שירת הבריאה: שירת השדות והמים – שירתה של התפילה

שדות אומרים "ה' בחכמה יסד ארץ" (משלי ג').

מים אומרים "מקולות מים רבים אדירים משברי ים" (תהלים צ"ג).

"גשם גשם מטפטף, גשם גשם איזה כיף"...

ידעתם שצמיחת זרעים בשדה קשורה לתחיית המתים?

ובכן, ברכת "משיב הרוח ומוריד הגשם" נאמרת בתפילה בסמוך לברכת "מחיה המתים", זאת משום ש"גדול יום הגשמים יותר מתחיית המתים" (תענית ז', ב').

בבריאת העולם נבראו העשבים ביום השלישי לבריאה, אולם נשארו תחת הקרקע ולא יצאו החוצה עד היום השישי.

מדוע? כי עדיין לא היו גשמים. ומדוע? כי "אדם אין לעבוד את האדמה" (בראשית ב', ה') – עדיין לא נברא אדם הראשון, שהבין את חשיבות הגשמים והתפלל שירדו.

רגע, אם צריכים לרדת גשמים – שירדו, ואם לא צריך, אז שלא ירדו. מה הקשר לתפילה?

נבין זאת על פי עובדה מעניינת...

לפני עשרות שנים, כאשר השתלטו הקומוניסטים על העיר ליטא, התחבאו בני הישיבה בה למד הגאון הדרשן רבי יעקב גלינסקי זצוק"ל (נפטר בתאריך כ"ב שבט תשע"ב).

יום אחד, כאשר הלך הבחור יעקב לעבר המחבוא, עצר אותו שוטר ושאלו: "היכן אתה עובד? בא איתי ואסדר לך עבודה...".

לקח אותו השוטר למתפרת גרביים, הושיבו ליד עמדת תפירה וציווה עליו להתחיל בעבודה.

המנהל הגיע והסביר לו את פרטי העבודה הפשוטה והמייאשת – לתפור את תפר הסיומת בגרביים. יעקב התחיל במרץ, ומיד נשברה המחט.

הגיע המנהל והחליף מחט.

המשיך יעקב בתפירה, ושוב נשברה המחט. הגיע המנהל בשנית והחליף. המשיך לתפור, ושוב נשברה המחט.. כאשר הוזעק המנהל להחליף את המחט בפעם השלישית, לקח אותו אל חדר צדדי ואמר לו בפנים חמורות סבר: "אתה מפוטר!".

"ממה אחיה?", שאל יעקב.

סיכם אתו המנהל על חופשה בתשלום. לא זו בלבד שאינו עובד, אלא שגם שילם לו משכורת לשבועיים.

בערב, כאשר פגש את אחד הפועלים, שאל אותו הפועל: "אני עובד במתפרה כבר ארבעה חדשים, ומקבל חצי משכורת בלבד, היאך קבלת לשבועיים וגם אינך עובד?".

"התשובה פשוטה", ענה לו. "אותך המנהל צריך, חושש הוא שתעזוב ותעבור למקום אחר, לכן הוא שומר חלק מהמשכורת אצלו, להבטיח שעדיין תישאר. אבל אותי אינו צריך, להיפך, בקש רק להיפטר ממני. מוכן הוא לתת לי הכל, ובלבד שאעזוב"...

היה אומר הרב גלינסקי -  זהו סודה של התפילה, כאשר אנו תלויים בקב"ה ומאמינים באמונה שלימה שהכל ממנו, מתפללים ומקבלים. במי שהקב"ה לא רוצה ולא חפץ, נותן לו מיד, והעיקר שלא יפנה אליו. כך היא קללת הנחש, שעפר יאכל כל ימי חיי., לא יהיה לו צורך להרים עיניו כלפי מעלה ולבקש.

גם בבריאת העולם לא הוריד הקב"ה גשמים עד שהגיע אדם הראשון והתפלל שירדו גשמים לעולם.

ששה סדרים יש במשנה. אחד מהם הוא סדר "זרעים", המכונה בפסוק – "אמונה", על שם שמאמין בבורא העולם וזורע. התבוננו בצמיחת הזרעים: הזרע מרקיב באדמה, כאשר בכדי שיצמחו אילנות מרהיבים, זקוק האיכר לשים מבטחו ולתלות עיניו למרום, שירדו הגשמים כהוגן ושלא יחסר מאומה. בכך מרגיש הוא את השייכות והקרבה לאבא שבשמים.

שירת השדות והמים מסמלת את התפילה. אשרינו שזכינו במתנה נפלאה זו.

עלינו להתבונן במילים הנאמרות, לחשוב עליהן, וגם כשקשה לנו – נדע ונאמין שנוכל לזכות לכל הטוב שבעולם, על ידי תפילה אמתית מעומק הלב.