אם הקב"ה יודע את העתיד, היכן הבחירה החופשית שלנו? 5 נקודות למחשבה

מעבר בתעלה

מצב שבו עוּבָּר "נתקע" ואינו מצליח לעבור בתעלת הלידה הינו תרחיש בלהות, שמוביל לניתוחי חירום קיסריים.

על מנת לאפשר מעבר קל של העוּבָּר בתעלת הלידה, עליו להיות בתנוחה שבה מוצג הקוטר הקטן ביותר שלו כלפי תעלת הלידה. תעלת הלידה היא מסלול לא חלק, ויש בו בליטות שונות, הנגרמות על ידי עצמות האגן. כתוצאה מכך, קוטר התעלה משתנה בנקודות שונות לאורך המסלול. העוּבָּר, המתקדם במורד תעלת הלידה, חייב לשנות את תנוחת איבריו בכל שלב של הלידה, ולהתאים את הקטרים השונים של החלק המתקדם (הראש, למשל) לקטרים המשתנים לאורך מסלול תעלת הלידה.

לאור מגבלות אלו, אילו תהליכים פיזיולוגים מאפשרים מעבר חלק לעוּבָּר בתעלת הלידה?

1.צירים: צירי לידה הם התכווצויות של גוף הרחם, אשר מפעילות לחץ על העובר ו"דוחפות" אותו לכיוון תעלת הלידה.

2. ורניקס (Vernix): חומר שומני לבן, המכסה את עור העובר ושומר עליו בעודו ברחם. שכבה זו משמשת כחומר סיכה, המפחית את חיכוך העור של התינוק ומסייע למעבר חלק ומהיר בתעלת הלידה.

3. ראש העוּבָּר: ראשו של העובר עשוי ממספר עצמות גולגולת שטרם התחברו סופית. גמישות החיבור יוצרת מנגנון, שבו העצמות יוכלו לעלות זו על זו ולהקל על מעבר ראש התינוק דרך תעלת הלידה.

4. הסימפיסיס פוביס: זהו הסחוס המחבר בין עצמות האגן. במהלך ההיריון מופרשים הורמונים שונים, כגון הרלקסין, המגמישים את רצועות הגוף כדי לאפשר לאגן להתרחב ולהימתח במהלך הלידה. כך נוצר מרחב, המאפשר לתינוק לעבור בחופשיות בתעלת הלידה, בלי לגרום נזק לאגן של היולדת.

ניתן לראות שישנם תהליכים פיזיולוגים רבים, שמסייעים למעבר קל בתעלת הלידה. ואני שואל: מה גורם לצירים להתחיל, ואיך זה קורה? מי זה שיצר שכבה לבנה וכיסה בה את עור העוּבָּר? מהיכן הגולגולת יודעת שעליה להיות גמישה? כיצד יודע הגוף להפריש הורמונים, שמאפשרים לעצמות האגן לזוז? ומעל לכול, כיצד יודע העוּבּר שהוא עתיד להגיח מן הרחם לאחר תקופה קבועה של 9 חודשים? האם כל זה קורה בלא יד מכוונת?

האם אלוקים עזב אותנו?

יש החושבים שאלוקים היה פעם, בעבר, אך הוא כבר עזב את העולם, ותפקידו הסתיים, חס ושלום. אך זה לא נכון!

כיצד ניתן להוכיח שאלוקים נמצא אתנו כל יום, כל היום? בקלות...

אנו רואים כיצד כל חוקי הטבע ממשיכים להתקיים כסדרם ולקיים אותנו. כדור הארץ, הירח והשמש לא יוצאים ממסלולם ולא מתנגשים אלה באלה. השמש ממשיכה לזרוח תדיר על כדור הארץ, והחמצן נשאר בכמות המתאימה לקיום חיים!

אנו רואים כיצד כל מערכות גופנו ממשיכות לפעול בהרמוניה, כשהן מתואמות ומשולבות להפליא, כל איבר במקומו המתאים. כל חומר במינון מדויק, כל פעולה בעיתוי המתאים. נשימה אחר נשימה, פעימה אחר פעימה!

אנו רואים כיצד עולם הטבע והצומח ממשיכים לצמוח ולפרוח. התפוח היפהפה, התפוז והבננה – צורתם, צבעם, טעמם וניחוחם עוצבו בגאוניות עליונה, ושימו לב: יד אדם לא נטלה חלק בייצורם! למרות הטכנולוגיה המתקדמת של ימינו, ממשיך המזון להגיע אלינו אך ורק מן האדמה ומן העץ.

אין לנו כל סיבה לחשוב שאלוקים עזב את העולם, אלא להיפך! מכל אלה אנו רואים, שאלוקים נמצא אתנו בכל רגע נתון ומחזיק את העולם כפי שהוא, כדי שנתקיים בו. אילו היה אלוקים עוזב אותנו, הכול היה חוזר שוב לתוהו.

היקום כולו: הדומם והצומח, החי, ועל כולם – האדם, וההרמוניה הנפלאה ביניהם, יקום הבנוי בחכמה ובתכנון פלאי, מהווה הוכחה ברורה כי העולם נברא על ידי גורם על-אנושי, שדואג ושומר עלינו בכל רגע נתון מכוח אהבתו העצומה אלינו...

חז"ל הבינו זאת וכתבו על כך: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" (מתוך ברכות קריאת שמע של שחרית).

למה אנו מקיאים?

האם פעם נחשפתם למוצר ש"יודע" לפלוט אוטומטית חומרים המזיקים לו, על מנת להגן על עצמו? האם אי פעם ראיתם מחשב, שפולט מעצמו וירוסים שתוקפים אותו? ברור שלא! אך המכונה המופלאה בעולם, גוף האדם, יודעת לעשות זאת. איך? באמצעות מנגנון הגנה ש"מותקן" בגופנו, מנגנון ההקאה!

למה אנחנו מקיאים?

כי המוח שלנו חושב שהוא הורעל. המוח חושד שמשהו לא כשורה, ורק כדי להיות בטוח, הוא פולט את תכולת הקיבה כדי למנוע נזק נוסף. כלומר, בחילה והקאה הן מנגנוני הגנה ביולוגיים שתפקידם לרוקן את הגוף מחומרים מזיקים ומחומרים רעילים.

איך מתרחשת פעולת ההקאה?

הקאה נשלטת על ידי אזור במוח האחראי על הקאות וזיהוי רעלים (Area postrema), שמסיבות ברורות חייב להיות רגיש לכלל החומרים הנכנסים לגוף ולהקיא את המזיקים שביניהם, לפני שייקרה נזק תמידי.

כאשר אדם מרגיש צורך להקיא, המוח שולח מסרים לחלקים שונים בגוף להתכונן לאירוע הבלתי נעים: בלוטות הרוק מייצרות רוק נוסף, כדי להגן על השיניים מפני חומצות הקיבה. השרירים במעי הדק מתחילים להתכווץ, ודוחפים את התוכן הבלתי-מעוכל שבמעיים לקיבה. שרירי הבטן מתכווצים ודוחפים את תוכן הקיבה בכוח לתוך הוושט. הוושט דוחף הכול לתוך הפה, ומשם החוצה מהגוף. הקיא מכיל מזון מעוכל באופן חלקי וחומצות קיבה. החומצות הן שעושות את הטעם החזק, ומשאירות תחושת שרפה בפה ובגרון שלכם.

אין ספק, האדם נברא בחכמה ובתבונה כה נפלאה, עם מערכות מתואמות ומשולבות להפליא, כל איבר במקומו המתאים. כל חומר במינון מדויק, כל פעולה בעיתוי המתאים...

סונאר בים

הדולפין הוא אחד מבעלי החיים הנבונים ביותר בטבע. יש לדולפינים תקשורת מעולה זה עם זה ויכולת למידה גבוהה מאד.

אחד היתרונות הטבעיים של הדולפינים הוא סונאר טבעי וחכם במיוחד שיש להם. אצל הדולפינים זהו מנגנון מדהים שבאמצעותו הם משמיעים צלילי "קליק" שונים במים, וההדים החוזרים של הצלילים הללו מסמנים לדולפינים באיזה מרחק ובאיזה כיוון נמצאים גופים שונים במים שמסביבם, ואפילו - מה הצורה של הגופים הללו. באמצעות הדי ה"קליקים" הדולפינים מצליחים לנווט את דרכם ולאתר מזון במים.

מערכת הסונאר של הדולפין – זו באמת תופעה ייחודית. היכולת לזהות עצמים במרחק היא פשוט מדהימה. אנו, בני האדם, חיקינו יכולת זו ובנינו את מכשיר האולטרסאונד וכן את הסונאר המשמש אוניות וצוללות.חיל הים הישראלי אף פיתח מערכות סונאר שבכוחן לשפר את יכולות הגילוי, הזיהוי והלחימה של צי הצוללות שלו.

(צילום: shutterstock)

מערכות הסונאר הן העיניים והאוזניים של הצוללת: מדובר במערכות שבנויות כך, שיקלטו רעשים וקולות שעולים מתוך התרחשויות שונות מעל ומתחת לפני הים, באופן שיאפשר לנתח אותם ולתרגם אותם למידע מבצעי. בכל צוללת יושבים מנתחי מערכות סונאר (הסונאריסטים) צמודים לאוזניות, ותפקידם לעקוב אחר רעשים, שיתורגמו למידע.

בים, כמעט כל דבר מייצר רעש ייחודי, ותפקידם של הסונאריסטים לשייך קולות, לעתים צורמים למדי, לסוג של פעילות שמתרחשת בקרבת מקום: מנועים של אניות סוחר; דולפינים; כלי שיט בלתי מאוישים; ספינות קרב – ואפילו תשתיות שמונחות עמוק בקרקעית הים.

מדינת ישראל משקיעה לצורך ביטחונה מיליארדי דולרים במחקר ובפיתוח של מערכות סונאר, מערכות שאינן מגיעות לקצה יכולתה של מערכת טבעית אחת של סונאר אצל הדולפין...

אם הקב"ה יודע את העתיד, היכן הבחירה החופשית שלנו?

אילולא הייתה בחירה לאדם – לא היה מגיע לו שכר או עונש על מעשיו. אילו היה האדם מתוכנת מראש להתנהל בצורה מסוימת: להיות עצבני, לחלל שבת וכדומה, על מה היה בורא העולם יכול לתבוע אותו? הוא הרי כמו רובוט שמתוכנת מראש להתנהג בצורה זו!

אלא שכידוע, יש לאדם יכולת בחירה בכל נקודת זמן בחייו, ובזה הוא שונה מבעלי החיים, שפעולותיהם נובעות מאינסטינקטים המוטבעים בהם. האדם מצופה לבחור בטוב, ועל כך הוא מקבל שכר, אך אין איש היכול למנוע ממנו לבחור ברע, אם כי הוא מקבל עונש על בחירה זו

מכיוון שלאדם יש בחירה, ממילא מושגת התכלית האלוקית של הבורא, שברא את העולם כדי להיטיב לכל אדם בהתאם לבחירה האישית שלו. זאת, אף על פי שבורא עולם יודע מראש מה האדם יעשה, שנאמר: "הכל צפוי והרשות נתונה" (אבות ג' ט"ו).

רגע, אם בורא עולם יודע מראש מה האדם יעשה, איפה הבחירה שלי?

אלא שיש הבדל גדול בין ידיעת העתיד לבין קביעת העתיד. ה' יודע מה האדם יעשה אבל האדם קובע לעצמו מה לעשות. ה' אמנם יודע מראש מה האדם יבחר, אך מכיוון שהאדם קובע, מגיע לו שכר. היה לו יצר הרע, והוא בער כולו כדי לא ליפול בחטא ובכל זאת הוא התגבר ולא חטא, לכן מגיע לו שכר. עצם ידיעת ה' שהאדם הזה בסוף יתגבר אינה סותרת את מתן השכר.

למה הדבר דומה?

למורה בכיתה שאותה הוא מלמד כבר 8 שנים. הוא מכיר כל ילד וילד בעומק הנפש. הוא יכול לצפות דפוסי התנהגות של כל ילד בכיתה. והנה לקראת החופש הגדול, משרד החינוך שולח הנחיות למורים להטיל משימה על התלמידים, משימה ששכרה בצידה: מי שיעשה את העבודה הזו בצורה הטובה ביותר יקבל פרס של אלף שקל.

המורה מסביר לתלמידים מה עליהם לעשות, ותוך כדי כך הוא כבר יודע בליבו מה כל אחד מהתלמידים יעשה: "ראובן ישקיע 10 שעות, שמעון – 5 שעות, גדי – לא יתאמץ כלל ואילו יוסי, כל החופש הוא ישקיע ויתאמץ. אין לי ספק שיוסי יקבל את הפרס הראשון".

תמה החופשה, והנה כפי שהמורה צפה כך היה: זה השקיע ככה, זה – ככה, ואילו  יוסי עבד לילות כימים ואף השיג את התוצאה הטובה ביותר. האם מגיע ליוסי הפרס הראשון? מגיע לו! אבל המורה ידע! אז מה אם הוא ידע? השכר ניתן לו על העמל והטרחה, וידיעת המורה לא שינתה את העובדה שהוא ראוי לפרס.

כך גם בורא העולם –"הכול צפוי", הוא רואה את העתיד, אבל "הרשות נתונה", כי אנחנו קובעים מה נעשה. בורא העולם יודע מה תהיה הבחירה שלנו, אך מטרתו היא להיטיב לאדם תמורת העמל והמאמץ, ולשם כך ברא את העולם.