לא יאומן: האם בקרוב תרופה לנדודי שינה תוכל להעיר חולים השקועים בתרדמת?

זה נשמע כמו הטענה הפרדוקסלית ביותר שיכולה להיות: תרופה שמשמשת לטיפול בנדודי שינה וכך מסייעת לאנשים להירדם, יכולה גם לשמש כדי להגביר את המודעות ואולי אף להעיר פציינטים השקועים בתרדמת ומוגדרים 'צמחים'.

אבל בעולם התרופות, טענות פרדוקסליות כאלה לא נפטרות בזלזול. אחרי הכל, יש דוגמה נפוצה של תרופה שפועלת באופן הפוך דומה: ריטלין הוא בעצם חומר ממריץ, אבל בקרב בעלי הפרעת קשב יש לו דווקא השפעה ממתנת ומרגיעה.

התרופה בה מדובר הפעם היא זולפידם, תרופה מקובלת לנדודי שינה (נמכרת בין השאר תחת השמות אמביאן, סטילנוקס, זודורם). אנליזה מקיפה של מחקרים שפורסמה על ידי חוקרי האוניברסיטה של מישיגן קבעה שלתרופה יש השפעות דרמטיות כאשר נותנים אותה לפציינטים הסובלים מבעיות נוירולוגיות המשפיעות על המודעות או על התנועה. בין הפציינטים עליהם נבדקה הזולפידם נמנים חולים בפרקינסון ובדיסטוניה (הפרעות תנועה) חולים בקומה וכאלה המוגדרים 'צמחים', חולים דמנטיים וכאלה שעברו שבץ או טראומה למוח.

יודגש: בשלב זה התרופה הצליחה להשיג רק שיפור זמני שארך בין שעה אלת לארבע שעות. אבל בהתחשב במצבם הקשה של הפציינטים הוא היה דרמטי. חולים בקומה עברו למצב הכרה מינימלית וחלקם אף ניסו לדבר לבני משפחותיהם – לפעמים בפעם הראשונה מזה שנים. חולים אחרים הראו שיפור זמני ביכולות מוטוריות ומילוליות.

"זהו אחד מהפרדוקסים המוזרים שבהם השפעת תרופה לנדודי שינה נראית כהפוכה אצל פציינטים עם הפרעות נוירולוגיות" אומר ד"ר מרק פיטרסון מעורכי הסקירה.

האתגר עבור עורכי הסקירה לא היה פשוט. על אף שלא מעט רופאים ניסו לתת את התרופה בעבר לפציינטים או ערכו אליה מחקרים קטנים, אף מחקר רפואי בקנה מידה גדול טרם התבצע. אבל על ידי סקירת הספרות הרפואית וסינון המחקרים הטובים ביותר מהמלאי הקיים, הצליחו למצוא 551 נסיינים בסך הכל. ניתוח הנתונים הראה שאין פה קסם: על אף שהתרופה עזרה ל-24 אחוזים מהפציינטים עם בעיות תנועה נוירולוגיות, במקרים של בעיות הכרה (כמו קומה) אחוז התגובה היה בין חמישה לשבעה אחוזים בלבד. אבל בהתחשב במה שהוא יכול לעשות באחוזים המעטים הללו, החוקרים סבורים שבהחלט כדאי להמשיך לחקור את הביצועים של התרופה מעבר ליכולות ההרדמה שלה.

"כתבנו את סוד הדוח שמעלה יותר שאלות ממספר השאלות שהוא עונה עליהן", אומר פיטרסון. "אבל מה שמצאנו בהחלט יכול להדריך אותנו ביצירת ניסוי רפואי גדול יותר". בין השאר, החוקרים מתכוונים לבדוק האם ההבדל בשיעורי התגובה בין נפגעי מוח שונים תלוי בחלק המוח שבו אירעה הפגיעה.