"טוב רש הולך בתמו מעקש שפתיו והוא כסיל"

עדיף להשאר עני אך להיות איש הגון, מאשר לרמות את הבריות בשפתיו ולעשות מעשי סכלות.

לכאורה ניתן היה לחשוב שמי שיודע לרמות את האנשים, לגזור "קופון" על חשבונם של אחרים ולנצל את תמימותם, שאמנם אין זה מעשה מוסרי, אבל לפחות הוא את שלו עושה, חי חיי רווחה וגורף לכיסו הון רב. לכאורה ממש הולך ומצליח. בעולם המסחר נוהגים לומר "מי שלא מרמה לא מצליח" ואילו מי שאינו מרמה אלא הולך בדרך ישרה ואומר תמיד את האמת, אחד כזה מן הסתם לא יצליח בחיי המסחר ובשוק העסקים. ההצלחה ממנו והלאה.

בפסוק זה בא שלמה ועושה לנו סדר בעניינים; "טוב רש הולך בתומו" כלומר אע"פ שייתכן ואותו אדם רש הוא לא מצליח לצבור רכוש רב בחיי המעשה ובכל זאת הוא "הולך בתומו", הוא אינו מרמה וצד אנשים תמימים. איש זה עדיף על פני חבירו, כי השראת הקדושה לא תסור מעליו, וקדושה זו תשלים את חסרונו הגשמי בעולם זה ובנוסף הוא יזוכה בשכר רב בעולם הנצח. מאשר "מעקש שפתיו", כלומר מעקם את שפתיו ומרמה את הבריות עד שרבים נופלים בפח שהוא טומן להם ומרוויח על גבי תמימותם. מן הסתם אותו רמאי מרגיש שהוא חכם בעיניו 'הנה בחכמתי הרבה, כולם נופלים למלכודת שאני טומן להם. גם אנשים ממולחים לא מצליחים לחמוק מהרשת שלי..'.

אך שלמה בא ואומר, לא היא! אין הדבר כן.  הוא לא חכם כלל אלא הוא כסיל. ולא סתם כסיל אלא הוא הכסיל היותר גדול מכל הכסילים שבעולם, כיון שהוא סר מן הקדושה ומן האמת והולך אחר השקר שאין לו רגלים - סופו שתתגלה רמאותו ויאבד את כל הצלחתו שעשה במשך שנים רבות עד שכל עמלו ירד לטמיון.

בית במתנה

אחד קיבל טלפון מהדוד והדודה המבוגרים והעשירים. הם הודיעו לו שהם מתכוננים לעלות לארץ ישראל וברצונם לבנות בית רחב ידיים. ומכיוון שהם מכירים אותו, עליו הם סומכים שישגיח וינהל את פרויקט הבנייה וכמובן ששכרו לא יקופח, הוא יקבל תמורה נאה עבור מלאכה זו. הם הקצו לו סכום של מיליוני דולרים "אל תחסוך! תשקיע ותרכוש מהאיכות הגבוהה ביותר" אמרו לו.

מחשבה זדונית עלתה בלבו "לשם מה להשקיע כ"כ הרבה, הרי גם ככה הם לא מבינים בזה. וחוץ מזה עוד כמה שנים נשאר להם לחיות? אצמצם בהוצאות הבנייה ואת ההפרשים אקח לעצמי! ממש כסף קל". אמר ועשה; הוא לקח את האדריכל והמהנדס הזולים ביותר. הוא רכש חומרי גלם מהסוג בגרוע ביותר, פועלים לא מיומנים, וכלים סניטרים הנראים יפים רק כלפי חוץ.

המלאכה נמשכה זמן רב. לבינתיים, בהפרשי הכספים ומדובר בסכומים גבוהים מאד, עשה שימוש לעצמו ובזבז הכל יחד עם חבריו על שטויות והבלים. "אין כמוני" הרהר לעצמו. "עד שהם יבחינו שהבית עומד להתפרק, מן הסתם הם כבר לא יהיו בעולם". הוא הרים טלפון לדוד ואמר לו שהבית מוכן מאלף ועד תיו, ושאל אותם מתי הם מתכוננים לעלות ארצה. תשובתם הכתה אותו בתדהמה "החלטנו לבסוף שלא לעלות לארץ. אתה יודע הגיל... זה קצת קשה לנו. אבל אל תדאג לגבי הבית החלטנו לתת לך אותו כמתנה מאתנו, באהבה.."

לדחוק את השעה

הסבר נוסף לפסוק זה אומר שישנם מצבים וזמנים בחייו של אדם שישנם קשיים וסבל מסוים ועד האדם להתמודד עם מצב זה בהבנה שזהו רצון הבורא ולא לנסות לדחוק את השעה. ובזה מתבאר הפסוק; טוב הוא האדם העני, הרש, שהולךבתמימותומקבל עליו את גזירת העוני בהבנה ביודעו שכעת רצון הבורא, שכך יהיה מצבו. מאשר עני שממאן לקבל גזירת שמים, ומנסה בכל כוחו ובכל מאודו להחלץ ממצב העוני ובשפתיו אומר תדיר 'אני יצליח להתעשר', 'זה רק שאלה של זמן...'.  והסיבה לכך שיש זה נקרא כסיל היא  משום שעליו לדעת שאין שום פתרון או עצה כנגד גזירת ה' יתברך, וכל יגיעו ועמלו, אך לריק.

אין פירוש הדברים שאדם לא יעשה השתדלות. חובה עלינו לדאוג למצבנו הגשמי, רווחתנו ובריאותנו. אלא כאן אומר שלמה המלך, שאם אדם עשה ככל יכולתו והשתדלותו, ובכל זאת רואה שאין הוא מצליח והדברים עדיין "תקועים" ולא זזים. עליו לקחת בחשבון, שאולי זה רצון ה' שכך יהיה, ולא ללכת בכח נגד ההשגחה.

העסק קורס

שני שותפים מצליחים, הבחינו שבזמן האחרון, אין העסקים כתיקנן. כמות הלקוחות ירדה, ואינה כבעבר, מתחרים נוספים קמו וגם עלו, וההכנסות הולכות ומצטמצמות. הם לא אמרו נואש אלא ניסו לשקם את העסק, לערוך מבצעים להרחיב את שוק המכירות ולהשקיע בפרסום. כמובן שדברים אלו דורשים הון רב, לכן לקחו הלוואות מהבנקים ומחברים.

למגינתם, גם זה לא הצליח ומצב העסק הלך והתדרדר מיום ליום. אחד מן השותפים הודיע לרעהו על פרישתו מן העסק. החזיר את חובותיו, ובד בבד הפקיד את כל חסכונותיו בפקדונות הבנק. את דירתו המרווחת והיוקרתית השכיר ועבר לגור במקום אחר, מקום שהוא יותר צנוע ופחות יקר. בינתיים הוא גם מצא מקום עבודה כשכיר, וכך חי לו את חייו. אמנם לא חיי פאר ומותרות, אבל לפחות הוא חי ודבר לא חסר. אדם זה הבחין שכעת דברים לא מסתדרים כדמבעי, והחליט להמתין עד יעבור זעם, ולא ללכת בכח נגד ההשגחה.

חברו, לעומתו, בחר בדרך השנייה. בעצת חברים ויועצי השקעות "מומחים", החליט שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה והעסק ניתן לשיקום, ויתירה מכך ישנה גם אפשרות להכפיל את הרווחים ע"י ניהול נכון ומקצועי. לשם כך נטל עוד הלוואות ככל אשר השיגה ידו, משכן את ביתו ואת העסק.

לדאבונו, הציפיות לא תמיד משקפים את המציאות והם אינם שזורים זה בזה. מה שקרה למיודענו, הוא שהמציאות העגומה טפחה על פניו. החובות טפחו, הנושים סובבו על פתח הבית, ולבסוף יצא בשן ועין - חסר כל. בעצם לא חסר כל, דבר אחד יש לו הרבה ובשפע, את החובות..

השנים עברו חלפו, השותף הראשון שעד עתה היה שכיר, הבחין שיש שינוי במזלו, דברים מצליחים לו, אנשים מבקשים את קרבתו. חברים מהעבר פוגשים בו, ויחד בונים עסק חדש שהולך וגדל. מוציא הוא את פקדונותיו וממשיך להשקיע בעוד תחומים ובחסדי שמים, ההצלחה שוב מאירה לו פנים. ואילו שותפו של העבר עד עכשיו לא הצליח להחלץ מהמציאות העגומה שאליה נקלע.

לפנינו שני אנשים. האחד הבין שאין טעם ללכת נגד ההשגחה העליונה, ואין טעם להתעקש. והנה בסופו של דבר חזר למצב של שנים כתיקנן. ואילו השני מיאן לקבל גזירת שמים, ובסופו של דבר הלך מדחי אל דחי - "כל הדוחק את השעה, השעה דוחקתו"[1]

איזה חיסרון עדיף?

הסבר נוסף שיש בפסוק זה, מוסב על החסרון שיש בעניות ובעשירות, ודן איזו מציאות עדיפה מחברתה: כידוע יש חסרונות בעניות וישנם גם חסרונות בעשירות; העני לא יכול לאפשר לעצמו לקנות כל מה שירצה, לגור היכן שירצה, לאכול מה שירצה, וגם נמנעת ממנו האפשרות להשתמש בשירותי בריאות מסוימים שהרי הפרוטה דוחקתו. חסרונות העשיר הם שבחברה שבה הוא נמצא הוא לא יכול תמיד לומר ולהביע את דעתו. לפעמים גם צריך להחניף לאנשים שאתה לא כל כך מחבב מפני שהינם במעמד חברתי גבוה יותר ומקושרים ל... ובנוסף קשה מאד להוכיח אנשים אלו ולהעמידם על טעותם, כי הם בטוחים שלעולם אינם טועים. ואם תוכיח אותם, קרוב לוודאי שהתוכחה לא תתקבל או יתרה מכך אתה עלול בעצמך לקבל גערות על שהעזת לומר להם שהם טועים בדבר מסוים.

אם כן איזה חיסרון עדיף, חסרון העושר או חסרון העוני? מגלה לנו שלמה המלך שחסרון העוני עדיף יותר - טוב רש הולך בתומו מעיקש שפתיו והוא כסיל. והיינו שלעני יש הרבה יותר סיכויים לשפר את מעשיו ולתקן את מידותיו, כיון שהוא כנוע יותר בגלל עוניו, ונוטה לקבל דברים ותוכחה מאחרים. מאשר עשיר שסופו להישאר בכסילותו, מבלי להיות שלם במידותיו עקב גאוותו. והרי אחת מהמטרות הגדולות ביותר שלשמן הגענו לעולם הזה, היא שיפור ותיקון המידות.

להשאר עצמאי

הסבר נוסף שישנן בפסוק זה בא ליישב דילמה העלולה להתעורר אצל בני האדם: כל אדם באשר הוא אדם מכוננת בקרבו השאיפה לבחירה עצמית, לעשות ולנהוג כפי שהוא מבין שכך צריך וכך מוטב ושזוהי הדרך הראויה. כאשר ינסו לקחת לאדם זה את עצמאותו ואת היכולת להחליט בעצמו אלא יכתיבו לו מה לעשות ויכפו עליו כיצד לחשוב, הרי שמעתה חייו אינם חיים. זהו האסון הגדול ביותר שניתן להמיט על האדם, כי נטילת יכולת  הבחירה פרושה מוות רוחני לאדם.

מאידך גיסא כיון שבני אדם הינם קרוצי חומר, ממילא גופם נמשך לתאוות ועינוגי הגוף, לחיי נהנתנות ולאהבת הבטלה והשינה. הם ישאפו ויעשו הכל כדי להגיע למרגוע פיסי וגשמי.

הבעיה המתעוררת היא כאשר שני עקרונות אלונפגשים זה עם זה באופן שהעיקרון האחד לא יאפשר לעיקרון השני להתקיים. כגון שאדם השיג משרה מסוימות המסדרת אותו מבחינה כלכלית ומבחינה חברתית מעל ומעבר. או שהאדם נושא משהי ממעמד כלכלי גבוה ביותר, ומעתה מבחינה חומרית דבר לא יחסר לו והוא יתהלך ויתרועע עם שועי ארץ. אבל בו בעת הממונים עליו נוטלים ממנו את יכולת התמרון והבחירה החופשית והוא מרגיש שם כעין בובה שמושכים בחוטיה. או שקרובי משפחתה של אשתו או אשתו עצמה לא ניחנו בדרך ארץ ומתייחסים אליו כאילו הוא כלום; לא מתחשבים  בדעותיו ובסברותיו. ואם בטעות הוא ידבר לאשתו לא בכבוד, היא תספר זאת לאחיה ולאביה ואז אבוי לו, הוא יסתבך וישמע גערות ואיומים.

בכזה מקרה בא שלמה וקובע נחרצות – 'טוב רש הולך בתומו'. כלומר עדיף להיות רש וחסר כל אך להתהלך בתומו, בשלמות של שליטה עצמית וחופש בחירה. מאשר 'עיקש שפתיו והוא כסיל' כלומר מאשר אחד שצריך להוציא מפיו רק דברים שאחרים חפצים לשמוע ותמיד לרצות אותם, אך הוא מרגיש בתוכו ככסיל מפני שעליו להסתיר את מהותו האמיתית.

"ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ"[2]. נח שלח את היונה וכאשר היא חזרה עם ענף של עץ זית, הוא הבין שמי המבול החלו לשקוע באדמה. השאלה הנשאלת היא מה ראתה התורה לציין את סוג העץ ולומר שהוא היה של זית? אלא שכאן רמזה התורה עקרון גדול וחשוב ומשקף את האמור לעיל: "אמרה יונה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם. "[3]  למרות שהיו לה ליונה ארוחות באופן תדיר על שולחנו של נח, היא בכל זאת הביאה למאכלה עץ של זית לפי שהוא בידי שמים ולא בידי בשר ודם.

כן היא מהותו של האדם, הוא מעדיף לאכול מרורים מבלי להיות כפוף לבני אדם אחרים, ולהיות בעל בחירה חופשית ללא הגבלה. מאשר לאכול מטעמים אך חירותו מוגבלת ותלויה ביד אחרים. ולזה רמז הפסוק, "טוב רש הולך בתומו", היינו אע"פ שהוא רש, טוב לו כי הוא מתהלך בתומו, כלומר בשלמות של שליטה עצמית.

לרכישת הספר על מפתחות "משלי" – הקליקו כאן