"ביום אחד עזבתי קריירה מצליחה כזמרת אופרה - ומעולם לא התחרטתי על כך"

אליסיה פררו נולדה וגדלה בקהילה היהודית של פרגוואי. קהילה קטנה של אלף איש, שבילדותה של אליסיה היתה מלוכדת מאד, סגורה מאד – ורחוקה מאד משמירת מצוות. "היהדות היתה יחוס לעם הניבחר , אבל התבטאה רק בתור תרבות עבורנו", היא מסבירה. "היה בית ספר יהודי שבו למדנו על החגים, שרנו שירים, למדנו תורה ועברית וידיעת הארץ. אבל החיים היו חילוניים לגמרי".

הקהילה בפרגוואי נוסדה על ידי יהודים שנמלטו מרוסיה,ממלתעות הנאצים באירופה לפני מלחמת העולם השניה ותוך כדי המלחמה. סבא של אליסיה היה אחד מהיהודים הללו – יהודי חרדי שהגיע לפרגוואי וכמו שאר הפליטים התחיל לעבוד קשה ולאסוף פרוטה לפרוטה כדי שיוכל להציל קרובי משפחה שנותרו מאחור. הוא הציל כך שתי אחיות. שאר המשפחה נספתה. אגב, הסבתות של אליסיה משתי הצדדים מוצאן ממשפחות שגרו מצפת ומירושלים שלפני היציאה מהחומות, ושהיגרו לחוץ לארץ כאשר העוני והמגפות הקשו מאוד על החיים בארץ.

"סבא  שלי ועוד שני פליטים היו שומרי מצוות, חרדים ממש", אומרת אליסיה. "אבל שאר הפליטים לא היו. ובראש סולם העדיפויות של רובם עמד הביטחון הכלכלי".

הדור השני, דור אביה של אליסיה, כבר לא שמר מצוות כלל, אם כי גייס את כל משאביו ומאמציו כדי להקים את בית הספר היסודי – תריס בפני ההתבוללות, או כך הם האמינו. אבל כשאליסיה גדלה היא הבינה שאותה הגנה מפני התבוללות לא היתה אלא אשליה. הקהילה כבר לא היתה כה סגורה בפני שאר האוכלוסייה. זו היתה הנקודה בה היא החליטה לעלות לישראל, פשוט כדי להבטיח שהיא לא תתבולל. "זה היה ממש הרגע האחרון", היא אומרת. "בשכבה שאחרי בבית הספר היהודי כבר כמעט כול אלו שלא עזבו נישאו לבני זוג שאינם יהודים. כשאני למדתי בבית הספר, 118 ילדים מתוך 120 נולדו להורים ששניהם יהודים. היום, 95% מתלמידי בית הספר היהודי מגיעים ממשפחות מעורבות".

כשעלתה לארץ בשנת 1983, כשהיתה בת 19, אליסיה  למדה עברית באולפן, עברה מכינה לעולים חדשים ולאחר מכן נרשמה ללימודים באקדמיה למוזיקה של אוניברסיטת תל אביב, כשהיא בוחרת להתמקצע בשירת אופרה. "עוד תוך כדי הלימודים התחלתי לשיר ברחבי הארץ, לקבל תפקידים  בכל מיני תזמורות. הופעתי במאת הופעות חינוכיות שמשלבות מוזיקה ולימוד, חיזקתי מקהלות. זו היתה הפרנסה שלי.".

פררו מעידה על עצמה שהיא התמסרה באופן מלא לקריירה המוזיקלית שלה, באופן שהמשיך גם אחרי שהתחתנה וילדה את בתה הראשונה. מסלול הקריירה  שלה היה כנראה ממשיך בלי הפוגה, לולא אותו לילה ששבו חלמה חלום.

"אני אדם שמעולם לא ייחס חשיבות לחלומות, לא לפני כן ולא אחרי כן", היא מדגישה. "אבל החלום הזה הראה לי באופן ברור שלבחירות שלנו יש תוצאות, ושהדבר היחיד לדרך החיים הנכונה היא שמירת מצוות. כשקמתי בבוקר הייתי משוכנעת שאומרים לי משהו, ולא מצאתי פיתרון אחר לחלום, אלא לחזור בתשובה". היא כבר היתה נשואה אז. באופן ניסי ומופלא, היא אומרת,  בעלה כיבד במאת האחוזים את הצורך הנפשי  הפתאומי שלה. "היה לי מזל עצום בכך שבעלי הוא אדם מאד מכבד. הוא אמר לי: אם את צריכה לעשות את זה תעשי, רק אל תבקשי ממני להצטרף לשינוי. בסופו של דבר אני חושבת שהדבר שהכי החזיר אותי בתשובה זה שראיתי עד כמה הוא מתאמץ לתת לצרכים שלי מקום ולכבד דבר שהוא לא מבין ולא יודע. ההתנהגות שלו הדגישה לי עד כמה אני צריכה לעבוד על המידות שלי – שזה בעצם היסוד לחזרה בתשובה".

הדרך, כמובן, לא היתה פשוטה. "רציתי לשלוח את הילדים לחינוך דתי, ולא ידעתי איך נעשה את זה. לרוחניות יש קצב משלה ולא נכון לצפות לעשות הרבה צעדים בבת אחת. מההתחלה הבנתי שלצפות מהסביבה גם לחזור בתשובה, יכול לבוא דווקא ממקום של חולשה. זה חיובי ונכון כשאת רוצה זאת לגמרי בשבילם, ואז אין לחץ  - כי יש כבוד, שזה בסיס לאהבה ונתינה. הרבה פעמים כשאין לאדם כוח לעשות משהו בעצמו, אז הוא רוצה עוד מישהו לידו באותה הדרך. התשובה היא כל רגע ורגע מבחן עצמי של מי או מה המניע האמיתי שלי לשינוי. הכוח של הטוב, שרוצה את השם, או דווקא החולשה שבורחת מעצמה?" היא אומרת. לשמחתה, עם הזמן בעלה החל להתקרב ליהדות בעצמו – בלי כל הפעלת לחץ מצידה.

 ויש לה גם מסר לכל הזוגות שבהם אחד מבני הזוג חזר בתשובה. "זו טעות עצומה לחשוב שבן הזוג שלא חזר בתשובה הוא פחות מבין ממך או פחות רוחני או פחות בדרך... מי שחוזר בתשובה צריך לדעת שיש חוזים לא כתובים בין בני זוג, ולמעשה מי שחוזר בתשובה הוא זה שמפר אותם. אמנם מצאנו את האמת – אבל שלום קודם לאמת".  

המהפך שעבר על הקריירה המוזיקלית של פררו היה מוחלט. "בהתחלה, כשחזרתי בתשובה, לא הבנתי איזו השפעה תהיה לכך על המוזיקה שלי. חשבתי שאני אמשיך לשיר כרגיל. אבל מסתבר שכשחוזרים בתשובה הלב והשכל מתאחדים לאט לאט, והתוצאה היתה שפתאום גיליתי שהפה שלי לא מוכן לשיר. לא יכולתי לשיר אופרה או מחזמר שהטקסט שלהם כבר לא התאימו לי. הפה כבר לא הסכים לשיר דברים שהם לא אמת אבסולוטית".

וכך, ביום אחד, פררו עזבה קריירה שממנה התפרנסה. "עזבתי קריירה שבה השקעתי את כולי וזה לא כאב לי בכלל! סגרתי דלת כאילו כלום, כאילו זו פעולה שגרתית לשנות כיוון". כשעזבה, לא התכוונה לחזור אי פעם לעולם המוזיקה. "אמנם בעולם המוזיקה הקלאסית שבו פעלתי עבדתי בסביבה נקייה ורצינית, שמלכתחילה בחרתי בגללה במסלול הזה ולא בפופ.עדיין, העובדה היא שבמוזיקה את עובדת לאגו שלך, משתעבדת אליו ,ורציתי להתנקות מזה. לגמרי".

אבל אחרי הרבה שנים, פררו גילתה דרך חדשה לגמרי לעשות מוזיקה. "חזרתי למוזיקה יהודית ולהופעות שירה לנשים כחלק מעבודת השם – כמובן, אני כבר לא שרה בסגנון אופרה. אני זוכרת שלפני שהופעתי בפעם הראשונה אז אמא שלי, שגם היתה זמרת אופרה הרבה שנים, שאלה אותי אם יתנו לי מקום 'לחמם' את הקול. ואז הבנתי פתאום שאם אני באה להתפלל אל השם, לשיר שירים מתוך מקום עמוק, אני לא צריכה חימום ולא אימון. אני מתחננת להשם לפני כל הופעה שאזכה להעביר הלאה מסר, שהאנרגיה ששימשה אותי לחזרה בתשובה תעבור לשומעים. כשהשירה היא בעצם תפילה ואת מתקנת את עצמך תוך כדי, אז את יכולה לקרב גם את השומעות".

התגובות שהיא מקבלת נותנות לה השראה להמשיך עם השירה, היא אומרת. בהופעות נשים מתרגשות, שמחות, בוכות, מתפללות, רוקדות, - ובכלל עוברות תהליך שמרגש אותה עד עמקי נשמתה. "פגשתי פעם אישה באירוע בבני ברק והיא אמרה לי 'הייתי בהופעה שלך, ומאז החלטתי לכסות את הראש שלי'. הרבה פעמים  ניגשו נשים אחרי הופעה וביקשו לקנות דיסק. הסברתי שאין לי, מחשש שגבר אולי יאזין לו. פעם אישה אחת אמרה לי 'מה את חושבת, שהמוזיקה היא שלך? אין לך זכות למנוע מנשים את מה שהשם מעביר דרכך'. ואז פניתי לרב שלי לבקש אישור לדיסק, ואכן קיבלתי. מחזק אותי מאוד הרצון של הנשים לשמוע אישה שרה.

"הקשר שנוצר ביני לבין הקהל מאוד משמעותי עבורי. זה מתבטא לא רק בתגובות ובנשים שניגשות אלי – אפילו בהרגשה בזמן השירה. יש איחוד גדול כל כך בין אמן ובין קהל כשלשניהם יש אותה מטרה של התקרבות להשם. כך גם אני עצמי מתחזקת בהופעות".

ויש עוד דבר שהיא מבקשת להדגיש. "עד כמה שזה נשמע מוזר, אני שואבת מההופעות שלי היום לאין שיעור יותר סיפוק והנאה ממה שהיו לי כזמרת אופרה לפני החזרה בתשובה! . החזרה בתשובה בעצם מאפשרת לי ליהנות מהמוזיקה ומהשירה כפי שמעולם לא נהניתי מהן. היום אני מבינה שכל סוג של אמנות אינו מטרה בפני עצמה, אלא עוד כלי שדרכו אפשר להתקרב אל השם".

ליצירת קשר עם אליסיה: 054-24449111 (אפשר להשאיר הודעה)