העצמה לנשמה לפרשת חוקת: זעקה לגבולות ברורים

לפני זמן מה פנו אלי זוג הורים בבכי קורע. בתם האהובה נשאבה לתוך מערבולת קשה של הרס עצמי, הכרוכה בהתנהגות חסרת רסן, כגון שתיית אלכוהול מופרזת, היעלמויות חוזרות ונשנות מהבית ועד כדי הפרעות אכילה קשות הבאות לידי ביטוי באנורקסיה, בולימיה, אשפוזים ותרופות.

לאחר מספר שיחות עם אותה בחורה ובחינת הנתונים שלפני, הגעתי למסקנה חד משמעית שהתנהגותה ההרסנית נובעת מזעקה פנימית גדולה לגבולות ברורים ויציבים, גם כאשר דבריה ומעשיה מראים את ההיפך הגמור. כלפי חוץ נראה שהדבר האחרון שהיא רוצה זה שמישהו "ידפוק על השולחן" ויגיד לה "עד כאן"! אך מסתבר שזה המרכיב החסר ביותר בחייה. הוריה, שמכים על חטא וכעת יראים ממצבה הקשה, חוששים לפעול ובוחרים ב"שב ואל תעשה", בעוד שמצבה הולך ומתדרדר.

במהלך שיחתי הראשונה איתם שאלתים האם קיבלו אי פעם הדרכה הורית מקצועית, בכדי לרכוש כלים נכונים לעזור לעצמם ולילדתם. לא הפליא אותי לשמוע את תשובתם השלילית.

לצורך הדוגמה הסברתי להם שחיי האדם דומים להטסת מטוס. על כל טייס ללמוד אופני ניווט, קריאת לוחות מכוונים, תמרורי אזהרה, התמודדות עם מצבי חירום, דרכי המראה, נחיתה וכיו"ב. כשהנהגת חיי אדם מורכבת הרבה יותר, בעיקר כשחייהם של אחרים עומדים מנגד.

כל אדם יכול לטעות, אולם אחת הטענות הגדולות שעולות בפרשתנו כלפי משה ואהרן, היא שבמקום שיעמדו בפרץ ויפעלו באופן שקול ומחושב אל מול תסיסת העם: "וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה...", הם נכנסים לעין הסערה. משה רבינו פועל מתוך דחף לא מאוזן ועובר על ציווי ה': " וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר... וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו... וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ-פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים".

מהמהלך שבפרשתנו מפסידים כולם: הקב"ה מודיע למשה ואהרן שלא יזכו להיכנס לארץ המובטחת, ושאהרן עומד להיאסף בקרוב לבית עולמו, בעוד שרבים מעם ישראל משלמים בחייהם על מעשיהם המקולקלים.

הקב"ה בעצם מבקש מכל יהודי לקחת אחריות מלאה על מעשיו, בדיוק במקום ובתפקיד בו הוא נמצא. משמעות הדברים היא שאף אדם לא יכול לומר: "שלום עלי נפשי", בתקווה שלא יאלץ לתת דין וחשבון על החלטותיו ומעשיו.

ונשאלת השאלה, שהרי אם הקב"ה יודע את יצרנו שמסיטנו ומבלבלנו בדרכנו, על מה חרון האף הגדול? התשובה מובאת בתחילת הפרשה, בגדר "מקדים תרופה למכה": "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל...".

אם רק נטה ליבנו ללמוד, לחשב דרכינו ולקיים את דבר ה', נזכה להיות מאותם אלה עליהם נאמר: עַל-כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים, בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן...". איזהו חשבון? חשבון נפש. ומי הם המושלים? הזוכים למשול ביצרם. שבת שלום!

חגית אמאייב הנה יועצת בכירה מטעם מחלקת שלום בית בהידברות. לפניות למחלקה - 073-222-1310 או במייל shimonb@htv.co.il