"בית והון נחלת אבות ומה’ אישה משכלת"

בתים רכוש והון כספי, יכול האדם לקבל בירושה מאבותיו. אמנם כדי לקבל אשה נבונה וטובה ומשכילה היודעת לכלכל את ביתה בטוב טעם ודעת, אין הדבר תלוי באבותיו אלא דבר זה תלוי אך ורק בה'.

 בפסוק זה בא שלמה ללמדנו כי ה' הוא זה שמזווג זיווגים ומזמן לאדם את האשה הראויה לו. וללמדך, שאם ברצונך לזכות בזיווג הגון, אל תסמוך על כספך ורכושך ותחשוב שבעזרתם תוכל להשיג את מבוקשך ולמצוא את האשה המושלמת כלילת המעלות. שהרי לעולם לא תוכל לדעת בדיוק את האופי של האשה בחיי המעשה אלא רק לאחר החתונה, כי רק אז תוכל לראות את גישתה לבית ואת יחסה לילדים. האם היא יוצאת מכליה כאשר הילדים מתרוצצים ועושים מעשה קונדס. האם היא זריזה ומתעוררת בלילה כדי להאכיל את התינוק  או מתעוררת מוקדם כדי להכין כריכים לבית הספר. מהו יחסה למחויבות משפחתית וההתנהגות כלפי משפחת הבעל כאשר ישנם אילוצים אשר מחייבים ללכת למקומות שאין דעתה של האשה כ"כ נוחה מזה. עד עכשיו היא יכלה להתחמק מכל הנ"ל אך כעת לאחר הנישואין המציאות היא שונה ויש לדעת כיצד להתמודד עם מצב השטח.

אך לגלות תכונות אלו רק לאחר החתונה זה כבר מאוחר מדאי. ולגלות זאת טרם החתונה זה בלתי אפשרי כי הנסיונות הנ"ל קיימים רק לאחר הנישואין. מהסיבות הנ"ל אומר שלמה שהפתרון האולטימטיבי הוא לפנות לבורא העולם ולהתפלל אליו, שישלח לך אשה כשרה וטובה.

זיווג ללא עיכובים

בנוסף צריך לבקש מהבורא שישלח לאדם את זיווגו בנחת, בלא הרבה ריצות וטרחות, כדוגמת יצחק אבינו, שרווה נחת במשך רוב ימי חייו, עד שגם בת זוגתו - רבקה הגיעה עד לפתח ביתו ע"י שליח נאמן – אליעזר, עבדו של אברהם, מבלי שיצטרך לכתת רגליו מן הון להון. לעומתו זאת יש ואדם עובר עשרה  מדורי גיהנם ונאלץ לחוות סבל רב כדי למצוא את זיווגו כדוגמת יעקב אבינו, שהוצרך ללכת עד לחרן לביתו של דודו - לבן הארמי. והוצרך לעבוד בעבור רחל שבע שנים. וגם אז לא צלחה דרכו, כי לבן החליף לו את זיווגו, ואז נאלץ בעל כורחו לעבוד עוד שבע שנים נוספות. שנים אלו עברו עליו בייסורים רבים, כפי שהעיד יעקב בעצמו "אכלני חורב ביום וקרח בלילה, גנובתי יום וגנובתי לילה"[1].

כאז כהיום ישנם אנשים שזיווגם מגיע אליהם בנקל וללא מאמץ מיוחד, הכירו לו את הבחורה מהבניין ממול, העניינים מסביב הסתדרו והנה הם כבר באים בברית הנישואין. גם על הפרטים הטכניים של החתונה הם תמימי דעים, ממש ענבי הגפן בענבי הגפן. ולעומתו יש אחר שטורח הרבה מאד ומתייגע על מנת להשיג את זיווגו, הוא נוסע מעיר לעיר וממקום למקום וגומע קילומטרים רבים מפגישה לפגישה אחרת, השנים עוברות והוא עדיין לא מצא את אשר ביקש. וגם לאחר שכבר סוף סוף מצא את בחירת לבו יש ביניהם מחלוקות על מיקום החתונה, על התאריך, על כמות המוזמנים והמוזיקה. בנוסף גם ההורים לא מסתדרים ביניהם וכל פעם נראה כאילו החבילה עומדת להתפרק עוד בטרם התחילה.

איזהו עשיר

כאשר נשאלה שאלה בבית המדרש, איזו עשיר? ענה ר' עקיבא ואמר כל שיש לו אשה נאה במעשיה[2]. ר' עקיבא סבר שקורת הרוח שימצא האדם באשה טובה היא הרבה יותר גדולה מקורת הרוח שיספק לו הרכוש הרב.

 לו יצויר שאדם מגיע בערב לאחר עבודתו לביתו עייף ויגע, יום בכלל לא פשוט עבר עליו, תלונות רבות מהלקוחות, מנהל העבודה היה קצת עצבני והחליט לפרוק את פורקנו עליו, ומיודענו מתוסכל לגמרי. והנה ברגע שנכנס לביתו, אשתו מקבלת את פניו בחיוך רחב ואמיתי, "התגעגעתי אליך מאד כמה טוב לראותך. שב בעלי היקר, כבר הכנתי לך לשתות. אני רואה שקצת אין לך מצב רוח, אבל תדע לך יהיה אשר יהיה בעיני אתה הטוב מכולם". האם אין אחד כזה נחשב עשיר? שמחה ונחת רוח שכאלה הנגרמות ע"י אשה משכילה טובה ותומכת לעולם לא יוכל הכסף והממון לספק כתחליף. לעומתו אחד שהוא משופע בנכסים אבל ברגע שנכנס לביתו הוא מתקבל בפנים חמוצות והוא שומע  רק תלונות על זה שהוא לא נמצא מספיק בבית והוא לא עוזר עם הילדים ומטיחים בו אשמות. אם כן מה שווה כל עושרו וכספו? הלא להבל נחשב הוא.

אשה שמחכימה את בעלה

בעיון קל בפסוק, ניווכח לראות שלא נאמר "מה' אשה משכילה", או "מה' אשה חכמה" אלא נאמר "מה' אשה משכלת" שפרושה, שגורמת לבעלה להשכיל. כלומר אשה שיודעת להעביר לבעלה מסרים מסוימים בטוב טעם ודעת ובכך לשנות את רצונו והשקפתו בהתאם למצב הנדרש, והכל נעשה מצידה בענווה ובחן עד שהוא נוכח לדעת שהצדק עמה. אין ספק שלא קל למצוא אשה שכזו דרוש פה סיוע שמימי רב, "ומה' אשה משכלת"

אשת נבל הכרמלי ורחל

דוגמא לכזו אשה מצינו באשת נבל הכרמלי - אביגיל, שלימים הפכה לאשת דוד. כאשר דוד היה נרדף הוא הגיע וחנה במקום  מסוים, ושם גם שמר עם מחנהו על צאנו הרב של נבל הכרמלי. לאחר מכן כאשר הוצרך דוד לעזרתו של נבל, פנה אליו אותו נבל בחוצפה ואמר "מי דוד ומי בן ישי רבים המתפרצים היום על אדוניהם"[3]. לאור תגובה שכזו, הטומנת בתוכה לא רק זלזול במלך אלא גם כפיות טובה שאין כדוגמתה, יצא דוד עם מחנהו כדי להרוג את נבל. ברגע האחרון, אביגיל דברה עם דוד וגרמה לו בחכמתה להבין שהוא לא כ"כ צודק, היא הבהירה לו שהוא עדיין לא התפרסם כמלך, ושאול עדיין חי ובכך מנעה ממנו "מבוא בדמים".

כ"כ אשתו של ר' עקיבא - רחל, אלמלא היא, בעלה היה נשאר עם הארץ, מבלי לדעת דבר וחצי דבר בחכמת התורה המופלאה והעמוקה. ברוב חכמתה ותבונתה, הצליחה לגרום לבעלה להשכיל, ע"י שבמתק שפתיים שכנעה אותו ללכת למרכזי התורה שבארץ ושם ללמוד תורה. עד שלמעשה בזכותה התעלה ר' עקיבא באופן נשגב במשך עשרים וארבע שנים של לימוד אינטנסיבי, וכל עם ישראל זכו בענק תורה שכזה.

לרכישת הספר על מפתחות "משלי" – הקליקו כאן