"עבד אדמתו ישבע לחם ומרדף רקים ישבע ריש"

אדם שעובד את אדמתו יהיה לו מה לאכול והוא יהיהשבע אבל אדם שרודף אחרי דברים ריקים ומנסה להרוויח בלא עשייה ממשית סופו שיהיה עני ולא יהיה לו ממה לשבוע.

חיים קלים

ישנם בחוץ כל מיני הצעות עסקיות קורצות, חלקם מצליחים ובעליהם עושים הון רב. אבל חשוב לזכור שרובם אינם מצליחים ורובם של האנשים שהתפתו להצעות שכאלו איבדו את מיטב כספם שאותו חסכו במשך שנים. כאן בא שלמה ואומר לאדם החושב בהגיון וראשו על כתפיו, אל תתפתה להצעות כמין אלו, אל תהיה רודף אחרי דברים ריקים שאין בהם ממש כגון משרדים ופרסומות המבטיחות לך השקעה 'חכמה' עשיית הון רב - להכפיל ולשלש את כספך, ולמפרע מתברר שהם חברות ומשרדים פיקטיביים, לא היו ולא נבראו מעולם וכל מיטב כספך ירד לטמיון.

על האדם לעבוד עבודה שמפרנסת אותו ואת בני ביתו, ולחיות בכבוד ממה שיש 'עובד אדמתו ישבע לחם'. בכוונה תחילה נקט שלמה בדוגמא של 'עובד אדמתו', מפני שזוהי מלאכה שאינה טומנת בחיקה סיכון רב, בדרך כלל אם עובדים כראוי בקרקע - חורשים זורעים וקוצרים בזמן, רואים את פירות העמל.

כמובן שישנם דברים שלא תלויים באדם כגון בצורת ומכות טבע. אבל בדרך כלל, העבודה משתלמת. מלאכה מעין זו על האדם לחפש - מלאכה ששכרה בצידה בדרך רגילות החיים, ולא בדברים שהרווח קלוש, ו'אולי' יבוא. צריך לזכור שעל כל אדם כבר נגזר עוד בטרם בואו לעולם מה תהיה רמת חייו הגשמית[1], אין טעם לנסות ולדחוק את השעה, רק הפסד יצא מזה, צריך ליהנות ממה שיש ולנצל זאת. כמובן שאם יש לך כסף מיותר, אזי ניתן להשקיע זאת באפיקים שונים ולנסות ולהגדיל את הממון שברשותך, אבל לא על אחד כזה מדבר הפסוק, הפסוק מדבר על אדם שעומל על כספו ומתייגע בעשייתו, אסור לו לסכן אותו.

מטמון מתחת לאדמה

אדם אחד שהיה בעל שדות רבים, נפל למיטת חליו, הוא הרגיש שימיו ספורים. קרא לבניו טרם מותו ואמר להם שהוא רוצה לגלות להם סוד: "עליכם לדעת שיש מטמון גדול תחת האדמה בשדה". הוא לא הספיק לפרט להם איפה והיכן, ומסר נשמתו לבורא.

תמהו הילדים, "אבא עשיר היה לנו ולא ידענו!?". לאחר שקמו מימי האבל החלו לחפש את המטמון, הם אחזו בידיהם כלי חפירה והיפכו בקרקעות בשיא המרץ. אמנם העבודה מייגעת וקשה, הם לא הורגלו למלאכות מעין אלו, אבל הם ניחמו את עצמם בזה שהתגמול עתיד להיות משתלם - מטמון!.

כבר מספר שבועות עברו מאז החלו במלאכתן ועדיין הם לא מצאו אפילו קצה חוט למטמון המיוחל. הם המשיכו עוד מספר ימים עד שלבסוף הם התייאשו מלחפש.

כאשר הגיע עונת קצירת השדות הם נוכחו לדעת שיבול השדה שילש את עצמו מאשר בכל שנה רגילה. כעת הם הבינו, מהו המטמון שהאבא התכוון אליו. עידור השדה והפיכתו, גרם לקרקע להיות בריאה יותר וחזקה יותר - את האוצר קיבלנו כעת, כאשר היבול כה רב. גם הרווחים יהיו רבים הרבה יותר!

הדרך להשגת החכמה

כשם שהאדם העובד את אדמת שדהו בתמימות ואינו אץ להתעשר, סופו שישבע לחם ויזכה ליהנות מפרי עמלו. כן הדבר לגבי עבודת הנפש של האדם בנוגע לעצמו, אדם שרוצה להחכים עליו לעשות זאת בשלבים. אי אפשר לדעת את הכל באופן מידי. קניית החכמה דורשת סובלנות והתמדה שלב אחרי שלב עד שאט אט הדברים נחקקים במוחו, והשכלתו וידיעותיו הולכות וגדלות. אבל אם האדם ינסה להטמיע בקרבו את כל החכמה בבת אחת בסופו של דבר הוא יראה שהוא לא זוכר את הדברים בשלמותן ואם בכלל, והוא עלול להתייאש ולבסוף להשאר חסר כל ידע. על האדם ללמוד בשלבים וברמה שאותה הוא מסוגל לקלוט וע"י זה יראה ברכה בעמלו.

כל אחד והמקצוע שלו

המילים 'עובד אדמתו', אינן מכוונות לומר שדווקא בעבודת אדמה הפסוק מדבר, אלא כל סוג של עבודה שממנה ניתן להתפרנס נקראת בשם 'עובד אדמתו'.

אם נשים לב, נבחין שלא נאמר בפסוק 'עובד אדמה ישבע לחם' אלא נאמר 'עובד אדמתו'. כאן יש רמז לאדם, שאם יש מקצוע שבו הוא מתעסק ומצליח, אין לו להחליף מקצוע זה באחר.

ההשגחה העליונה גרמה שכל אדם יימשך לתחום מלאכה אחר, וזאת לצורך יישוב העולם. אלמלי זה כולם היו מתעסקים באותה מלאכה, ואז העולם היה נחסר הרבה מאד דברים. גם אם כעת נראה לך שהמקצוע כבר 'שוחק' אותך או שאתה כבר לא כ"כ צעיר בשביל המלאכה הזו או המקצוע הזה, עם כל זה כדאי להמשיך בתחום שאתה מבין ומצליח בו. ההשגחה העליונה זימנה לך את המקצוע שבו אתה מתעסק, ודרכו אתה מקבל את השפע שנגזר עליך. כאשר יגיע העת שבו תצטרך להחליף את מלאכתך, כבר תקבל משמים סימנים גלויים וברורים -  העסק כבר לא יהיה רווחי, המצב הבריאותי לא מאפשר להמשיך במלאכה זו וכיוצא בזה. אבל עד אז המשך בשלך, תהיה בגדר 'עובד אדמתו' ודרך זה תשבע לחם.

חובת השתדלות

מפסוק זה גם למדים, שעולם כמנהגו נוהג. אם אדם רוצה שיהיה לו מה לאכול עליו לעשות השתדלות, עובד אדמתו הוא זה שישבע לחם. הבורא לא חפץ לעשות לאנשים ניסים גלויים ולתת להם את פרנסתם באופן שחורג מדרך הטבע. הנהגה שכזו תבטל את יכולת וזכות הבחירה שלשמה נוצר האדם, יהיה קל מדאי להיות צדיק, על האדם לעמוד בנסיונות. לכן אף על גב שהשפע השמימי נשלח לאדם כפי מה שנגזר עליו אם מעט ואם רב, מ"מ על האדם להכין כלי שדרכו יעבור השפע, ללא הכלי אין לשפע על מה לחול. כדוגמת אדם שחפץ למזוג לאנשים שתיה, מי שתהיה בחיקו כוס יוכל לקבל מהשתייה. אבל מי שלא יחזיק כוס, לא יהיה ניתן למזוג לו למרות שהשתייה מיועדת לו. "למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידך אשר תעשה"[2] התורה הדגישה שהברכה תחול כאשר ישנה עשיה.

לזכות בפרס הגדול

אחד שהיה ביש מזל שמע על רב גדול שכל ברכותיו מתקיימות אחת לאחת, "בדוק ומנוסה" העידו כולם. החליט הלה לנסות גם הוא. משבא לרב והתנה בפניו את צרותיו וחובותיו הרבים, ברכו הרב שהשבוע הוא יזכה בהגרלה הגדולה. ואמר לו לעדכן אותו לאחר שיזכה.

שבוע חלף והלה שוב הגיע לרב "אפשר להגיד מזל טוב?" שאל הרב. "מצטער" ענה "עדין לא, לא זכיתי". תמה הרב עד מאד, איך ייתכן והרי מעולם לא שבה ברכתי ריקם. ברכו שוב הרב מעומק הלב, ואמר לו שהשבוע הוא יזכה בלא שום צל של ספק. שמחה גדולה אפפה את פניו, הן ברכה גדולה היא זו, חשב לעצמו.

בשבוע שלאחר מכן, חזר שוב לרב, ואמר שעדיין לא זכה. חלשה דעתו של הרב, אך כאשר חקר לפשר הדבר, התברר, שהלה מעולם לא קנה כרטיס הגרלה... ואם כן היאך יזכה?.

סגולה לאבד את הכסף

הסבר נוסף שטמון בפסוק 'ומרדף ריקים ישבע ריש'  הינו שהפסוק בא להזהיר את האדם; ייתכן שאתה עובד ומביא פרנסה מכובדת לבית, אך בכל אופן אתה עלול להפסיד את הכל ולהיות חסר אמצעים. וזה באופן שהאדם רודף אחר דברים של הבל וריק, ומבזבז את כספו לתוהו ולשווא על דברים שאין בהם ממש, והנאות רגעיות ושקריות. הימורים מסעדות יוקרה ובילוי עם חברים שחיים ברמת חיים גבוהה משלך באופן שצריך להוציא הוצאות גדולות מאד רק בשביל ה"מעמד". ונמצא שכוונת הפסוק היא אע"פ שעובד אדמתו ישבע לחם, מ"מ אם הוא רודף אחר דברים ריקים סופו שישבע ריש - עוני.

שעון הזהב

אדם אחד שהוצרך ללכת למקום מאד יוקרתי, היה לו מאד לו לא נעים להגיע לשם כאשר הוא עונד על עצמו שעון פשוט, אמנם בסביבה שבה הוא גר השעון נחשב 'למילה האחרונה' אבל למקום שלשם הוא אמור ללכת, כנראה זה פשוט מדאי - כך הוא חשב לעצמו. לכן גמר הלה בדעתו להשאיל שעון יוקרתי מאד מבן משפחה עשיר  רק ללילה אחד. בן המשפחה לא סירב, הרי נאמר מבשרך לא תתעלם, ואם אפשר לעזור, אז למה לא. שמח הלה שמחה גדולה 'בשביל המעמד' הוא הפטיר לעצמו, 'כעת אראה במיטבי והשעון יהלום את המעמד'.

בסיום הערב המפואר, הבחין מיודענו שמשהו חסר אצלו, מהר הלה להסתכל בידו, והנה השעון איננו, כנראה נפל מחוסר שימת לב או נגנב. "אנה אוליך את חרפתי" חשב בייאוש לעצמו. "אין ברירה" אמר לעצמו "עלי להתמודד עם מעשי". הלך לחנות שעונים במתחם הבורסה כדי לברר על שעון דומה, על מנת שבן המשפחה לא ירגיש בהבדל. אבל שומו שמים, המחיר הרקיע שחקים, הוא כלל לא דמיין שיש שעונים בכאלו מחירים! בלית ברירה הוא רכש את אותו השעון אך נאלץ לשלם סכומים גבוהים מדי חודש בחודשו - דבר שכמובן פגע ברמת החיים של המשפחה, שגם ככה לא הייתה גבוהה.

הרי לנו אדם שרדף אחרי דברים ריקים - כבוד מדומה. וכי מי שם לב איזה שעון אתה עונד, הרי גם אם תבוא ללא שעון כלל, קרוב לוודאי שאף אחד לא יבחין בזה. לא חבל להפסיד כל כך הרבה בשביל כלום?

כמה סוגי רש

אגב יש לבאר, מדוע יש שוני בכתיבת המילה רש, ומדוע היא מובאת בכמה נוסחאות שונות בספר משלי. פעמים שכתוב "ראש" (עם אלף נחה. פרק י פסוק ד) ופעמים שכתוב 'ריש' (עם צירי פרק יג פסוק יח) ופעמים שכתוב בחיריק (כמו הפסוק שעליו מדובר כעת) ופעמים שנכתב בקמץ (יד כ)

הביאור הוא שישנם למעשה כמה סוגים שונים של רש[3]

1. יש אחד שבתחילה היה עשיר, ואח"כ ירד מנכסיו ונהיה עני. עליו נאמר 'ראש'. לרמז שבתחילה היה ראש ועשיר.
2. ריש בצירי, בא לרמז על אחד שגם כעת הוא עשיר אבל בגלל צרות (מלשון צירי) רבות שסובבוהו מוכרח להראות את עצמו כעני.
3. ויש שאין בידו באמת מאומה, רק מעט מזעיר עד שיוכרח לחיות בדוחק גדול וזהו 'ריש' בחיריק שהוא כנקודה הקטנה מכל הנקודות שעומד למטה תחת האות. כך הוא חי בדוחק יותר מכולם.
4. ויש שיש לו הון רב אבל אין לו הנאה מממונו, ובגלל קמצנותו מקמץ אפילו ממה שמוכרח לאכילתו וזהו רש בקמץ.