"לבן שלי יש מגן דוד בין העיניים. הוא ילד של ברכה"

לעורכי הידברות שלום.

שמי שרון מרדכי, נשואה ואם לשלושה ילדים, בת 28 מתל אביב. אני קוראת באתר שלכם וגם את המגזין שאתם שולחים לי, וחשבתי שגם לי יש סיפור שיכול לעניין אתכם.

אתחיל מהתחלה. גדלתי במשפחה חילונית מסורתית (בסגנון שעושים קידוש בשישי, אבל עם מוזיקה רועשת ברקע מהטלוויזיה). למדתי במסגרות חילוניות, וגם חברותי היו חילוניות.

בגיל 12 עניינה אותי מאד מטרת החיים, ולכן היו לי הרבה שאלות, ופניתי לדודתי החרדית לקבלת התשובות. העולם שהיא פתחה בפני ריתק אותי מאד, ובגיל 12 החלטתי לשמור שבת לבד. כלומר, כשהיו מדליקים בשבת טלוויזיה – הייתי יושבת בחדר לבד, ולפעמים בחושך. כל חברותי צחקו עלי, אבל אני לא וויתרתי. גם להורי זה היה קשה, כי לא רציתי לבוא איתם לטיולים בשבת, כי הם היו נוסעים ברכב. אבל גם את זה שרדתי באומץ.

את השבת שמרתי תמיד, גם כשהגעתי לצבא – שם המשימה הייתי לא פשוטה כלל.

לשמחתי, בצבא הכרתי את בעלי המקסים, והתחתנו שנה אחרי השחרור שלי מהצבא, בגיל 22.

בעלי, כמו הורי, היה חילוני מסורתי שלא שומר שבת, ובזכותי הוא התחיל לשמור שבת.

בגיל 23 נולדה ילדתי הראשונה אדל, אותה גדלנו באהבה גדולה.

כשאדל הגיעה לגיל שנה וחצי התחילו הבעיות בזוגיות, וגם מהעבודה שלי היה הרבה לחץ. השכירות וההוצאות היו גבוהות, והכל היה לא פשוט...

הכרתי את הרב יצחק פנגר רק דרך התוכנית "הצינור", בדרך קצת ליצנית, אבל באחד הערבים, כשכבר שבעתי מכל התוכנית והסרטים החילוניים, הגעתי "בטעות" לערוץ 97, וראיתי את הרב יצחק פנגר. עניין אותי מאד לראות שיעור שלם שלו, ולא רק קטעים. השיעור היה כל כך מרתק, שרק הרגשתי שאני רוצה לשמוע ממנו עוד.

למחרת בעבודה חיפשתי את אתר הידברות. שם כבר חיכו לי כל הסרטונים של הרב פנגר, ואפילו מסודרים לפי נושאים, שזה היה פשוט מושלם עבורי. אני עובדת בעבודה משרדית, ורוב היום אני במחשב, מכניסה נתונים. לכן יש לי הרבה זמן לשמוע מה שמתחשק לי. ככה התחלתי לשמוע עוד ועוד ועוד שיעורי תורה. הגעתי למצב שהייתי שומעת 5 שיעורים בבוקר ועוד שני שעורים בערב – כלומר 7 שעות ביום של תורה. ככה במשך שלושה חודשים בלי הפסקה. לאט לאט התחזקתי באמונה ובשבת, התחלתי ללבוש חצאיות ואפילו כיסוי ראש, שזה היה החלק הכי קשה בכל החזרה בתשובה שלי. הבעיה הגדולה היתה שחזרתי בתשובה לבד, כלומר שלא עצרתי לשנייה לשאול את בעלי מה דעתו. פשוט רציתי ישר לתוך האור הגדול שנגלה אלי, ולא שמתי לב שאני משאירה מאחור את בעלי, ההמום מה"התחרפנות" של אשתו...

גם פה היה לנו משבר קטן, ועם היועצים המדהימים שלכם יצאנו מזה. עכשיו אני לא מתקדמת ללא אישורו... אבל ברוך השם, עם המון תפילות ותחנונים, גם הוא בתהליכי תשובה, והוא כבר מתפלל שלוש תפילות ביום ובאמת עושה השתדלות גדולה.

ועכשיו לסיפור שלשמו כתבתי לכם:

כשאדל הייתה בת שנתיים וחצי החלטנו להביא עוד ילד לעולם. הפעם זה היה שכבר ממש הייתי בתשובה, והקפדתי מאוד על טהרה ותפילות. חודשיים לפני שנכנסתי להריון חלמתי חלום, ובחלומי ראיתי כך: אני נכנסת לתוך בית כנסת כדי לשמוע שיעור תורה. בית הכנסת היה ישן מעט, אבל היה בו אור נעים להפליא. ההרגשה הנעימה שהיתה בו לא עוזבת אותי עד היום. בעודי מסתובבת סביב בית הכנסת כדי לחפש את עזרת הנשים, אני רואה שיש במרכזה בערך 6-7 שולחנות. ליד אחד מהם יושב הרב עובדיה יוסף ז"ל. התפלאתי מאד לראות אותו פשוט יושב שם, שקוע מאוד בתוך ספר תורה גדול. הוא לא הרים את ראשו, אבל הוא לקח צרור מפתחות מהכיס שלו, נישק אותם וזרק אותו מאחורי גבו, ושוב הרים אותם ושוב נישק את המפתחות. לבסוף מצאתי שולחן לשבת בו, ורק כשישבתי – אגב, לא רחוק מהרב עובדיה יוסף ז"ל – ראיתי שכל השולחנות מסודרים לאירוע (צלחות מסודרות לפי גדלים, וכוס שמפנייה עם מפה לבנה). ואז התעוררתי, וידעתי שאני עומדת להיכנס להריון, ושיהיה לי בן. וכך היה... ברוך השם נולד לי תינוק מקסים, בלי עין הרע, וקראתי לו עידן-יוסף (עידן = תקופה, כלומר תקופתו של הרב עובדיה יוסף). הדבר המעניין הוא, שעידן-יוסף נולד עם וריד כחול בין העניים, בצורת מגן דוד! אתם בוודאי לא מאמינים לי, ולכן אני מצרפת תמונה שלו, בתקווה שתראו.