סוד הנישואין: טענה הגיונית – אך לא נכונה

בשבוע שעבר נתנו דוגמא לתלונה מצד האישה. נביא כעת דוגמא מצד הבעל.

תלונת הבעל:

"את סוגרת אותי. אינך מאפשרת לי לבקר או לדבר בחופשיות עם חברי".

תשובת האישה:

"הוא שוכח שיש לו אישה וילדים / בית ומשפחה".

ומה נכון?

אצל גברים רבים, בפרט צעירים, השיחה עם חברים מהווה סוג של הרפיה ורגיעה מלחצים, בעוד האישה המצויה חשה כי היא הכתובת היחידה עבור בעלה לשיחות שייעודן הרפיה ורגיעה. התנגדות גורפת או הבעת מורת רוח מופרזת מצד האישה לשיחות אלו עם חברים, על אף שאין בהן תכנים בלתי הולמים ולא פגיעה במשפחה, אלא רק "דבר איתי במקום איתם", מרחיקות את לב הבעל מרעייתו, ומזיקות יותר משהן מועילות. מאידך, יתכן שהבעל שוהה יותר מידי זמן בחברת חברים ומגזים בחוסר שימת הלב לצרכי רעייתו והבית. במקרה כזה, האישה חשה כי אסור לה להעלים עין מהמתרחש. תקשורת נכונה בין הבעל לאשתו תוכל להביא את האיזון הנכון בין רצונותיהם.

לתת מה שהשני צריך

אמנם טבעו של אדם לומר: "אם אני מסתדר/ת בלי זה, גם הוא יכול להסתדר בלי. מדוע עלי לספק לו את מה שאינני מבקש/ת לעצמי?".

הטענה נשמעת הגיונית לכאורה, אך הבה נתבונן בהדרכת התורה.

בספר דברים הצטווינו:

"כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ, וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ (דברים ט"ו, ז'-ח').

וביארו רבותינו ז"ל בתלמוד (כתובות ס"ז ע"ב): "אשר יחסר לו - אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. אמרו עליו על הלל הזקן, שלקח לעני בן טובים אחד, סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו; פעם אחת לא מצא [הלל] עבד לרוץ לפניו [לפני העני], ורץ לפניו שלשה מילין!".

וצריך להבין, סוס לרכוב עליו הוא צורך אמיתי, אבל למה לתת מכספי צדקה לענייני כבוד כמו עבד לרוץ לפניו?

אלא משום שמאחר והורגל בכך, עבורו מדובר בצורך אמיתי! וחובה עלינו לספק לו כל צורך אמיתי שזולתנו זקוק לו, ככל שידנו מגעת.

לכן הורה הרמב״ם: "שתהא האשה מכבדת את בעלה ביותר מידי". לפי שמצוי הוא שהאישה סבורה כי לא מגיע לבעלה הכבוד שהוא מצפה לקבל ממנה, ודי לו במה שהיא מוכנה לתת. ואינה מבינה כי הדבר נובע מהעובדה שהיא, כאשה, איננה חשה את הצורך הגברי בסוג זה של כבוד.

הנה, למשל, אשה שבישלה ארוחה שבעלה אינו אוהב לאכול, ולהפתעתה הוא רב איתה על כך. היא איננה מבינה: "הוא ילד קטן? תראה על מה הוא רב איתי! בסך הכל בישלתי אוכל שאהבתי בילדותי. אני יודעת שהוא לא אוהב, אבל שנתיים ויתרתי ולא בישלתי, לא מגיע לי פעם אחת? אינני מבינה על מה המהומה, מה כבר קרה?" ואין היא מבינה שזה לא האוכל, עם האוכל הוא יכול להסתדר. הוא נפגע בכבודו, מהעובדה שלא התחשבת בו.

הוא קיבל מסר כי את מזלזלת ברצונותיו, ולגברים זה חשוב מאד. האישה דנה אותו בשיקולים של אוכל, אבל אצל האיש הנושא אחר ושונה: "האם אני בכלל חשוב בבית? אשתי יודעת שאינני אוהב מאכל זה, ובכל זאת היא הכינה אותו!  הנה הוכחה ברורה שאני מזולזל בעיניה".

תאמר האשה: "רגע, אבל שנתיים לא בישלתי, לא מגיע לי פעם אחת?". אז תבשלי סיר קטן לעצמך, או סיר קטן לבעלך. אבל אל תפגעי בו. וכדברי הרמב"ם: "מהלכת בתאוות לבו ומרחקת מכל מה שישנא".

את הספר 'המדריך המלא לנישואין מאושרים' של הרב זמיר כהן אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס.