"גדל חמה נשא ענש כי אם תצל ועוד תוסף"

מי שממהר לכעוס, הדרך היעילה והמומלצת כדי לעזור לו להפחית את מידת כעסו היא להענישו. כי אם תרחם עליו ולא תעניש אותו הוא יוסיף בהתנהגותו הבלתי הולמת.

פסוק זה הינו המשך לפסוק הקודם, אבל הוא גם אינדיבידואלי כנושא בפני עצמו. בפסוק דלעיל שלמה דיבר על האופן שבו ניתן וצריך להתנהג עם ילדים כדי לנתב את צעדיהם לדרך הטובה. כאן שלמה מלמד אותנו שאם יש ילד שהינו 'גדול חמה', כלומר כועס מהר מאד ועל כל דבר, הדרך המהירה ביותר לטפל בזה היא להענישו מיד, הוי אומר מי שהוא 'גדול חמה' תקנתו היא 'נושא עונש'. אבל אם תציל ותמנע מלהענישו, התוצאה תהיה ועוד תוסיף, כלומר לא רק שבגלל חוסר ענישה הוא ימשיך להיות כעסן ועצבני אלא יתרה על כך, חמתו תלך ותגדל.

מאוחר מדאי

אמנם אם המקרה הינו כל כך חריג עד שגם שיטה זו של הענשה לא הועילה או שכבר מאוחר מדאי כי ההורים לא נקטו צעדים בזמן שעוד היה ניתן לתקן, מייעץ שלמה; עזוב אותו לנפשו, הוא כבר יקבל את עונשו בעצמו, החיים ילמדו אותו שכעס זה לא הפתרון אלא אדרבה הכעס הוא גוף הבעיה. נכון, זהו לימוד כואב וקשה, אבל לפעמים אין ברירה אחרת, הכעס והחמה באופן טבעי יגרמו לו להסתכסך עם חבריו בני גילו או לעיתים גם עם חברים הגדולים ממנו בשנים. וכאשר ישמעו את החוצפה שהוא יפגין כלפיהם, מן הסתם שהם לא ישתקו ולא יתנו לו לדרוך עליהם, הם יגיבו בדרך הנראית להם לנכון (ובדרך כלל כדרכם של ילדים זו דרך לא  כ"כ מתונה..) ולבסוף יבוא על עונשו.

וכשזה יקרה, מציע החכם באדם להורים, כאשר הילד בא על עונשו מאחרים בגלל מעלליו, אל תתערבו, למרות הכאב שבדבר תנו לו לסבול ולהרגיש על בשרו את השלכות מעשיו. "כי אם תציל", אם יתערבו בנעשה, אזי "ועוד תוסיף" הם יצטרכו להמשיך ולהוציאו מהבוץ פעמים רבות, שהרי הוא רואה שתמיד למרות כל מעשיו יהיו אשר יהיו הוריו תומכים בו. ואם כן למה שיהיה לו רצון להשתנות?

ילד גדול

לא רק אצל ילדים יש את הבעיה הזו, ההשלכות הנובעות מן החמה לא פוסחות אף על אנשים מבוגרים. ככל שהאדם הינו מכובד יותר ונעלה יותר, כך מידת כעסו פחותה יותר. "כעס בחיק כסילים ינוח"[1] אומר שלמה במקום אחר, הכסיל הוא זה שמרבה לכעוס ולא החכם. סופה של מידה מגונה זו היא אך סבל כי מדה זו תגרום לו להסתכסך עם אנשים. פרנסתו תפגע כי אף אחד לא יחפוץ להעסיק אחד שכזה, שמחפש תככים עם כל אנשי הצוות והקולגות, עם המזכירות ועם המנהלים. גם אם יהיה עצמאי הסוכנים לא ירצו לעבוד אתו, כי אולי בטעות לא הביאו את הסחורה כפי שהתבקשו והוא כבר "הראה להם מה זה" איתי לא מתעסקים! גם הלקוחות ידירו את רגליהם ממנו כמה שיותר רחוק כי על שקית חלב שבאו להחליף מפני שפג התוקף, הם "חטפו" כ"כ הרבה קיתונות של בוז כאילו שהם עשו פשעים כנגד האנושות. אך טבעי הדבר שפרנסתו תלך ותמעט, ובכך למעשה הוא מגיע על עונשו בגלל היותו גדול חמה.

כעס מעין זה מלווה גם בהרבה עזות פנים ובחוצפה. אמנם ייתכן שברוב הפעמים הכעס שהוא משדר כלפי הסובבים יציל אותו, כי אנשים יראים מלהתעסק אתו בראותם את חוזק כעסו ואת תוקף חמתו, אבל 'כי אם תציל ועוד תוסיף' - כאשר ימשיך בהתנהגות קלוקלת זו יבוא היום שיימצא מי שתקיף וחזק ממנו ולבסוף הוא יקבל את עונשו על כל הפעמים הקודמות שהפיל את מוראו על הבריות. כי הוא זה שבהתנהגותו מזמין עליו צרות וסופו בכי רע.

נושא עונש

מדיוק בפסוק "גדול חמה נושא עונש" נבחין שלא נאמר בלשון עתיד "ישא עונש" אלא נאמר "נושא עונש" כלומר בהווה, כי גם בלא ההשלכות העתידיות האמורות לעיל, כבר עכשיו הוא לא ינקה מעונש מיידי. "כל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת"[2] מאמר זה מתייחס אפילו על הגדול והשלם בבני האדם , על משה רבנו. קל וחומר על שאר בני האדם.

כאשר אדם כועס, הכעס גורם לו רתיחה פנימית, השרירים מכווצים, המח מפריש חומרים כימיים (קטכלאמינים) הגורמים  ללב להאיץ את הקצב, הסוכר מוזרק לדם, ולחץ הדם עולה. כתוצאה מכך יכולת החשיבה והריכוז פוחתת. כעת האדם אינו יכול לחשוב על דברים מורכבים ואינו זוכר במדויק מהו הצעד הבא שעליו לעשות, מצב זה מוגדר בשם פיזור הנפש. כל עוד שלא יירגע, הוא לא יצליח להמשיך ולהיות מרוכז. הנזק ממצב זה מקבל חשיבות יתרה אם האדם עוסק בדברים הטעונים חשיבה וצלילות המח; רופא, החלטות עסקיות, מורים, מרצים וכיוצ"ב כי בשעת הכעס ולאחריו היכולת האנליטית פוחתת.

גם שאר בני האדם באים על עונשם באופן מידי כתוצאה מהכעס, ואפילו בהנאות היום יומיות הדבר פוגע. אם למשל לקראת יציאה לטיול או בזמן הטיול עצמו או אירוע משפחתי הייתה התפרצות זעם כי מישהו הכעיס אותו, אין כבר טעם לכל הטיול או אותו אירוע משפחתי, רק כעס ועצבות ילוו אותו כל אותה העת.

"אמר רבה בר רב הונא כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו"[3] בשעת הכעס אדם עלול לומר מילים הן כלפי משפחתו והן כלפי אשתו, מילים שהוא עתיד להתחרט עליהם לעד ולפעמים גם לא ניתנים לתיקון.

נזק לטווח רחוק

אדם הכועס באופן תדיר שאותו מכנה שלמה בשם 'גדול חימה', גורם להרס פיזי של כל גופו. במקום אחר הזהיר על כך שלמה  "והסר כעס מלבך והעבר רעהמבשרך"[4]. עיניו נהרסות בין ביתר משום שלחץ הדם עולה וכתוצאה מכך נפגעים כלי הדם הקטנים ביותר, שלרוב הם נמצאים בתוך העיניים. מחלות פוקדות אותו, הקיבה שלו נהית רגישה יותר. בקיבה ישנם אנזימים מיוחדים המפרישים ריר מיוחד שמצפה את הקיבה ומגן עליה מפני החומצות החריפות המצויות בה. כאשר האדם כועס רמת ייצור האנזימים פוחתת ואז הקיבה נפגעת, נוצר האולקוס. לא בחינם יש משפט שאומר 'אין לך אולקוס בגלל מה שאתה אוכל אלא בגלל מה שאוכל אותך'. זאת ועוד הינם מנת חלקם של הכעסנים למיניהם.

לא עלתה ביד הרגזן אלא רגזנותו

המדרש מספר[5], על אשה אחת שהצליחה להשיג לבעלה תרופה מאד נדירה, לריפוי בעיות העור שהיו לו. כדי להשיגה היה עליה להתעכב קמעה לכן היא אחרה לשוב לביתה. כאשר הגיעה, בעלה כעס ושאג כאריה על איחורה ועל הזמן הרב שהיה עליו להמתין לבואה. עוד טרם הספיקה להוציא מילה בפיה, העיף בעלה את הצנצנת  שהכילה את התרופה. הצנצנת נשברה על אתר, וטיפות מועטות ניתזו על גופו, וראה זה פלא, מיד באותם המקומות שלשם הגיעו הניתזות נרפאו שם הנגעים. לדאבונו כבר אבדה שאר התרופה והוא נאלץ לחיות עם מחלתו למשך זמן רב. לא עלתה ביד הרגזן אלא רגזנותו[6]. אילו היה טיפוס רגוע, היה כבר מבריא מזמן ולא היה נאלץ לסבול כל כך.

איפה הכסף?

איש צעיר שעבד כשליח לפרנסתו, גילה חריצות יתירה ואמינות והחל לעבוד עם שועי עולם. באחת משליחויותיו נתבקש למסור תיק מסוים לאדם חשוב. מכיוון שהדרך נמשכה כמה שעות הוא נאלץ לקחת הפסקת ריענון באחת מן העיירות הנצבות על אם הדרך. לפתע הגיח מאחוריו מכר, איש שהכיר מילדות, שתמיד היה מכנה אותו במילות גנאי. למרות השנים הרבות שעברו, מיד זיהה האיש הזר את האורח שהגיע. "שלום עליכם" הוא אמר ומיד החל לכנתו במילות הגנאי שהיה רגיל לכנותו בזמנו. הלה הרגיש איך שכעסו מתגבר עליו, וכל גופו מתחיל לרתוח. ובחמת זעמו זרק על ראשו בחוזקה את התיק שאחז בידיו. בעוד שהמגדף אחז את ראשו שותת הדם תוך שהוא  מוכה הלם, נטל הלה חזרה את התיק, ובזריזות נמלט מן המקום והמשיך במסעו, תוך שהוא שמח במעשה הנקם שעשה באויבו שמכבר הימים. כאשר רצה לאמוד את הנזק שנגרם לחבילה שהייתו בתיק, ראה שהיה שם עכבר מת. "כנראה הוא מת מחמת הנפילה" חשב לעצמו. "עלי להשיג עכבר זהה באופן מיידי, כדי לא לפגוע בשמי הטוב". ואכן רכש לעצמו עכבר חדש, די זהה לקודמו ואת נבלת העכבר המת השליך לפח האשפה.

כאשר הגיע ליעד המבוקש, נתן את התיק לאיש החשוב. אך משראה את העכבר החי מיד זעם וכעס, "איפה היהלומים" הוא צעק. "על איזה יהלומים אדוני מדבר?". "איזה יהלומים?! אתה לא מתבייש לשאול? גנב שכמוך. סוכם שאקבל יהלומים בתוך עכבר מת, ואתה מעז לתת לי עכבר חי בלא יהלומים? זה סופך!" מיד הבין הלה את הטעות החמורה שעשה. ברגע קט בגלל כעס בלתי נשלט, הרס במו ידיו את שמו הטוב שרכש לעצמו במשך השנים. גדול חמה נושא עונש.

לרכישת הספר על מפתחות "משלי" – הקליקו כאן