שאני אוריד את הזבל?! על מידת הגאווה

כמה היינו רוצים להיות חכמים יותר, להבין דבר מתוך דבר, להבין את הגמרא הקדושה, ובוודאי לזכור את תלמודנו, לחדש חידושים אמיתיים בתורה, לחבר ספרים עמוקים בהלכה, וביד הבורא יתברך לספק לנו מבוקשנו זה, ובוודאי שהוא ישמח אם נהיה חכמים יותר.

אם כך מדוע לא נותן לנו חכמה יתירה, ובמקום זה צריכים אנחנו לעמול קשה להבנת התורה, ושוב אנחנו שוכחים.

את התשובה אביא על פי משל: תארו לעצמכם הגברים שבניכם, שאתם קמים בבוקר ואתם מגלים שקיבלתם "הארה משמים", ואתם מבינים דברים עמוקים מאוד בתוך רגעים ספורים, ואתם זוכרים את כל התורה, בקיצור גאונים כמו מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל.

והנה כשאתם חוזרים בערב לביתכם מבקשת מכם רעייתכם "שמעון תוריד את הזבל בבקשה".

אני?! אני אוריד את הזבל? אני שכל התורה מונחת בראשי, ומכל העולם שוחרים לפתחי לשמוע את חוות דעתי ההלכתית, אני יוריד את הזבל?

כך כפי הנראה תהיה תשובתכם, וכך יהיה אם האישה תהפוך בן לילה לחכמה גדולה, קשה יהיה לה מאוד שלא להתגאות על בעלה והסובבים אותה, לכן אמר הבורא לטובתכם אשאיר אתכם כמו שאתם, אמנם תתאמצו הרבה, אבל תישארו ענוותנים, וזה הרבה יותר טוב מאשר להיות חכמים אבל בעלי גאווה.

פעמים שהבורא יתברך מבקש לתת לנו מתנה גדולה, אבל קודם לכן צריך הוא להעמיד אותנו בניסיון, כגון בחורה שהבורא מיעד לה חתן מיוחד מאוד, אבל כדי שתקבל אותו היא חייבת לעבור ניסיון מסוים.

והביא סיפור ששמעתי, שיעזור לנו להבין את העניין.

באחת מסוכנויות החשאי בארצות הברית ישנו נוהג, שכל אדם שרוצה להתקבל לסוכן חשאי לאחר שעבר מבדקים שונים הוא עובר עינויים קשים, על מנת שיגלה להם סודות שהוא יודע על סוכנויות החשאי למיניהם, ואם עבר את המבחן בהצלחה ושתק, מיד מגלים לו את פניהם, ומודיעים לו בשמחה "עברת את המבחן והתקבלת לסוכנות". ואם לא שתק וגילה את צפונות ליבו, מודיעים לו "חביבי נכשלת"! אינך יודע לשמור סוד.

והנה אם היינו שואלים את הנבחן האם היית מעדיף שלא יבואו ייסורים אלו באמצע הלילה, ודאי שהיה עונה ואומר לא רוצה אותם כלל, אבל בדיעבד כשהבין שהייסורים הללו הם בעצם שהביאו לו את התפקיד הנכסף, סוכן חשאי בממשלת ארצות הברית, אזי ודאי יאמר: "מצוין!" - "תביא עוד כאלה ייסורים, העיקר שבסוף מחכה לי כזו מתנה נפלאה".

כך הוא הדבר בבחורה שעדיין לא מצאה את זיווגה, שצריכה היא לדעת - "הבורא יתברך רוצה יותר ממך שתתחתני", רק שפעמים צריך להעמיד אותך במבחן האמונה, אם תקבלי את הייסורים באהבה אם לאו.

כך הדבר לגבי זוגות חשוכי ילדים, שפעמים שהבורא יתברך רוצה להוריד דרכם נשמה גבוהה מאוד, אבל קודם לכן בוחן אותם במבחן האמונה, האם יקבלו עליהם את גזרתו באהבה, או שיבעטו בייסורים ויהרהרו אחר מידותיו של הקב"ה.

ובאמת שנשאלתי רבות מאנשים ששמעו שיעורים בנושא אמונה וביטחון – "ניסינו, האמנו, בטחנו, שום דבר לא עוזר" אומרים לי באכזבה. "זהו עד כאן מגיע לבורא עולם שנאמין בו, ולא עוד".

תשובתי הייתה אליהם: "האמונה שלכם מלכתחילה לא הייתה נכונה, כי אם אחרי חודשיים של ניסיונות אתם כבר לא מאמינים, כפי הנראה מההתחלה לא באמת הכרתם את הבורא יתברך".

חווית האמונה

אסיים נושא זה בחוויה שחוויתי בעצמי, שרק לאחר שנים מספר הבנתי כמה היא הייתה לטובתי.

לפני כאחת עשרה שנים זכינו אני ורעייתי ונולדו לנו תאומות חמודות, האחת בריאה ברוך השם, והשנייה נולדה עם מום חמור מאוד בליבה.

לאחר חודש מלידתה כבר הוכנסה לניתוח לב פתוח, שהיה ניתוח ראשוני מתוך סדרת ניתוחים. לאחר ארבע שנים שוב עברה ניתוח בליבה. והשלישי בסדרה היה בגיל שש. עזר הבורא יתברך והניתוחים עברו בהצלחה, וברוך השם בקרוב היא עומדת להיכנס לעול המצוות.

במשך שנים חשבתי בליבי, "מה הטוב שהשם נתן לי בחוויה הלא נעימה שעברנו אני ורעייתי וביתי?"

בשלב מסוים הבנתי בדיוק את הטוב בהנהגת הבורא עמי, במהלך ההיריון כמו שסיפרתי בתחילת הספר, הרופאים כולם ללא יוצא מן הכלל, הודיעו לנו העובר הזה לא יכול לחיות, כמובן שהם הסבירו בשפתם את שמו של המום שהעובר סובל ממנו, ואפילו זכינו לקבל צעקות מאחד הרופאים "מדוע אתם מתעקשים ולא מפילים את העובר?" אבל תשובתנו הייתה חד משמעית, מוות וחיים ביד ה' יתברך, נשליך עליו את מבטחנו והוא יעזור.

וכך כמו שסיפרתי כבר נולדה הקטנה, והבורא יתברך הוכיח לי ולרעייתי שגם אם "חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים" (ע' ברכות י.). זכיתי לראות בעיני את ישועת ה' כהרף עין, בעצם בכל יום שאני רואה את ביתי חוזרת מבית הספר, שמחה קופצנית ומאושרת, היא מזכירה לי את רחמיו של הקב"ה עלי.

החוויה שעברתי נטעה בי אמונה חזקה כדי שאוכל לעזור בה לאחרים, ומאז ועד היום כבר כמה פעמים שפנו אלי בבקשת היתר להפיל את העובר, ולאחר שבררתי את הפרטים סיפרתי להם את הסיפור האישי שחוויתי עם ביתי, וברוך ה' השתכנעו שלא להפיל, וברחמיו המרובים של הבורא יתברך נולדו ילדים בריאים ושלמים.

כך היה גם במקרים שנשים שהרופאים הודיעו להם "אתם לא תוכלו ללדת, כדי לכם להגיש בקשה לאימוץ", ובאו אלי בוכיות על מר גורלם. ושוב סיפרתי להם שיש רופאים ויש בורא עולם, למי אתם מעדיפים להאמין? גם אם הרופאים רואים בעיניהם, עדין הקב"ה הוא המחליט ובידו לגרום לכן ללדת, וברוך ה' זכו נשים רבות לראות את ישועת ה' ונפקדו בזרע קודש. 

את הספר 'יגל לבי בישועתך' אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס.