מהפעמים ששלמה נאלץ לשהות מחוץ לארמונו במקום מרוחק, בלא לבושו המלכותי ובלא הפמליה שלו, באופן שאנשים לא הכירוהו תוך שהוא חסר כל. תלאה זו נמשכה זמן מה שבמהלכה נזדמן לו לפגוש מכר שהיה איש אמיד מאד, שהזמינו לסעוד בביתו סעודת מלכים. תוך כדי סעודה החל להזכיר לשלמה את ימי גדולתו ותוקף שלטונו, ואיך שכעת נבצר ממנו מעמד זה. מילים אלו העלו זכרונות בקרבו של שלמה והוא החל להתעצב אל לבו, עד שכל התיאבון פסק והלך לו, אפילו את הלחם בקושי הצליח לבלוע.

למחרת פגש בו אדם אחר שהיה עני, שגם הוא זיהה את שלמה והזמין את המלך לסעוד על שולחנו הדל. אמנם לא היה לו הרבה מה להציע, אבל כל הסעודה הוא ניחם את המלך ודיבר על לבו, שלא רחוק היום שבו שלמה ישוב למלכותו והכל יסתדר על הצד הטוב ביותר, וממש נתן למלך עידוד גדול. שמח שלמה מאותה סעודה של ירק ויצא משם כשהוא שבע, ובשעה שחזר שלמה למלכותו כתב בחכמתו: "טוב ארוחת ירק ואהבה שם", כלומר אותה סעודה פשוטה ומועטת שאכלתי אצל העני – הייתה ערבה לחיכי, יותר משור אבוס ושנאה בו שהאכילני אותו עשיר שהזכיר לי את צערי.

איך מגישים את האוכל?

לא רק כלפי אנשים זרים נאמר פסוק זה, אלא גם כלפי אנשי ביתו של אדם; קורה לעיתים שהאשה בבית קצת בלא מצב רוח, הילדים הוציאו אותה מדעתה, היא עברה יום קשה בעבודה וגם הבית הפוך כולו, ובדיוק באמצע כל המהומה הגיע בעלה לבית לאחר יום עבודה קשה. ייתכן שיש לה קצת טרוניא על בעלה על שלא עזר לה כאשר היא הייתה צריכה את עזרתו באופן משווע, ואולי הוא גם איחר לבית בו בזמן שהיא צפתה לראותו לצד ימינה מוקדם יותר.

בלא אומר הוא מתיישב על השולחן והיא מגישה לו את ארוחת הערב החמה והמושקעת בחמת זעם ובשתיקה רועמת. נכון, בעלה רעב, ייתכן שהוא לא רק רעב אלא רעב מאד כי הוא לא אכל כל היום. אך על האשה לדעת שבעלה יעדיף לאכול 'ארוחת ירק ואהבה שם' – אפילו פרוסת לחם יבשה תהיה ערבה עליו כאשר האשה תגיש לו אותה בשמחה. מאשר שהוא יאכל מטעמים שונים, טעימים ככל שיהיו, אך היא מגישה אותם באופן שמשדר כעס ותסכול.

באופן דומה, קורה שלפעמים ישנם הורים קשישים באים לביקור אצל ילידיהם. אם לילדים אין כל כך סבלנות להוריהם המבוגרים שלעיתים גם מכבידים עליהם ומשבשים להם את תכניותיהם בביקור המפתיע שעשו. אזי גם אם כעת יגישו לפניהם את מיטב המאכלים המצויים בביתם, אין זה מפצה כלל על היחס המחפיר והזלזול הברוטלי כלפי ההורים. ההורים הקשישים לא מחפשים אוכל אלא אהבה, רוצים הם לרוות נחת מילדיהם ומנכדיהם ולראות פרי מכל עמלם שבו טרחו כל ימי חייהם בילדיהם.[4]

תהיה אהוב כלפי מעלה

כאשר אדם רוצה להתפרנס, וניצבות בפניו שתי אפשרויות,  אחת להיות איש הגון ולהרוויח כמקובל בשוק העבודה. לפתור את הבעיה הקיימת מבלי להונות את הבריות, ומבלי ליצור "בעיות" ו"תקלות" שאינן קימות ולגרוף על גביהן שלל גדול. ומאידך גיסא אפשרות להתפרנס ברווח רב אך לצורך זה יש לנצל את תמימותם של האנשים ולרמות אותם, לתקן את מה שאינו צריך תיקון ולהחליף את מה שאינו צריך להחליף או לנצל את חוסר הבנתם של חלק מן האנשים במחירי השוק ולגבות מהם מחיר מופרז. כגון במקום להחליף חוט חשמלי שהתקלקל ברכב, מחליפים מנוע. במקום לפתוח סתימה בצינורות האינסטלציה מצריכים שיפוץ כללי בכל הבית. אין צורך להרבות בדוגמאות, הדברים ידועים.

בא הפסוק ואמר לנו 'טוב ארוחת ירק ואהבה שם', דהיינו, עדיף שתרוויח מעט אך בלא לגזול, כי ע"י זה הבורא יאהב אותך מאשר 'שור אבוס ושנאה בו', שתרוויח הרבה על חשבונם וניצולם של אחרים ואז תהיה שנוא בשמים וגם פה בארץ כי סוף שהאנשים יגלו את התרמית וישמרו טינה לזה שרימה אותם.

חכם אוכל את הבריא ולא את הערב

'ארוחת ירק' פירושה גם אוכל שלא תמיד הוא הכי טעים אבל 'אהבה שם', כלומר מאכל זה בריא לאדם ואהוב על מערכות הגוף והעיכול. מאכלים אלו אינם מכילים כמויות גדולות של מלח ושל סוכר, הם אינם רווים בשומן וכולסטרול ושאר דברים המזיקים. כאשר אדם יתמיד באכילת מאכלים בריאים אזי גופו יהיה בריא וחזק לאורך ימים ושנים ויסבול הרבה פחות ממחלות שונות[5]. מאשר ימלא את כרסו במאכלים מרובים שאולי והם טעימים יותר אך בוודאי שאינם בריאים יותר. ובכך יגרום נזק לגוף ולמערכות השונות הפועלות בו, מאכלים אלו הינם כינוי ל'שור אבוס ושנאה בו'.

להסתפק במה שיש

דבר נוסף שלומדים מפסוק זה בא לומר, לפעמים אדם מעוניין לשדרג את רמת חייו הפיסיים להחליף רכב או דירה וכיוצ"ב. אבל כדי לממש את שאיפותיו עליו לקחת הלוואות מחברים או ממשפחה בהיות ואצלו אין את הסכום הנדרש. האם כדאי לעשות את הצעד הזה וללוות כסף מהמכרים או לא? ואפילו אם לא מדובר בדברים גדולים כאלו אלא הוא רוצה לקנות אוכל לבני ביתו בשר ודגים. האם כדאי לקחת הלוואה לשם זה או לא? מגיע שלמה ואומר: אם האדם יודע שתהיה לו את האפשרות להחזיר את ההלוואות שלקח, אם כן אין מניעה מלעשות את הצעד הזה, כי בבוא העת כאשר הכסף יושב לבעליו כולם ישמחו שמחה רבה, המלווה על שקיבל את כספו והלווה על שהחזיר את חובו וכעת לא רובץ עליו עול זה.

אבל אם האדם יודע שאין באפשרותו להחזיר את הכסף בזמן (או אפילו אם הוא מסופק בדבר) ויצטרך לדחות את בעל חובו בטענות שונות ומשונות ויגרום לאחרים לרדוף אחריו, אזי בא הפסוק ומודיע "טוב ארוחת ירק ואהבה שם", מוטב שתשאר באותה דירה שלך הנוכחית ועם אותו רכב, או אפילו כדאי שתמשיך לאכול רק פת חרבה, אך אתה חי בשלווה והבריות אוהבות אותך. לא רודפים אחריך נושים לא שולחים אליך מכתבי איום מעורכי דין וגם לא פונים אליך מהוצאה לפועל. ממש מי מנוחות. מאשר "שור אבוס ושנאה בו" כלומר מאשר תראה כאחד משועי ארץ אך אנשים שונאים אותך על שאינך משיב להם את כספם ועל שאתה דוחה אותם ומתחמק מהם ובנוסף להיות נרדף ע"י בתי המשפט.

הנמשל

כדי להבין את הנמשל בפסוק זה עלינו להקדים שתי הקדמות: האחת, תענוגות העולם הזה אינם תענוגים גרידא והנאה צרופה, מכיוון שיכולים להתערב בהן גורמים חיצוניים שלא יאפשרו להתרפק על התענוגות, כגון השנאה והקנאה והדאגה והחולי. אם לדוגמא אדם נוסע לטיול במטוסו הפרטי, הרי שהוא מרגיש הנאה מרוממת. אך אם במהלך הטיסה יקלע מטוס לכיס אוויר והמטוס ינוע אנה ואנה, אותו נוסע מאושר ירגיש בחילות נוראיות. ויתירה מכך, הדאגה מהחשש לחיו תלפף אותו עד לשד עצמותיו. או אדם אמיד שנוסע עם משפחתו בספינת הפאר שלו יחד עם משפחתו. גם כשהוא מוצא את עצמו לבד באמצע האוקיאנוס כאשר הים רגוע ושמש חמימה מלטפת את ראשו, די בטלפון אחד שיבשר על ירידת שערים חדה במניות הבורסה, או אפילו לשמוע את בנו מתחצף אליו, כדי להעיב על שמחתו ולגרום לה להתפוגג.

אפילו מחלה קלה כגון שפעת ביכולתה לגרום לכל אדם למאוס באותו רגע בהנאות גשמיות כגון אכילה ושתיה, הוא לא ירצה לצאת לבלות אלא יעדיף להשאר בחיק מטתו ולחזק את גופו.

השניה כאשר חכמי התלמוד רצו לתאר את שכר העולם הבא הם אמרו "עתיד הקב"ה להנחיל לכל אוהביו ש"י (310) עולמות[6], וזאת בהתאם לסמיכות הלשון שבפסוק 'להנחיל לאוהבי יש'[7], שזהו בעצם משל לשכר הרוחני האין סופי שהבורא ישלם לחסידיו.

כעת ניתן יהיה להביו את הנמשל שבפסוק זה: טוב ארוחת ירק ושלווה שם, כלומר ארוחת ירק הינה משל לשכר העולם הבא (ירק בגימטרייה 310). והיינו, טוב שכר העולם הבא שהינו התענוג האמיתי, שכן אינו מכיל שום דבר שיפריע לשלווה זו, כי אין שם לא שנאה ולא קנאה ולא תחרות[8]. מאשר שור אבוס ושנאה בו, שזה כינוי להנאות העולם הזה כי אשר אין בהם הנאה צרופה ומתמשכת אלא רגעית ומזדמנת. אין כאן ערבון לדבר ואפילו הנאה רוחנית השייכת לעולם הזה כגון  קשר חם והדוק בין בני המשפחה בחיק המשפחה הקרובה הינו בר חלוף, ולעיתים די בדבר שולי שאין בו ממש כדי לפרק אחדות זו, עד שישנם אחים ששונאים ומקנאים זה בזה ואויבי איש אנשי ביתו.

לרכישת הספר על מפתחות "משלי" – הקליקו כאן