"מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה"

המביא מתנהבסתר לחבירו שכועס עליו, גורם לכעס שיהא נמוג. ואם נותן לו שוחד[1]בחיקו, אזי גם אם החמה מאד קשה היא תלך ותדעך.

לעיל (בפסוק ט"ו א 'מענה רך ישיב חמה..) הובאה עצה מה לעשות כדי שחברך לא יכעס עליך. במידה ועצה זו לא הועילה, מביא לנו שלמה המלך עצה שניה שביכולתה לחולל פלאים. חשוב לציין שעצה זו בסגולתה לפעול על כולם ללא יוצא דופן בין אם מדובר באשה, בבעל, בחבר ואפילו כלפי עם נכר ששונא אותך.

לכפות, פירושו להפוך כלי על פניו. אם יש נר דולק ונכפה עליו כלי אטום, אט אט חומר הבעירה המצוי באוויר הכלי - החמצן, יגמר, וממילא האש תלך ותדעך עד שתכבה לגמרי. זו מציאות בלתי ניתנת לערעור. באופן דומה פועל ה"מתן בסתר", מתנה הניתנת ממך לאחד שכועס עליך, גורמת לכעס שלו כלפיך שילך וידעך ממש כאילו כפית כלי על האש החמה הבוערת בתוך אותו אחד, כי אדם לא יכול לכעוס לאורך זמן על מי שמטיב לו שוב ושוב, למרות שאין לו כל הכרח להיטיב.

אך כדי שפעולת 'המתן בסתר' תפעל יש להקפיד על כלל חשוב שמדגיש הפסוק והוא שיהא הדבר "בסתר". חשוב להקפיד שהמתנה תינתן בסתר מבלי שאחרים יראו זאת. הסיבה לכך היא, גאוותו של האדם. אם ניתן לו את המתנה בפרהסיה האדם ירגיש פחיתות כבוד, הוא לא חפץ שאנשים יראו שהוא לוקח דברים מאחד שהוא כועס עליו, זה פוגע באגו שלו ולכן הוא כלל לא יתרצה. אבל כאשר אין את הגורם המפריע של ה"פרהסיא", המתנה תעשה את שלה.

אם תקנה לו מתנה יפה, תלך לבית שלו בערב, ותאמר לו סליחה, ומיד תלך משם. ולאחר מכן אם לדוגמא פגשת אותו במסעדה, ואתה משלם עליו מראש את החשבון מבלי שידע. בסיום הסעודה כאשר יבקש מן המלצרים את החשבון, יתברר לו שהחשבון כבר שולם. הוא יתפלא וישאל את המלצרים "מי שילם?" המלצרים יצביעו עליך, ואתה תקרוץ לו בעין כאומר "זה בסדר, עלי" תוכל להיות בטוח שלאחר מספר "מתנות" שכאלו הוא כבר לא יוכל לכעוס עליך, כל הכעס שיש לו עליך יעלם גם מבלי שיחפוץ בכך.

היא תירגע

אדם שפגע באשתו, הוא דיבר ממש לא יפה, ובנוסף גם העליב אותה ואת משפחתה. כעת המצב בלתי נסבל, אווירה מתוחה שוררת בכל אחת מפינות הבית. בשלב זה הבעל יהיה מוכן לעשות הכל כדי להחזיר את המצב לקדמותו, "אבל מה ניתן לעשות?" הוא שואל את עצמו. בא שלמה ומציע "ושוחד בחיק (יכפה) חמה עזה". ילך הבעל ויקנה תכשיט יקר לאשתו (כמובן, לפי מה שמתאפשר לו ע"פ מצבו הכלכלי. אגב יש לציין שלעיתים שווה גם לקחת הלוואה, שהרי השלום בבית שווה כל הון..) וכאשר ייתן לה את ה"שוחד" אשר ילווה גם בבקשת סליחה כנה ואמיתית, אזי כעסה, גדול כמה שיהיה, ילך ויתמוגג. השלום יחזור לשרור בבית, היא תסכים לפתוח דף חדש.

משקעים

אשה אחת, רואה חשבון במקצועה, שסבלה מאד ממורתה בימי ילדותה, סבל שגם לה צלקות נפשיות גדולות שליוו אותה במשך ימיה. יום בהיר אחד כאשר ענתה לטלפון במשרד היא הבחינה בקול מוכר, המורה לשעבר. היא בקשה ממנה לפי תומה את שרותיה לעסק המשפחתי. רואת החשבון הבינה שהמורה כלל לא מזהה אותה (דבר הצפוי לאחר מספר השנים הרבות שעברו, גם הקול משתנה, מקול של ילדה לקול של אשה בוגרת) כל גופה החל לרעוד, שהיא תעזור לאותה מרשעת? בשום פנים ואופן.

כדי להתחמק מהבקשה באופן יפה, היא בקשה סכום מאד גבוה תמורת ביצוע העבודה, סכום ששום אדם לא יהיה מוכן לשלם. למרבה ההפתעה המורה הסכימה לשמע סכום זה. "קיבלתי המלצות רבות עליך, יש דברים ששווה להשקיע עליהם, במיוחד אם זה קשור לעסקים" היא אמרה. למשמע הדברים התלמידה בלעה את הרוק, "אין ברירה" היא אמרה לעצמה נעשה זאת רק הפעם, אח"כ נמצא כבר דרך אחרת להתחמק ממנה. לאחר מספר עבודות שכאלה והסכום הרב שהיא קבלה, ה"חמה עזה" שהייתה שמורה בליבה הלכה ופחתה, היא הרגישה שהיא כבר לא שונאת את המורה.

 למעשה המורה ידעה מראש שזו התלמידה לשעבר אלא שהיא חפצה לבקש את סליחתה, היא הבינה שפגעה בתלמידה באופן קשה ורצתה לרצות אותה. גם כאן  ה"שוחד בחיק" פעל באופן הרצוי, משראתה המורה שהכעס התרכך, התוודעה אליה בגלוי. התלמידה סלחה לה בלב שלם והם אפילו התחברו. מעכשיו הכל הפך לנחלת העבר.

מצילנו מידם

במשך דורות, עמים רבים ניסו להשמיד ולכלות את העם היהודי, גזרות ניחתו מכל עבר בכל אתר ואתר. כדי להתמודד עם משברים אלו העם היהודי נקט בכמה שיטות, ואחת מהם קשורה לפסוק זה שלמדנו זה כעת;

עוד בזמנו של יעקב אבינו, כאשר עמד להפגש עם עשו אחיו שכעס עליו מאד וביקש כבר מזה זמן להורגו , ניסה יעקב להרגיע את המצב ולרכך אותו בטרם יגיעו לתוצאת לא סימפטיות. וַיִּקַּ֞ח מִן־הַבָּ֧א בְיָד֛וֹ מִנְחָ֖ה לְעֵשָׂ֥ו אָחִֽיו: עִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם וְאֵילִ֥ים עֶשְׂרִֽים: גְּמַלִּ֧ים מֵינִיק֛וֹת וּבְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים פָּר֤וֹת אַרְבָּעִים֙ וּפָרִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה אֲתֹנֹ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַעְיָרִ֖ם עֲשָׂרָֽה: וַיִּתֵּן֙ בְּיַד־עֲבָדָ֔יו עֵ֥דֶר עֵ֖דֶר לְבַדּ֑וֹ וַ֤יֹּאמֶר אֶל־עֲבָדָיו֙ עִבְר֣וּ לְפָנַ֔י וְרֶ֣וַח תָּשִׂ֔ימוּ בֵּ֥ין עֵ֖דֶר וּבֵ֥ין עֵֽדֶר: וַיְצַ֥ו אֶת־הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹ֑ר כִּ֣י יִֽפְגָשְׁךָ֞ עֵשָׂ֣ו אָחִ֗י וּשְׁאֵֽלְךָ֙ לֵאמֹ֔ר לְמִי־אַ֙תָּה֙ וְאָ֣נָה תֵלֵ֔ךְ וּלְמִ֖י אֵ֥לֶּה לְפָנֶֽיךָ:  וְאָֽמַרְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיַעֲקֹ֔ב מִנְחָ֥ה הִוא֙ שְׁלוּחָ֔ה לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו וְהִנֵּ֥ה גַם־ה֖וּא אַחֲרֵֽינוּ: וַיְצַ֞ו גַּ֣ם אֶת־הַשֵּׁנִ֗י גַּ֚ם אֶת־הַשְּׁלִישִׁ֔י גַּ֚ם אֶת־כָּל־הַהֹ֣לְכִ֔ים אַחֲרֵ֥י הָעֲדָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תְּדַבְּר֣וּן אֶל־עֵשָׂ֔ו בְּמֹצַאֲכֶ֖ם אֹתֽוֹ: וַאֲמַרְתֶּ֕ם גַּ֗ם הִנֵּ֛ה עַבְדְּךָ֥ יַעֲקֹ֖ב אַחֲרֵ֑ינוּ כִּֽי־אָמַ֞ר אֲכַפְּרָ֣ה פָנָ֗יו בַּמִּנְחָה֙ הַהֹלֶ֣כֶת לְפָנָ֔י וְאַחֲרֵי־כֵן֙ אֶרְאֶ֣ה פָנָ֔יו אוּלַ֖י יִשָּׂ֥א פָנָֽי:[2]   יעקב שולח לעשו "שוחד בחיק", בקר לרוב, ומקפיד שיהא רווח ביניהם על מנת שהכמות שכבר ממילא עצומה, תראה עצומה וגדולה עוד יותר. ומצווה על השליחים שידגישו לעשו שזו מתנה מ"יעקב עבדו" לעשו "האדון". ובנוסף לזאת בזמן אמת כאשר הם רואים אחד את השני יעקב גם משתחווה לעשו כמחווה של כבוד והכנעה כלפיו.

עשו למרות שנאתו הגדולה ליעקב כבר לא יכל לשאת יותר את המצב, לבו נכנע והתרכך, המתנות וההכנעה עשו את שלהן: וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַֽיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל־צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּֽוּ.[3]

הלכה למעשה

במשך הדורות דור אחרי דור, נקטו מנהגי ועסקני הציבור היהודי הפזורים בכל קצוות תבל באותו אופן שבו נקט יעקב כלפי עשו, להרבות במתנות כלפי האויבים. כמעט ברוב המקרים זה הצליח, שונאי ישראל עזבו את היהודים לנפשם. מבלי להזדקק לכלי מלחמה והתפרעויות ציבורית המוניות, בשקט בשקט, עם כמה מעטפות "מתחת לשולחן" לגורמים הרלוונטיים, השקט הושב על כנו.

בעיר וולוז'ין אשר ברוסיה, קם מושל חדש ששנא את היהודים. גזירת גירוש נחתמה על כל יהודי העיר. כדי לבטל את הגזירה החלו עסקני העיר במסע שכנועים גדול אצל כל השרים, וכמובן שבנוסף להסברים לוגיים מדוע לא כדאי לבצע את הגירוש, הם נתנו גם "הסבר" בעל שווי כספי רב לכל שר ושר. הבעיה הגדולה הייתה עם השר הראשי, כי לא הצליחו לייצור איתו שום קשר. בשנאתו הגדולה כלפי היהודים הוא  סרב לראותם ולהפגש עמהם.

יום לפני ישיבת המושל ושריו בנוגע לביצוע הסופי של הגזירה, רבה של העיר ר' חיים החליט לעשות מעשה. הכין מזוודה מלאה ועמוסה עד לעייפה בכסף וזהב והגיע לטרקלינו של השר הראשי. אמר הרב לממונים על הבית, 'אמרו לשר שרבם של היהודים מבקש לומר לו רק שתי מילים'. המידע הועבר לשר וסקרנותו גדלה, 'וכי חושב הוא שניתן להשפיע עלי בשתי מילים?! ממש עברו על כל גבול וחוצפה היהודים הללו' אמר בכעס, אבל מתוך סקרנות הסכים לקבלו. משנכנס הרב, הביט בו  המושל בסבר פנים חמורות "שתי מילים ותו לא! ראה הוזהרת". ניגש אליו הרב, הניח לו את המזוודה על שולחנו ואמר "קח ושתוק!" ומיד יצא הרב לדרכו. ובכך התבטלה הגזירה.

אגב, למחרת בישיבה החלו רוחות חדשות מנשבות בקרב המחנה, כל אותם שרים שבעבר דברו כנגד היהודים והיו בעד הגזירה, לפתע שינו את עורם. הם הסבירו למושל כמה בעצם לא כדאי לגרש את היהודים ואת הנזק שיקרה לעיר כתוצאה מכך. המושל הבין ששריו כולם קיבלו שוחד. אבל התפלא לראות את משנהו, השר הבכיר שותק ולא אומר ולא מידי. כאשר נדרש להסביר את פשר שתיקתו, ענה על כך, ענה השר, "מתפלא אני, אם בשביל לשתוק קיבלתי כ"כ הרבה כסף, מעניין כמה כסף קבלו שאר השרים כדי להפך בזכותם של היהודים.."

תגיד אתה..

אחד מהרבנים המוכרים סיפר שבהיותו ברוסיה בשיא תוקפה של המהפכה הקומוניסטית, והוא פליט מפולין חסר מסמכים ותעודות. כאשר הלך לתומו בעיר היו ציציותיו מגולות. תפסו אחד מן השוטרים, וביקש מסמכים. "הם לא עלי" הוא ענה. "מה החוטים הללו המבצבצים מבין בגדיך?" שאלו השוטר. "אלו ציציות" ענה. "אני רואה שאתה עושה מהפכה נגד השלטון הקומוניסטי בפרהסיא, בא איתי לתחנת המשטרה". בדרך הוציא הרב שני רובל ונתן לשוטר "נקווה שזה יעזור" ייחל לעצמו. השוטר ראה את הכסף והתכרכמו פניו "גם בלי מסמכים, גם מהפכן נגד המשטר, וגם משחד שוטר? מעניין לאיפה תגיע בסוף!!" אמר. משהתקרבו לתחנת המשטרה, החליט הרב לעשות ניסיון אחרון, "טוב, תגיד אתה כמה?" חיוך עלה על פניו של השוטר "לא פחות מחמישה רובלים", למזלו של הרב היה עליו סכום זה, והשוטר שחררו לנפשו - 'מתן בסתר יכפה אף'.

כל העושה עברה בורא לו מקטרג

כאשר אדם חוטא, חטא זה מעורר עליו קטרוג ומידת הדין מתוחה עליו. מפסוק זה אנו למדים ש"המתן בסתר" יש ביכולתו להגן על החוטא ממידת הדין ולבטל את הקטרוגים שיש עליו. כי כמו שנוהג פה בעולם הזה שמתן בסתר כלפי מי שחפץ ברעתו, ישכח את חמתו. כך כלפי המקטרגים, כאשר אדם נותן צדקה לעניים ועושה זאת בסתר כדי שלא תהיה להם בושה, זכות המצווה הזו שנעשתה בצנעה ללא מטרת כבוד פרסום ותהילה, משכחת את מדת הדין המתוחה כלפי החוטא, ובלבד שלא ימשיך לחטוא.

וכן כותב המדרש[4]: "כל הנותן צדקה אף על פי שהוא חטא ונתן הקדוש ברוך הוא רשות למלאך לשלוט בו, שכר אותה צדקה שנתן, מקדים למלאך ואינו מניחו לשלוט בו. ולא עוד אלא שדוחפו וכופתו על פניו ומפייס עליו ואומר אף על פי שחטא ונתנה רשות למלאך לשלוט בו אני קדמתי, רשותי קדמה לרשותו, כדאי היא הצדקה שנתן לרעבים ואלולי שהאכילן היו מתים. הוא כסה ערומים ואלולי שכסן היו מתים, כדאי היא הצדקה שקיים נפשות להציל ממות, וכן הוא אומר מתן בסתר יכפה אף ושוחד בחיק חמה עזה"

לרכישת הספר על מפתחות "משלי" – הקליקו כאן