תודה לך, אבא, על הקסם שבי

תודה לך אבא, על הקסם שבי. על היכולת למחול על כבודי ולהבליג. על המשהו החלק הזה בנפש שנקרא "לשכוח", ועל האנרגיות הטובות ששתולות בי.
אני מביטה סביב, ורואה הרבה אנשים. בעיני – אני קטנה, ולא מי יודע מה, אבל אתה יודע מה אני שמחה? שהעיניים שלי נקיות.
בעיניים אמיתיות אני מיטיבה להבחין בין אמת לשקר, בין צורך לרצון, ולא מתפעלת מתפאורות העולם הזה.
אני מרגישה אותך קרוב, אבא. צמוד לחזה, כמעט בתוך הדופק. חשה בחיוך שלך, מרגישה את תשואות כפיך בעיתן, ויודעת שאתה גאה בי מאחורי כל תעתועי העולם.
אבאלה, כן, לפעמים אני גם נופלת. לפעמים קשה לי לעשות דווקא את מה שנכון, אף על פי שאני בת שלך ויש לי כוחות-על. לפעמים אני צריכה חיבוק שיחמם ויפשיר אותי אחרי מלחמת קרח עם העולם.
בראת עולם מושלם, אבאלה. בראת אותו, ועכשיו אתה רוצה לראות אם נקנה את הקשקושים שיש לו להציע. אז שתדע לך שלא, אבא, אנחנו באמת לא קונים את זה. אנחנו רוצים קדושה ונצח, ולא ממירים את התשוקה אליך באף תשוקה אחרת. ועכשיו – כשכבר תש כוחי ממסע השידוכים הבאוש הזה, חשוב לי להדגיש לך – נכון, השאיפות שלי כבר העלו אבק, המקום שאני כה כמהה להגיע אליו – עדיין נותר שומם, ממש כמו הבית שלך, אבל שלא תהיינה טעויות – הרצון עודנו!
כמו שהבית שלך עוד יקום ויכונן בשמחה בירושלים – כך גם הבית שלי. 
אני מאמינה בזה, אבא, רק שלפעמים אני עצובה, כי עדיין אין לי בית... כמו שגם אתה עצוב לפעמים.
אני חושבת שכדאי שאחד הבתים שלנו יבנה בהקדם, כדי שלפחות נוכל להתארח אחד אצל השני... אוהבת אותך מאד, וממתינה.

תודה על הזכות להביע את הגיגי, 
יעל ב. ט.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.