הרב שלמה זלמן אוירבך: "דווקא בעת הייסורים – אדם יכול להגיע לדרגות גבוהות של קרבה לה’"

הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל ביאר את הפסוק בשיר השירים: "מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב" באופן הבא: "העלייה בשלושת הרגלים לבית המקדש בירושלים התחלקה לשני חלקים. האחד עם נעליים והשני בלי נעליים", הסביר הגרש"ז. "הקטע שבו הלך היהודי עם הנעליים היה מפתח יציאתו מביתו, עד שהגיע לשערי הר הבית, שם חלץ את מנעליו. והנה, בקטע הראשון, שבו היה עם הנעליים, התייסר היהודי על שעזב את מעונו על כל הממון שהיה בו, עם כל השדות והעצים, הפרות והתרנגולות, ועכשיו הכל מופקר ועומד, והשכנים הרעים שלו עלולים לגנוב לו את הכל".

"ונכון", הוסיף הגרש"ז, "שהשם יתברך כתב בתורתו (שמות, פרק ל"ד פסוק כ') 'ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' אלוקיך שלש פעמים בשנה', אבל אחרי הכל ליבו של היהודי לא היה שקט עליו כל כך. 'אולי אולי יגרמו חטאיו וכן ייכנסו שכניו לגנוב', וכו' מחשבות מחלישות ומעציבות.

"ובאמת, לא פשוט הדבר לעזוב את הבית ללא שומרים. צריך לזכור שבימים ההם לא היו אמצעי שמירה משוכללים כבימינו, ואדם שנטש את ביתו, ועלה לירושלים, הפקיר בכך את כל רכושו וממונו.

"נקל לתאר את מסכת התלבטויותיו של היהודי הזה, שהלך כברת דרך, ונעצר, ורצה לחזור לביתו", ממשיך הגרש"ז לתאר, "אבל התחזק בנפשו ואמר שאם הקב"ה הבטיח לי שאף אחד לא יחמוד את ביתי – אמשיך ואלך, והכל יהיה בסדר. ושוב הלך כמה קילומטרים, ושוב תקפוהו דאגותיו, ושוב התחזק והתחזק, עד שהגיע סוף סוף לירושלים".

"הקטע השני, הפחות דאוג, של העלייה לרגל, היה כאשר הגיע היהודי להר הבית, שם חלץ את מנעליו. כאן הוא כבר שהה לצד השכינה ששרתה בבית המקדש, ושכח מכל הדאגות והטרדות שאפפו אותו בדרך", ממשיך הגרש"ז בביאורו. "והיה אם שוב עלתה לרגע מחשבת הממון במוחו, הוא הצליח להסיר ולדחות אותה כלאחר יד, שהרי מה ערכו של עוד פרדס וכרם, של עוד פרה וכבש, למול ההנאה וההתעלות הרוחנית שהיו לו בבית המקדש".

"והנה", אומר הגרש"ז, "אם היו שואלים אותנו איזה שלב בעלייה לרגל חשוב יותר לפני ה' יתברך: האם השלב הראשון שבו הלך עם המנעלים שלו, והיה טרוד ומודאג על ממונו, או הקטע השני כשהגיע כבר לבית המקדש, והיה ללא מנעליו, וכולו דבק ומקושר לבוראו?

"לכאורה היינו אומרים שהשלב בו הגיעו כבר העולים אל בית המקדש, יקבל עדיפות ראשונה במעלה אצל הקב"ה, שהרי אז ההתעלות היתה בשיאה, והאדם היה דבוק בקונו בצורה נפלאה!

"אבל מה לעשות", ממשיך הגרש"ז ואומר, "שהשי"ת בעצמו העיד ואמר 'מה יפו פעמייך בנעלים!' אני מעריך יותר את קטע הדרך שבו הלכתם לבית המקדש, כשנעליכם ברגליכם, והיו לכם ייסורים בעניין הממון, ובכל אופן לא התייחסתם לטענותיו של היצר הרע שניסה לפתותכם לחזור הביתה, אלא המשכתם ללכת לבית המקדש, וסמכתם עליי שאשמור על הממון שלכם, כפי שהבטחתי בתורתי.

"כי כאשר הגעתם כבר לבית המקדש, ושכינתי שרתה עליכם, הנסיון לא היה כל כך גדול, והיה באפשרותכם להתגבר על דאגת הממון בצורה הרבה יותר קלה", מבאר הגרש"ז במתק שפתיו.

"רואים מכאן", מסכם ראש ישיבת 'קול תורה' את דבריו, "לאיזו דרגה אדם יכול להגיע דווקא בגלל הייסורים! עד שהשם יתברך מעיד עליו 'מה יפו פעמייך בנעלים'. ומכאן יקח כל אדם חיזוק ועידוד למול מה שעובר עליו בחיים. דווקא כאשר הייסורים תוקפים אותך, ומסבבים את כל כולך, דווקא אז הינך חביב לפני אלוקיך יותר ויותר מהתקופה שבה היית מצוי בשלווה".

באדיבות אתר 'דרשו'.