"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה’ היא תקום"

כאשר אדם רוצה לתכנן משהו, הוא חושב בכל מיני אופנים כיצד לבצע את הדבר ואיך להוציאו לפועל. אבל בסופו של דבר מחשבתה' היא זו שתקום ותצא לפועל, לעיתים גם באופן ובדרך שמעולם האדם לא חשב לבצע זאת.

החריצות שקר והגזירה אמת

עיקרון זה, שבני האדם הינם חושבים ומתכננים דברים אך למעשה של דבר רק עצתו של ה', מה שהוחלט ע"פ תכניותיו וחכמתו היא זו שתקום ותתממש לבסוף, בין אם זה לרצונם או בין אם זה למורת רוחם של בני האדם, מנחה את הבריאה ואת ההיסטוריה האנושית החל מתחילתה.

שלמה המלך ראה כיצד הנחת יסוד זו מתממשת לנגד עיניו; דוד הבטיח לאשתו בת שבע, שבנה שלמה הוא זה שימלוך תחתיו[1], וה' הסכים עמו[2]. לימים כאשר ניסו אחיו של שלמה, אבשלום ולאחריו אדוניה להשתלט על המלוכה בכל דרך שתהיה עד שלא בחלו בדבר ואפילו אם לשם כך יהיה עליהם להרוג את אביהם דוד. לא צלח הדבר בידם ובהשגחה שמימית כל תכניותיהם שתוכננו בקפידה רבה ובאופן מפליא ויוצא מן הכלל, הושמו לאל וכשלו, כי לא זו הייתה מחשבת הבורא.

יוסף והאחים

אחיו של יוסף שנאהו וחפצו במותו, 'הנה בעל החלומות הלזה'[3], הם אמרו בנימה של זלזול. הם מיאנו לקבל את חלומותיו המסמלים שהוא ימשול עליהם. בעיניהם חלומות אלו היו תוצאה של פרי מחשבותיו שעליהם הרהר במשך היום - גדלות ושררה, ע"פ העיקרון שאין אדם חולם בלילה אלא ממה שהרהר ביום[4]. הם ניסו להורגו או להרחיקו מיישום של מחשבות אלו ע"י שמכרוהו לישמעאלים לעבד. אך לבסוף התברר שכל מעשיהם בעצם רק קרבו ונתנו ליוסף את היכולת למשול ולמלוך על כל מצרים. כי סופה של המכירה הייתה שיוסף הגיע למצריים ושימש כעבד אצל פוטיפר שרו של פרעה ומשם השתלשלו הדברים עד שיוסף ניצב לפני פרעה והתבקש לפתור את חלומו. דבר שגרם לו לבסוף להיות המשנה למלך והמושל הבלעדי בכל ארץ מצריים אחרי פרעה.

בלשצר

לאחר שנאמר למלך בבל – בלשצר, בנו של נבוכדנצר ע"י דניאל שהוא עומד למות ולאבד את ממלכתו לטובת יריביו ממדי ופרס, הוא מיאן לקבל זאת[5]. באותו לילה הציב משמר גדול ביותר של חיילים סביב ארמונו והוציא צו שאין להכניס שום אדם לארמון במשך הלילה ללא יוצא מן הכלל ואפילו יאמר שהוא המלך עצמו. מי שיפר צו זה, יהיה מי שיהיה אחת דתו להמית. זאת משום שבלשצר לא רצה לקחת ולו את הסיכון הקל ביותר שיהווה חשש לחייו 'רבות מחשבות בלב איש'. אבל 'עצת ה' היא תקום' ההשגחה העליונה חשבה אחרת: באותו לילה תכפו את המלך כאבי בטן עזים והוא הוצרך לנקביו (חדרי השירותים היו באותה תקופה מחוץ לבתים) בהיסח דעת של השומרים הם לא הבחינו ביציאתו. לאחר שחזר לארמונו לא נתנו לו השומרים להכנס, ומשהתעקש ואמר שהוא עצמו המלך לא הקשיבו השומרים לדבריו והרגוהו ע"פ ציווי המלך..

נצחיות עם ישראל

יש הבטחה שמימית שהעם הנבחר, עם ישראל יתקיים לנצח "ואתם בני ישראל לא כליתם"[6] במשך הדורות ניסו שליטים ועריצים למיניהם להכרית ולהשמיד כליל אומה זו, הם השקיעו את מירב מאמציהם ומיטב משאביהם ליישם תכנית זו והם לא בחלו בדבר. למרות כל ניסיונותיהם הנשנים,  לא עלתה משימה זו בידם, ובאופן פרדוכסלי לבסוף אותם אומות הם שנכחדו עד שכיום ניתן למצוא את שרידיהם רק במוזאוניים או בחפירות ארכיאולוגיות, ואילו העם הנבחר, חי וקים כנגד כל הסתברות היסטורית ע"פ כל אמות קני המדה.

ברונו הילדה

המלכה 'ברונו הילדה' בקשה להיות המושלת הבלעדית בממלכתה – ממלכת הפראנקים. אבל דבר זה לא יכול  היה לצאת לפועל כל עוד בניה כשירים לכהן כמלכים. כדי לפתור בעיה זו היא הוציאה את בניה לתרבות רעה ובכך נדחו מן המלוכה וכעת היא תוכל לנהל בעצמה את המדינה הפראנקית. אך משמים לא חפצו בכך, לבסוף איבדה את המלוכה ועונשה לא אחר לבוא, היא נקשרה לזנבו של סוס פרא ונקרעה לחתיכות.

הפתעה לא צפויה

כאשר המנהיג המוסלמי 'צאלח אדין' כבש את ירושלים, שלושת המושלים הראשיים של אירופה יצאו למסע צלב על מנת למגר את המנהיגות המוסלמית, ולהחזיר את השליטה באיזור לידי אירופה הנוצרית. הצבא הגרמני העצום בגודלו הגיע ראשון לשדה הקרב בראש 'פרדיריך ברברוסה', על פי התחזיות ידם של מלכי אירופה הייתה אמורה להיות על העליונה. אך גם כאן התוכנית העליונה חשבה אחרת ובאופן מפתיע המלך הגרמני פרידריך ברברוסה טבע בעת שרחץ בנחל 'סאלף'. וכל צבאותיו העיפים, המאוכזבים, וחסרי האונים, הפנו עורף ונטשו את מסע הצלב. בדרך רבים מהם ערקו, נהרגו, ואפילו התאבדו. ובכך הסתיימה עוד לפני שהתחילה מה שאמור להיות מסע הצלב השלישי.

בדומה לכך, לואי התשיעי מלך צרפת יצא למסע צלב בשנת 1270 התכניות היו כבירות. הכל נלקח בחשבון היועצים הבכירים ביותר נתנו דעתם כדי שהמסע יתנהל באופן האולטימטיבי. אך שוב התברר שלא הכל תלוי בידיהם של בני אנוש; חיידק חדר לגופו של המלך, המלך נחלה עד שלבסוף הוכרע ע"י המחלה ומת בו בזמן שנלחם עם תוניס ובכך המערכה הוכרעה.

דוגמאות מעין אלו נמצאים למכביר. מי שמכיר את מהלכי ההיסטוריה יכול לראות כיצד תכניות משתבשות או מצליחות באופן מפתיע  ע"פ הגזירה העליונה, בזמן שלמרבה האירוניה נחשפת אזלת ידם של בני האדם.

תמורות בחיים

לא רק בדברים מדיניים וגלובליים קיים הכלל הזה, אלא גם במהלך חיו של כל אדם ואדם באשר הוא. לפעמים כאשר אדם מתכנן לבצע או לעשות דבר מה, פעמים שהוא מצליח להוציאו לפועל ופעמים שאינו מצליח. וגם כאשר הוא מצליח לעיתים ההצלחה באה לו מכיוון אחר שכלל לא עלה בדעתו. הסיבה שהקב"ה עושה זאת, היא כדי להמחיש לאדם שלא יטעה לחשוב שענייניו הם בידו הוא, אלא שהוא יתברך יש לו שליטה על בני האדם, וע"י העובדה שלא הכל נעשה ע"פ התכנון והרצון שלנו הוא ממחיש לנו זאת[7]. בכך מתחזקת ההכרה של האדם בבורא, לא רק לדעת אלא גם להרגיש שהוא השליט הבלעדי בחיינו וכדי להשיג משהו עלינו לפנות אליו.

דו"ח לא רצוי?

אחד מגיע לרכבו החונה והנה מגלה להפתעתו שעל שמשת הרכב ישנו דו"ח חניה. "והלא מותר לחנות כאן" הוא מהרהר. ומפציר בחמת זעם "על מה ולמה קיבלתי דו"ח זה?". הלה מצלם את הרכב ואת מיקומו ומיד הולך לבניין העיריה כדי לבטל את הקנס שהושת עליו בטעות.

בבואו לבניין העיריה הפנו אותו לגורמים הרלוונטיים, וכאשר הגיע לאחראי אמר לו "אני כבר מטפל בעניינך". מן הון להון תוך כדי המתנה אמר האחראי לבחור "תשמע יש כאן מזכירה צעירה אולי תראה אותה כבדרך אגב, ואם היא מוצאת חן בעיניך אולי נארגן פגישה?". השיב הבחור "אין מה להפסיד" והסכים. למותר לציין שבשעה טובה לאחר זמן לא רב, מצאו בני הזוג את עצמם תחת החופה. אכן אמר החתן, באתי לבטל דוח ומצאתי כלה. אמנם את השדכן העיקרי, הפקח שנתן את הדו"ח בטעות אינני מכיר אך כמה שרציתי להודות לו על הדו"ח..!"

עבודה לא מתוכננת

אחד שרצה להתנקם בחבירו מזה שנים כעת הוא מצא את שעת הכושר. חבירו מובטל ומחפש מקום עבודה נואשות. הוא התחזה והרים אליו טלפון "שלום קיבלנו את קורות החיים שלך, אתה מוזמן לראיון עבודה מחר בשעה שתיים". אין לתאר את השמחה שאפפה אותו עד עתה הטלפון לא צלצל אפילו פעם אחת למרות עשרות הפניות ששלח.

אותו נוכל הרהר לעצמו בשמחה גלויה "סוף סוף אראה לו.. מחר הוא יגיע למקום העבודה הכל כך רחוק באוטובוסים ובשמש הקופחת, ולבסוף תהיה לו עוגמת נפש ובושה כל כך גדולה בראותו שכלל לא הזמינו אותו לראיון.."

למחרת הגיע מיודענו בהתרגשות גדולה, כשעלה במעלית היה איתו אדם נוסף ששאלו לפשר בואו. השיב לו הלה שהוא הוזמן לראיון עבודה. "מוזר" אמר האיש "אני המנהל כאן ולא ידוע לי שיש צורך בעובדים" גם כאשר שאל את המזכירות השיבו כולן בשלילה, הם לא הזמינו אף אחד. כאשר המנהל חזה בעוגמת הנפש שיש לאותו אחד החליט לתת לו הזדמנות "אם כבר הגעת אולי באמת כדאי שנראה מה הם כישוריך". לאחר ראיון קצר התברר שלאיש זה ישנם את הכישורים המיוחדים הדרושים לחברה זו והוא התקבל עם תנאי עבודה מעולים שהוא כלל לא דמיין אותם. 'רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום!'

דיבורי סרק

רעיון נוסף הטמון בפסוק זה אומר שישנם אנשים שתדיר חושבים מחשבות טובות כיצד יוכלו להיטיב לאנשים ולעזור לאנושות, באם היו להם את האמצעים הדרושים לכך. אבל מחשבות לחוד ומעשים לחוד, ה' יודע שכאשר הם יגיעו לידי ניסיון הם לא יעמדו בדבריהם ולכן משמים משאירים אותם במעמדם כפי שהם עכשיו כדי שלפחות יקבלו שכר טוב על הרצון להיטיב.

לדוגמא אדם אומר לעצמו 'אם הייתי עשיר הייתי דואג לכל העניים, פותר הרבה צרות שיש בעולם וגורם לכולם להיות מאושרים'. הבורא יודע שאותו אחד לא יבצע זאת, ברגע שיקבל כסף ויתעשר יבעט בטובתו של מקום ייסחף אחר תענוגות העולם, ויהיה מסואב בעבירות. עולמו הרוחני בסכנה!. לכן ה' משאירו בעוניו כדי שלא ירד שחת ולפחות יקבל שכר טוב על רצונו להיטיב כי מחשבה טובה מצרפה הקב"ה למעשה.

או אם חלילה אדם חולה במחלה חשוכת מרפא, ישנם מקרים שאנשים נודרים שאם יבריאו ממחלה זו שפקדה אותם וישובו להיות כאחד האדם הם ישתנו לטובה ויקיימו את כל מצוות התורה כנדרש לפי כל דקדוקי ההלכה ובנוסף יקדישו  את זמנם ללימוד תורת ה'. אמנם ה' יודע שלא כן הדבר, אם הם יבריאו הם לא ישתנו כלל אלא יתלו את כל רפואתם במקרה או ברופאים. על כן רומז שלמה המלך, שייתכן שעדיף ואדם יישאר עם המחלה שהוא גרם לעצמו ולפחות יקבל מעט שכר על הרצון להיות צדיק.

 רעיון זה רמוז בפסוק רבות מחשבות בלב איש, כלומר האדם חושב כיצד ואיך ייטיב לאחרים בעושרו, אך עצת ה', כלומר מה שחושב לעשות טוב לכבוד הבורא, היא זו שתשאר לבסוף כדי שיקבל שכרו הרוחני, באם לא יתממשו רעיונותיו בפועל.

לרכישת הספר על מפתחות "משלי" – הקליקו כאן