איה קרמרמן: "הלכתי ליריד תזונאיות ויצאתי משם בעיקר עצובה"

אני אוהבת ללקט. לא עשבים, אני אוהבת ללקט ידע. אני תמיד מרגישה חסרה בידע מעמיק.

אולי זה בגלל שבגיל 28, אחרי 16 שנות לימוד, הבנתי שאני חייבת לחזור אחורה והתחלתי ללמוד מחדש את החומר שלומדים ילדי גן שרה. אולי זה בגלל שבגיל 28 התחלתי לעקור תובנות ואמונות וללקט ידע ואמונה חדשים בכל מיני מקומות. בכל מקרה, אני מלקטת סדרתית. אם זה של דברי תורה, ואם זה בנושאים אחרים שמעניינים אותי, כמו תזונה, בישול, חינוך ילדים ועוד. אז כשבעלי צלצל וסיפר לי שמתקיים בתל אביב "יריד תזונה מתקדמת", שמחתי מאוד. עת ליקוטים.

היריד היה מיועד לתזונאיות מכל רחבי הארץ, אבל הסקתי שזה נחוץ לטור שלי, כי בתכל'ס, כל ליקוט שלי עובר ישירות אליכם. בדרך לשם פנטזתי על כל מה שאני עתידה לראות וללמוד. בחלומי נכנסתי לאולם מלא כל טוב – ירקות חדשים פיתוחי חקלאי ארץ הקודש, מכשירים חשמליים אשר מקלים עלינו בהכנת מזון בריא, שלל פירות יבשים נטולי זרחן, תבשילי קטניות מגרים ועוד ועוד. ההרצאות, בדמיוני, היו מרתקות, מלמדות על פירמידת המזון העדכנית ביותר, על מזונות-על חדשים שעשו עלייה, על ההתמודדות עם רגישויות למזון. איזה כיף, לכמה אינפורמציה חדשה ארגנתי מקום במוחי.

כשהגעתי לשם הייתי צריכה להירשם ולקבל תג אורח. ברגע זה היה עליי להסיק שהמהלך הנכון לעשות הוא אחורה-פנה-קדימה-צעד, כי פנטזיות לבד ומציאות לבד. שרוך התג הממותג היה ממומן על ידי אחת מחברות תחליפי המזון לתינוקות. סליחה? מדמי הנקתי את ילדיי 11 שנה בסך הכול, מדוע אני צריכה ללכת עם קידום מכירות למשהו שאני ממש לא מאמינה בו ושהקשר שלו לתזונאיות רופף במקרה הטוב?!

המשכתי בדרכי לאולם הגדול. מיטב החברות השקיעו מאמצים רבים כדי לתת בשורה חדשה, כלי נוסף לתזונאיות ארצנו איך להבריא את האוכלוסייה. איזה חזון מקסים. אז זהו שלא. זה היה החזון שלי, רק שאף אחד מהמארגנים לא היה שותף לו. באסה. נכנסתי לאולם הדיאט. דיאט משקאות. דיאט חטיפים. דיאט גלידות. דיאט משקאות ממותקים. דיאט לחם. דיאט שוקו. דיאט דגני בוקר. בחיי, לא היה שם דבר אחד שהסכמתי לטעום. לא היה דבר אחד שאני מכניסה הביתה. לא היה מוצר אחד, שאילו מישהו היה שואל אותי "מה אני צריך לעשות כדי לחזור להיות בריא?" הייתי ממליצה לו עליו. כל הקונספט הזה זעזע אותי. זה החזון? זה הרעיון? אספתם מאות תזונאיות מכל הארץ. תזונאיות שאחרי זה חוזרות לקליניקות שלהן ומנסות לעזור לאנשים. ואילו כלים חדשים אתם נותנים להם? דיאט ארטיק? הרי אדם שמגיע לתזונאית הוא אדם שהגוף שלו כבר מאותת לו שהוא במצוקה. אדם כזה, שהגוף שלו צריך להתנקות מסוכרים, ממלחים מיותרים, משומנים תקועים בעורקים, באמת צריך ארטיק דיאט? החלפתם טריפה בנבלה. באמת כפיים על הבשורה.

המחלה הקשה הזאת ניתנת למניעה

חיפשתי הרצאה מעניינת. גם כאן הייתי צריכה לקחת נשימה עמוקה. כמעט כל ההרצאות היו במימון חברה זו או אחרת. ואיך בדיוק אני יכולה לסמוך על אמינות הידע שניתן לי? זה יהיה ממש חידוש יחצני ולא ממש מוצלח, אם חברת גבינות צאן תסכם את ההרצאה שלה ב"בואו נפחית את צריכת מוצרי החלב כי אנחנו צרכני חלב אובססיביים". אבל בגלל שאני ממש עקשנית (ודי לא סובלת את התכונה הזאת בילדיי), המשכתי לחפש הרצאה שאני לא אתפוצץ בה (כן, חייבת גם לעבוד על מידת הסבלנות, עוד משהו שמטריף אות בילדיי, מעניין מי הוריש להם את התכונות האלה).

מצאתי שלט להרצאה "התמודדות עם האוכלוסייה המתוקה". חשבתי לתומי שהם לא מדברים על הבנות שלי, שללא עוררין הן ממש מתוקות. זה לא הקייס פה. "האוכלוסייה המתוקה" הם חולי הסוכרת. שוב מסר נפלא. יש לנו בארץ אוכלוסייה שהגידול שלה הוא יותר מהיר מכל אוכלוסייה אחרת. ילדים בעלי עודף משקל חולים בסוכרת 2, שהיא סוכרת של מבוגרים. למחלה הזאת יש השלכות קשות על עתיד החולים, והיא נוגעת לכולנו. לקרוא לחולים "אנשים מתוקים", זה להוריד מהמשימה הקריטית שמוטלת על כולנו להבריא את התזונה בתוך הבית, להבריא את בני הנוער ולמנוע את המחלה הזאת. במקרה הזה, זה כן בידיים שלנו. והטעות הכי גדולה היא להפוך את המחלה הקשה הזאת, הניתנת למניעה, ל"משהו מתוק". וכן, זה בדיוק מתחבר לעולם הדיאט הקסום באולם הסמוך.

יצאתי משם בעיקר עצובה. כי אני מלקטת, אבל לא כולם כמוני. הרי ההיגיון אומר שכשבן אדם צריך עזרה הוא הולך למומחה. במקרה הזה, המומחיות הן תזונאיות. הוא אמור לסמוך עליהן שייתנו לו את העצות הטובות ביותר כדי שיחזור לבריאות. עכשיו, כשאני מבינה מה מוכרים לתזונאיות, קשה לי להבין איך אחרי שטיפת מוח שנגועה באינטרסים כלכליים וכמויות הזויות של סוכרזית שחולקו חינם אין כסף, הן אמורות לעשות את זה. אני מאחלת להן בהצלחה בעבודת הקודש שהן עושות, ומקווה שאחרי שנות הלימוד הרבות הן יוכלו לראות את האמת מבעד למסך הכסף הדיאטטי.

סביצ'ה סלמון

סביצ'ה הוא למעשה דג נא שעובר תהליך של כבישה במיץ לימון. אני מאוד אוהבת להגיש אותו בשבת בבוקר כתחליף קידושי להרינג. את הכבישה יש לעשות מראש, שכן אסור לעשות אותה בשבת, ואת שאר הרכיבים אני מוסיפה ברגע האחרון וכך מקבלת טריות נפלאה. יש כמה מתכוני סביצ'ה נפלאים, וזה רק אחד מהם.

חומרים:

250 גרם פילה סלמון בלי עור

1 אבוקדו (לא רך מדי)

3 לימונים, רצוי ליים

1/3 כוס כוסברה קצוצה

1 גבעול בצל ירוק פרוס דק

1/3 פלפל ירוק חריף או צ'ילי, למיטבי לכת

מעט מלח

אופן ההכנה:

חותכים את הסלמון לקוביות קטנות. ככל שהוא יהיה חתוך קטן יותר, כך בכל ביס יהיו יותר טעמים והוא גם יתבשל בלימון בצורה חזקה יותר.

סוחטים על הדג שניים מתוך הלימונים, ומשרים במקרר לכמה שעות, מינימום שעתיים. עד כאן אני מכינה מראש.

לפני ההגשה חותכים את האבוקדו לקוביות בגודל קוביות הדג.

קוצצים את הפלפל החריף כמה שיותר קטן, כדי שהטעם שלו ייתן נגיעה בכל ביס ולא ישתלט על הכול.

מכניסים לקערה את הכוסברה, הבצל הירוק, הפלפל החריף, המיץ מהלימון הנותר ומעט מלח. טועמים. צריכה להיות חריפות, מליחות וחמצמצות. הכול בביס אחד.

מוציאים את קוביות הדג מההשריה, בלי המים שניגרו מהדג, ומוסיפים אותן לסלט.

לא מומלץ לנשים בהיריון, כמו כל דג נא.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com