ליאת גרינברגר: "רציתי שכל הסובבים אותי יחזרו בתשובה, אבל קלטתי שאי אפשר לפקוח להם בכוח את העיניים"

כיצד לדעתכם היה נראה העולם אילו בכל דור היה רק אדם אחד שמסוגל לראות, בזמן שכל יתר בני האדם לוקים בעיוורון? השאלה התיאורטית הזו הופכת למוחשית לגמרי כאשר מדובר בסרט הגמר שאותו הפיקה הבימאית ליאת גרינברגר, בוגרת בית הספר לקולנוע יהודי 'תורת החיים'.

הסרט, מציג בעצם את השלבים הראשונים של החזרה בתשובה שעוברים כמעט על כל מי שבוחר בדרך הזו, והוא עושה זאת בתוך סיפור בדיוני ומרתק על עולם שלם שבו יש רק אדם אחד שרואה, והוא היחיד שמצליח לדעת את האמת.

מן הצבא אל המדרשה

סיפור חייה האישי של ליאת מתחיל למעשה כבר לפני מספר שנים, כאשר היא סיימה את הצבא והחלה להתחזק ולהתקרב ליהדות. "עד אותו יום היה ברור לי שהתכנית הראשונית שלי אחרי הצבא היא ללמוד קולנוע ולהוציא תואר ראשון", היא מסבירה, "זהו תחום שהתחברתי אליו עוד מאז שהייתי בתיכון לאומנויות ורכשתי שם את הכלים הבסיסיים של המקצוע".

אלא שבאותה תקופה הגיעה ההתחזקות הרוחנית ושינתה עבורה את התכניות. "אלו היו ימים שמצאתי את עצמי נמשכת מאוד לכיוון היהדות. אחותי הגדולה חזרה בתשובה כמה שנים קודם לכן, היא התחתנה ונולדו לה ילדים. ראיתי איך שהיא מחנכת אותם וזה השפיע עליי. אמרתי לעצמי: 'כזה בית אני רוצה להקים, כך אני רוצה להיות'. מהר מאוד הבנתי שאם אלו התכניות שלי וזהו הבית שאני רוצה לבנות - אז גם אני בעצמי אדרש לעשות שינוי בחיי.  

"כך", היא אומרת, "התחלתי לעשות את המהפך, מתוך מקום מאוד אמתי. לשמחתי נחשפתי באותה תקופה להרצאות של הרב זמיר כהן והייתי שומעת אותן בלי סוף. פתחתי לעצמי מעין מדרשה בבית והייתי שומעת את ההרצאות מבוקר עד לילה. לפעמים אפילו חמש הרצאות ביום. הייתי גם מספרת לאמא שלי ולכל המשפחה על ההרצאות ומדקלמת אותן, עד שלא יכלו לשמוע אותי יותר. "כעת", היא מוסיפה, "במבט לאחור, אני מבינה שטעיתי. לא זו הדרך הנכונה להשפיע על החברה, אבל הייתי שבויה בלהט של האורות. דיברתי יהדות ונשמתי יהדות. הפסקתי להתעניין בדברים אחרים, וכל זה בזמן שהייתי רשומה ללימודי תואר ראשון באוניברסיטה. כלפי חוץ עוד לא היה ניתן לראות את השינוי שחל בי, אבל בפנים היה ברור לי שאיני יכולה ללכת ללמוד באוניברסיטה שנרשמתי אליה, שכן היא רחוקה מכל צניעות מינימאלית והאווירה בה ממש לא מתאימה".

ליאת מציינת כי כשהבינה את הדברים, לא נותר מקום להתלבטות. "הודעתי להנהלה שאני מושכת את הרישום שלי בגלל שהחלטתי לחזור בתשובה והם הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח. אחר כך המשכתי וחיפשתי מקומות שמלמדים קולנוע בצורה כשרה וצנועה, אך לא מצאתי. שום דבר לא התאים לי, נכון שכלפי חוץ לא נראיתי דתייה אבל בתוך-תוכי הרגשתי שאני בוערת לה'. הבנתי שיהיה עליי לוותר על חלום לימודי הקולנוע שליווה אותי כבר מגיל 16, אבל לא התעצבתי על כך. הבנתי שיש דברים חשובים יותר. הייתי שלמה עם עצמי".

ומה עושה בחורה שאין לה היכן ללמוד תואר ראשון? "החלטתי שאני רוצה ללמוד במדרשה", מפתיעה ליאת, "אמרתי לעצמי שאם אני נדרשת לוותר על המקצוע שאני כל כך אוהבת, אז לפחות אדאג לרוחניות שלי". אלא שעד מהרה התברר לה שגם לא פשוט. "עברתי ממדרשה למדרשה, סיירתי בכל הארץ ולא מצאתי משהו שמתאים לי. פשוט לא התחברתי לשום מקום, הנפש שלי לא מצאה את החיבור". 

ובתוך החיפושים אחר המדרשה, הגיעה לאוזניה של ליאת שמועה על כך שעומדים לפתוח לימודי קולנוע יהודי ביד בנימין. "פתאום זה החזיר לי את כל החלומות הישנים", היא מספרת, "הוזמנתי לראיון עם המנהל וכשהוא סיפר לי על הלימודים שיתקיימו בצניעות ובהווי תורני מתאים זה כבש אותי, אבל כבר אז, בראיון, הודעתי לו שייתכן שלא אגיע בסוף ללימודים, כי אני בתהליכי חיפוש אחר מדרשה ולא ברור לי איך זה יסתדר עם שעות הלימוד. הוא שמע אותי ואז אמר לי בדרך אגב: 'יש כאן גם מדרשה'. הייתי בהלם: 'מדרשה כאן? ביד בנימין?'"

מאז הדרך כבר הייתה קצרה ופשוטה. ליאת הלכה להתרשם מהמדרשה וגילתה כי זהו בדיוק המקום שחיפשה – מדרשה עם בנות טובות, חברה טובה והרבה עבודת ה'. "למדתי במדרשה במשך שנתיים ושילבתי זאת גם בלימודי הקולנוע", היא מספרת, "נהניתי מכל רגע".

לפקוח את העיניים

בימים אלו יוצא סרט הגמר של ליאת הנקרא 'פוקח עיוורים' והוא מושתת לגמרי על החוויה הרוחנית שהיא חוותה. "הסרט הוא בדיוני ומדבר כביכול על העתיד", מסבירה ליאת, "הוא מספר על כך שבעולם פורצת מגיפה שגורמת לעיוורון באנושות, ובעקבות כך כל האנשים נולדים עיוורים. בגלל העיוורון הזה חווים האנשים את העולם כולו בצורה מוטעית. ישנו רק אדם אחד בכל דור שנולד עם יכולת לראות.

"הגיבור של הסרט הוא ברק לנדאו, גם הוא נולד עיוור כמו כולם, אלא שבאחד הימים הוא שומע ניגון מיוחד ואמתי – את ניגון הבעל שם טוב. עד אותו יום ידע ברק לנגן, אך השתמש בגיטרה-צעצוע, כיוון שבשל העיוורון הוא לא הצליח להבחין בהבדל בינה לבין גיטרה אמתית. כעת זו הייתה הפעם הראשונה בה הוא שמע ניגון אמתי ובעקבות כך הוא החליט שגם ברצונו ללמוד לנגן ככה. הוא הולך בעקבות הצלילים ואז פוגש את ד"ר קאופמן – זהו האיש יחיד הסגולה שנולד עם היכולת לראות ונוהג לבצע בסתר ניתוחי פקיחת עיניים לאנשים. ד"ר קאופמן מצליח לשכנע את ברק לעבור את ניתוח פקיחת העיניים, ואז, הודות לעיניים שנפקחו, אז גם יתר החושים של ברק הסתדרו ופתאום הוא התחיל לראות את העולם באופן נכון יותר.

"ברק", ממשיכה ליאת, "יוצא יחד עם ד"ר קאופמן אל הטבע, מתרגש כל כך מכל מה שהוא רואה לראשונה ומתחיל לנגן אתו, באמצעות הגיטרה, את הניגון האמתי. לאחר מכן, הדבר הראשון שהוא ממהר לעשות זה לרוץ ולשכנע גם את חבריו לעבור את הניתוח, אך אז הוא מגלה שלא קל להיות הרואה היחיד בקרב חבורת עיוורים, כי הם חושבים שהשתבשה דעתו. מתפתח ביניהם ריב גדול, והטעות שלו היא בכך שהוא כועס ומתווכח, כי במצבים של כעס אי אפשר לפקוח עיניים, וזהו בעצם אחד המסרים החשובים ביותר של הסרט".

ומהיכן הגיע הרעיון המיוחד של התסריט?

"הסרט מושתת על החוויה שאני עברתי כבעלת תשובה. כבר מהרגע הראשון הרגשתי שאני עוברת מעין סוג של ניתוח לפקיחת עיניים. במשך כל החיים הייתי עיוורת, חייתי בחוסר מודעות, ואז, אחרי שנפקחו עיניי, התחלתי לראות את העולם האמתי שלמענו אני חיה. גם אז שמחתי לא הייתה שלמה, כי רציתי שכל יתר האנשים הקרובים והאהובים שלי יבואו גם הם ויראו את האור הגדול, אבל הבנתי שאי אפשר לעשות להם ניתוח לפקיחת עיניים בכוח... זהו גם המסר של הסרט. אנו חיים בעולם של שקר, ואם מישהו מגיע עם 'אורות' ומנסה לשכנע את האחרים בצדקת דרכיו, זה בדרך כלל לא יועיל לו, כי לא ככה פוקחים את העיניים".

וכיצד מסתיים הסרט?

"סיומו של הסרט הוא מאוד מרגש: רואים את הגיבור ד"ר קאופמן שניגש אל ברק המאוכזב מכך שלא הצליח להחזיר לחבריו את מאור עיניהם ואומר לו: 'לפעמים, כדי לפקוח עיניים צריך קודם לפתוח את הלב', ואז מגיע ברק עם גיטרה אמתית וגדולה ומנגן את ניגון הבעל שם טוב. זהו הניגון שבעצם קנה את ליבו בתחילת הסרט וזה גם מה שגורם לחבריו להתעורר. ואכן, הוא רק מנגן את הניגון, ומיד כל החברים הולכים אחרי זה ונשאבים. ואז אומר אחד החברים: 'אף פעם לא שמעתי ניגון כל כך אמתי', שזה בעצם בדיוק מה שאמר ברק בתחילה. המצלמה עולה ורואים עוד ועוד אנשים מתקבצים ובאים, כדי לשמוע את הניגון. הניגון האמתי".