איך עוברים את החופש הגדול בשלום? הטור של הרבנית חגית אמאייב

שלום לרבנית. החופש הגדול בפתח, ואני בשיא המתח! בכל שנה, בערך חודשיים לפני שמגיע החופש הגדול, אני מרגישה מתח נוראי ודריכות גדולה לקראת חופשת הקיץ המייגעת והנצחית. קשה לי מאוד מהמון סיבות: א. התעסקות בלתי פוסקת סביב הילדים. ב. הוצאות כספיות עצומות על קייטנות, על אטרקציות שיעסיקו אותם ועוד... ג. הפסד ימי עבודה, ותורניות ביני לבין בעלי (שגם זה כרוך בהפסדים כלכליים). ד. עצבים, צעקות, רעש ובלגן סביב השעון! ה. ילדים שיוצאים ונכנסים, מטיילים משועממים, ובעיקר נחשפים למראות שרק ה' יצילנו.

בקיצור, תקופה לא פשוטה בכלל! אני מתחילה בכל שנה הכנה נפשית חודשיים לפני, ומשתדלת לנשום עמוק כדי לקחת את הדברים בשמחה ובפרופורציות, תוך שאני אומרת לעצמי שהפעם אשתדל לעשות כל שביכולתי כדי שיהיה לנו כיף ביחד (בכל זאת, מדובר בילדים האהובים שלי!), אבל בכל פעם מחדש אני מתעצבנת, כועסת, מתוחה, עצובה, ממורמרת, יוצאת מכלל שליטה, ואז מתמלאת בייסורי מצפון מדכאים.

נמאס לי שכל שנה זה אותו הסרט! איך אפשר להתייעל ולהתנהל אחרת?

* * *

שלום לך אמא אהובה ויקרה,

את שואלת שאלה חשובה ביותר, שברור ופשוט לי שכל אמא שקוראת אותה בעת הזאת, יכולה בהחלט להזדהות עם הדברים האמיתיים והמדויקים שאת מתארת בה.

החופש הגדול בהחלט מזמן לכולנו, הורים וילדים כאחד, ללא יוצא מן הכלל, אתגר גדול ומשמעותי ביותר. את האתגר הנ"ל ניתן לקחת לשני כיוונים הפוכים: האחד, העצמה אישית ומשפחתית. השני, התנתקות והתרחקות, מעצמנו ומילדינו.

אני רוצה לפרוס אחת לאחת את הנקודות החשובות שהעלית בשאלתך:

א. אין ספק שההכנה הנפשית והמוחשית חשובות ביותר, ומאפשרות להנחיל סדר במחשבות ולהכין את הקרקע הראויה לקראת האתגר השנתי. יחד עם זאת, לרוב, מרוב שאנחנו כ"כ עסוקות באיך יהיה... מה יהיה... איך נצא מזה בשלום... עצם ההתעסקות הבלתי פוסקת הזאת, מייצרת מתיחות מיותרת לחלוטין. אני אומרת זאת מניסיון!

כל שנה, לאורך שנים ארוכות, מצאתי עצמי אחרי חופשת הפסח, מתחילה להתעסק בחופשת הקיץ הממשמשת ובאה. אך לא השנה! השנה החלטתי לתת לחיים להתנהל בקצב הטבעי שלהם. שיננתי לעצמי ש"דיה לצרה בשעתה". וזאת אני מייעצת לכולן לשנים הבאות... "דיה לצרה בשעתה!". לא מספיקה חופשת הקיץ הארוכה בלאו הכי, עד שאנחנו מאריכות וחוות אותה, בראשנו ובמחשבותינו חודשיים או שלושה נוספים???

(צילום: shutterstock)

לעיתים, מרוב מחשבות ודמיונות סביב הקושי הכרוך בכך, אנו מתחילות את החופשה בחצי מהכוחות שהיו יכולים להיות באמתחתנו, לו רק היינו מפסיקות את ההתעסקות בה בצורה אובססיבית ומעיקה שכזו.

ב. אם רק היינו מבינות שההתעסקות סביב הילדים שלנו, זוהי המתנה הכי גדולה, גם אם כי הכי מורכבת שישנה, היינו עושות סוויץ' בראש, וניגשות למשימה בצורה אחרת לגמרי. לצערי ולשמחתי, אני אומרת זאת בתור אמא שכמעט... כמעט איבדה את אחד מילדיה, בשלוש סיטואציות שונות והזויות לחלוטין... (ישתבח שמו לעד, על החסדים שגמל וגומל אתנו בכל רגע ממש!).

הבעיה היא שבדור האינסטנט בו אנו חיים, אנחנו רואים כל דבר שמפריע למנוחתנו ולשקט התעשייתי שלנו, כמו גם לשגרת יומנו המוכרת והאהובה, כמטרד בלתי נסבל. אם כך, עלינו לקלוט בשעה טובה ומוצלחת שהחיים דינאמיים ומלאי שינויים, שעלינו לקבל באהבה וברצון. אחרת נמצא עצמנו פעם אחר פעם בהתנגשות חזיתית עם המציאות.

כדי שההתנהלות תהיה נעימה ובריאה יותר לכולנו, הייתי מציעה לכל הורה לגשת כבר עכשיו להנחיית הורים מקצועית ומעצימה.

ג. אין ספק שהפסד ימי עבודה, כמו גם ההוצאות הכספיות בתקופת החופש הגדול, הם מעמסה גדולה על כתפי ההורים. על כן חשובה מאוד התנהלות שקולה ומחושבת מצדנו. על כל הורה לבחון היטב את יכולותיו הכלכליות, ולהחליט מה באמת אפשרי, והיכן עובר קו הגבול. עלינו להחליט לא להיגרר לבזבוז ימי עבודה מיותרים והוצאות שהן מעבר ליכולותינו. בעיקר אנו הנשים, שבמקרים רבים, כל קשר בין מצב חשבון הבנק שבאמתחתנו, לבין לקיחת ההחלטות שלנו, מקרי בהחלט.

(צילום: shutterstock)

אני מכירה אינספור אנשים שחיים "מהיד לפה", ומתבוססים באוברדרפט גרנדיוזי, ובכל אופן "הופכים עולמות" כדי למצוא מימון לחופשה שנתית בבית מלון, בארץ או בחו"ל.

אז האם בשביל 3-7 ימים שחולפים ביעף, שווה לנו לחיות עם המתח הכלכלי הכבד הזה לאורך השנה כולה?!

סבורני שהחכם עיניו בראשו!

עלינו לשים לעצמנו ולילדינו גבולות ברורים ויציבים! אחרת בקלות יתרה נמצא עצמנו בסוף הקיץ סוחבים אחרינו חובות גדולים עד בוא החופש הגדול הבא.

ד. נכון שהאדם הבוגר הממוצע מבקש למצוא את השלווה והנחלה, להגיע אל הפינה הנעימה והרגועה, לחיות בתוך הסדר החיצוני שמוביל לסדר פנימי. אולם ילדים הם ילדים הם ילדים... מה שאומר שבמקום לכעוס ולרטון, עלינו להחליט להרפות, לשחרר, ולהפסיק להילחם בטבע אותו טבע הקב"ה בילדינו...

כדאי שנזכור שכאשר היינו ילדים בעצמנו, סדר וניקיון לא בדיוק היה בראש מעייננו, בדיוק כשם שהוא אינו במודעות ילדינו. צריך לצאת מהמחשבה שהם עושים לנו "דווקא", וממילא לצאת גם ממאבקי הכוחות.

וכעת ננסה לשנות כיוון:

1. את הרעש נהפוך לניגון... פשוט ליהנות מדינאמיקת החיים המתרחשת בביתנו, לשים מוזיקה ולתת לילדים לרקוד, אתנו או בלעדינו.

2. מהמהפכה שנוצרה ניצור משחק המקנה נקודות ופרסים לילדים שנרתמים לסדר ולעזור.

3. במקום לצעוק – לצחוק. כדאי להתחיל ולהמשיך את היום עם מילתא דבדיחותא, כדי להשרות אווירה שמחה ונעימה בתוכנו ובביתנו.

4. נשימות עמוקות – כלי נפלא לרגעי לחץ... הנשימות פותחות ומרחיבות את הנפש ומיישבות את הדעת.

ישנן אינספור דרכים נוספות ליצירת אווירה חיובית ונעימה יותר בעבור כולם, שעלינו להתייגע ולסגל לעצמנו בעת הזאת.

אולם עלינו לזכור את הדבר החשוב מכל – גם אם שוב מצאתי עצמי רוטנת, כועסת, רבה, צועקת ויוצאת מהכלים, זה אך ורק משום שאני אנושית... וכל שעלי לעשות, זה להחליט להשאיר את ייסורי המצפון מחוצה לי, שהרי כבר אמרנו בעבר שמקורם הוא בתפיסת הגויים שסוברת שכדי להיות טוב, אסור לאדם לטעות.

אם כך, נקום אחרי כל נפילה ונתחיל מהתחלה באהבה וברצון, כמו שנאמר: "התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי... קרבה אל נפשי גאלה" (לכה דודי). גאולת הנפש האמיתית תלויה בהסכמה שלנו לקבל את עצמנו ואת ילדינו, עם כל המורכבות, הנפילות והקימות, ולהתחיל כל רגע מחדש! כי הרי "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה!".

אז שתהא לכולנו חופשה נעימה, בריאה ומעצימה!

באהבה,

חגית אמאייב   

חגית אמאייב הנה יועצת בכירה מטעם מחלקת שלום בית בהידברות. לפניות למחלקה - 073-222-1310 או במייל  shimonb@htv.co.il

לרכישת הספר וקלפי הטיפול של הרבנית חגית אמאייב בהידברות שופס, לחצו כאן.