"נמבר וואן" זה שם החיבה שלי. אבל בתחום החתונה יש איזה באג

אני מכירה הרבה אנשים.

לא יכולה לספר לכם שהחבילה שלי כבדה יותר משל אחרים, רק שאצלי כולם רואים.

יש לידי חברה נשואה שלוש שנים ואין לה ילדים, אבל כשרואים אותה ברחוב, לא רואים.

ועוד שכנים שנולדה להם בת והיא חולה במחלה נדירה, אבל זה משהו פנימי, אז בחוץ לא רואים.

ובת דודה יקרה שהיא בחובות גדולים, אבל האנשים לא רואים.

ואחות קטנה שממש קשה לה עם החברות בכיתה. וגם אותה לא רואים.

ואני בחורה צעירה ובריאה, עם משפחה תומכת ואוהבת, עם מקצוע טוב (ותואר ביד!), עבודה מסודרת וטובה, ואני גם רגילה להיות ראשונה. "נמבר וואן" זה שם החיבה שלי. אבל בתחום של חתונה, יש שם איזה באג... אני אפילו לא קרובה להתחלה.

אז אני רציתי ורוצה משהו אחד, ואלוקים רוצה בינתיים אחרת. וכן, גם אני עם סידור ממש בלוי, שכבר לא נשארו בו הרבה מידי דפים, כי הדמעות גמרו הכל. והמבטים המרחמים שורפים את הלב, והגעגוע צובט כל פינה שנשארה.

וכן, אני גם בחורה שהולכת ומתארגנת ושוב ושוב, מבזבזת ערבים ובוכה לכרית, וקמה בבוקר ורצה לעבודה עם חיוך גדול על הפנים.

וכן, גם לי יש סבתא שכבר ממש רוצה לראות אותי מתחת לחופה, ולפעמים בא לי לצעוק: סבתוש, תאמיני לי שאני רוצה עוד יותר. אבל הדמעות חונקות את הגרון, אז אני מחייכת בנימוס ורצה לשטוף פנים.

וכן, יש לי גם ידיים שאוספות את השברים, ורגליים שמנסות בכל הכוח להמשיך הלאה, אף על פי שהן כבר די עייפות.

וכן, יש לי גם עיניים ירוקות וגדולות שבוכות המון, אבל גם הרבה צוחקות, ולא שוכחות להודות.

וההבדל הוא שיש לי עוד משהו אחד גדול – קוראים לזה אמונה.

אמונה. לא נראה לי שאפשר להישאר שפויה בלעדיה.

כי נכון שיש חור גדול וענק בלב, שדבר לא יצליח למלאות. אבל אבא נותן לי גם הרבה מאוד טוב.

וזו בחירה שלי להחליט ולראות אותו, להתלהב שהגיע הבוקר והאוזניים עובדות ושומעות את השעון המעורר, להתרגש כששומעים שמישהו התארס ויצא מרשימת ההמתנה, להודות על זה שהרגליים עובדות, והידיים מקלידות, ועל זה שיש הורים ואחים.

לא לקחת שום דבר כמובן מאליו, או כברור או כחובה.

להבין שניסיונות הם חלק מהחיים, וזו בחירה שלנו לראות את הטוב ולחכות לטוב, ולהאמין שגם עכשיו טוב. גם אם אני לא במקום הראשון.

מוקדש באהבה ובהערכה לכל הרווקות והרווקים האמיצות והאמיצים, שמתעקשים לחפש את האור בתוך החושך, וצוחקים גם אחרי הבכי, וממשיכים לקוות גם כשלא רואים את האופק.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.