המורה א’, מי שמך להוריד לי את המוטיבציה והאמון העצמי?!

השבוע סיימתי את כיתה ז' ואני עולה לכיתה ח'.

בעוד חודשיים אהיה בת 13.

השבוע אני נפרדת ממך לשלום, המורה א'. אבל לעולם לא אשכח מה שאמרת לי, ולעוד כמה מבנות כיתתי. זה היה בשיעור, כאשר דיברתי. "יעלה, את תהיי מנקת רחוב! אין לך עתיד, מסכנים ההורים שלך!".

מי שמך, כבוד המורה א', להוריד לי את המוטיבציה, את הרצון, ואת האמון העצמי בי?

הרי קיבלתי 99% בהיסטוריה, 85% בתורה, 90% באנגלית, 82% במתמטיקה, על חומר לא נסבל.

אני אוהבת לצייר עיניים, לשיר, לנגן, לכתוב, לשחק.

החלום שלי הוא לגמור את 12 שנות הלימוד, ללמוד פסיכותרפיה במוזיקה, לעבוד, להקים בית, משפחה, ילדים.

אז מי את, כבוד המורה א', שככה תסכמי את עתידי המזהיר? וזה למה? כי דיברתי בשיעור, ביקשתי מחק מחברתי!

לא עניתי לך מילה. ואת עוד ממשיכה להגיד שאני חוצפנית, ושאת מחכה כבר שתגמר השנה, רק כדי שתתפטרי ממני.

לא עניתי מילה, ואקבל על זה גן עדן.

אני גאה בעצמי.

מ', את ברמה של כיתה ג'! מה זה הדבר הזה? לשכוח שיעורים? מה את כבר עושה? מקלחת ילדים, מאכילה, מקפלת כביסה?".

מ' נפגעה כל כך, והתחילה לבכות. "כך צריך", אמרת, המורה א'. והנה שוב, המורה א' היקרה, מאין לך לדעת, אולי היא באמת מקלחת ילדים, מאכילה ומקפלת כביסה?! אולי אמא שלה חולה, אבא לא בבית, אולי אין להם כסף? מאין לך לדעת? ועובדה. אני מכירה אותה אישית, היא שכחה מהשיעורים האלו, כי למדה לשלושה מבחנים שהיתה עתידה לעשות באותו היום שבו השיעור שלך התנהל.

לא כי היא שיחקה, ישבה רגל על רגל בחוסר מעש. וכן. היא עושה הכל בבית.

ומי את, שתקבעי כי אני צריכה אבחון בדחיפות, ריטלין ופסיכולוגית, כי אני ממש "היפראקטיבית בצורה בלתי נסבלת"? אני אוהבת לשיר ולרקוד, אני אוהבת לדבר, יש לי מצב רוח טוב יותר מתמיד, אני קופצנית, מדלגת מכיסא לכיסא, רק כי אני מאושרת, כי שימחו אותי בבוקר וחיממו לי את הלב.

את מצפה שאשב בכיתה סגורה, 4 שעות מתמטיקה, אלגברה, מלא מספרים, חומר בלתי נסבל, ללא כל הפסקה. אסור לדבר, אסור לשתות, אסור לקום, אסור ללכת לשירותים, אסור לצייר, אסור להתעסק, אסור לצחוק, אסור לנשום, אסור לחיות, אסור להיות, אסור ואסור ואסור.

אני חייבת לעשות את כל התרגילים, אף על פי שהבנתי את הפואנטה אחרי התרגיל הראשון. חשוב לתרגל. אז תרגלתי 40 תרגילים תוך כמה דקות. אבל אני חייבת לתרגל עוד, כי ברגע שאין לך יותר מה לתת לי לעשות, אסור לי לצייר, לדבר, "להפריע לחברותי". אני ילדה בעייתית, "בינוני" בהתנהגות, "נאות מינוס" בהקשבה, "עליה להשתדל יותר".

אז הנה, עברה חלפה השנה, שנה איתך המורה א' היקרה. אני נפרדת ממך לשלום, ואעלה לכיתה ח', לעוד שנה מיוחדת. אבוא שמחה מתמיד, עם המון מוטיבציה, אגשים את חלומותי, ועוד תראי שאקבל משכורת גבוהה משלך פי מאה. אני, המורה א', לא אהיה מנקת רחוב.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.