ברכתו של החפץ חיים התקיימה במלואה: ראיון מיוחד עם אחד מאחרוני תלמידיו

אחד מאחרוני תלמידיו של מרן החפץ חיים זצ"ל הוא רבי מנשה וינקלר שליט"א המתגורר בלייקווד שבארה"ב. הרב וינקלר עבר כבר את גיל המאה עד מאה ועשרים בבריאות וצלילות – כברכתו של מורו ה'חפץ חיים' זצ"ל.

בשיחה שהעניק למוסף שבת קודש מבית 'יתד נאמן', צצים זיכרונותיו של הרב וינקלר ועולים כאילו אירעו עתה. הוא נזכר בדמותו של רבו, הכהן הגדול מאחיו, מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל, שמלבד האדרת ההלכה בעולמנו, נודע בהחדרת החיזוק בשמירת הלשון כעל בבת עיניו.

הרב וינקלר מעיד מכלי ראשון ומספר על התקופה בה זכה ללמוד בישיבת 'ראדין' לפני 85 שנים. במהלכה אף זכה לשוחח אישית עם מרן ה'חפץ חיים' זצוק"ל ולקבל את ברכת קדשו.

"נולדתי בקופנהגן שבדנמרק, בהיותי בגיל 14 בערך נסעתי ללמוד בישיבת ראדין שבליטא. לא אשכח לעולם את השמחה הגדולה שהיתה לי כאשר נסעתי ללמוד ב'ראדין', ובפרט על הזכייה הגדולה שאזכה לראות מקרוב את מרן ה'חפץ חיים' זצוק"ל, שכל העולם כולו רעש מפניו, כידוע. בימים ההם, זה לא היה דבר של מה בכך, בפרט לבחור צעיר שכמוני, שהורגל לגדול על ברכי הוריו בנאמנות, וכך להתנתק מהבית בגיל כה צעיר, לנסיעה קשה ומתישה שארכה אז זמן רב, אולם הרצון העז שהיה לי ללמוד בישיבת ראדין גברה על כל הקשיים וטורח הדרך, שהיו מנת חלקי באותם ימים. כך זכיתי ללמוד 3 זמנים ב'ראדין'".

מפגש יחיד בלתי נשכח עם מרן ה'חפץ חיים'

"האמת היא, שכשנכנסתי ללמוד בישיבה בראדין, מרן ה'חפץ חיים' כבר לא היה בראדין", מספר הרב וינקלר. "היתה זו התקופה האחרונה בימי חייו, והוא נסע להבראה בכפר במרחק נסיעה של חצי שעה מהעיר ראדין, שֵם הכפר היה 'דעגאלשטאק', כפר קטן בו התגוררו לכל היותר 50 משפחות. מאוד השתוקקתי לנסוע ולראות מקרוב את מרן ה'חפץ חיים', עליו שמעתי כה רבות, ולקבל ממנו ברכה והדרכה.

"למרות הקשיים שעמדו לי החלטתי להתגבר על הכל, חשבתי לעצמי מהי הדרך לבצע זאת, ועשיתי מעשה, קמתי ונסעתי לכפר בו התאכסן מרן ה'חפץ חיים'. כשנכנסתי למקום אכסנייתו, וראיתי את תואר הדרת פניו הקדושות של אותו צדיק וזקן הדור, התרגשתי מאד עד לכדי דמעות, וזהו הסיבה שכל פרט מאותו ביקור עדיין חקוק היטב בזיכרוני עד היום הזה, כאילו אך אתמול הייתי במחיצתו.

"זכורני, איך שהוא ישב על כסא נוח, בדומה לכיסאות שיושבים בעת מנוחה של שפת הים, רשת כיסתה את כל גופו להגנה מהזבובים שכנראה היו מצויים באיזור. מה אומר ומה אדבר, תואר פניו היה כמלאך אלוקים ממש, משהו שלא מעלמא הדין. למרות חלישות גופו העזתי והושטתי את ידי לעבר ידו, ואמרתי לו בקול רם: 'שלום עליכם, רבי'.

"מרן ה'חפץ חיים' השיב לי בחביבות וקִרבה: 'עליכם השלום', ואף הוסיף ושאל אותי בנעימות: 'מהיכן אתה בא?', עניתי לו: 'מהישיבה בראדין'.

"לשמע הדבר ראיתי על פניו כמין שמחה מיוחדת, הוא ברך אותי בחום ובלבביות שבעזרת ד' אעשה 'שטייגען' בלימוד התורה בישיבה בשמחה, ואף הוסיף לברך אותי שאני אהיה בריא, כדי שאוכל לעבוד את ד' כל ימי בבריאות איתנה, תוך שהוא מוסיף לי שאזכה לאריכות ימים ושנים, דבר שאכן התקיים ב"ה עד מאה ועשרים, ולסיום פטרני מרן ה'חפץ חיים' לשלום.

"לא אשכח כיצד כשיצאתי מעל פניו וצעדתי באיטיות מיוחדת מתוך מטרה לראות את הכהן הגדול מאחיו שוב ושוב, בעצם, היתה זו הפעם היחידה שזכיתי לראות את תואר הדרת קודשו המרוממת".

כיבוד ההורים המיוחד של הגאון הרב ברוך דב לייבוביץ זצ"ל

הרב וינקלר מוסיף ומספר גם על מרן הרב ברוך דב לייבוביץ זצ"ל. "כולם מכירים את עמלו הנורא בתורה, אך לא רבים נחשפו לעומק דקדוקו בכל מצוות התורה קלה כבחמורה, תוך מתן דגש אף לדברים פעוטים".

מרן הגרב"ד התייחד והתפרסם בדקדוקו במצוות כיבוד אב, ותלמידיו, שזכו לראות זאת עין בעין, היו מרבים לספר על הידוריו ודקדוקיו במצווה זו. בתקופה בה התגורר הרב לייבובץ בקרמנצ'וג ווילנא התגוררו הוריו בביתו, ותלמידיו של הרב זכו לראות במו עיניהם כיבוד הורים מהו.

"היה זה לאחר שהוריו, שהיו עשירים, ירדו מנכסיהם במלחמת העולם הראשונה, ונאלצו לבוא להתגורר בבית בנם מרן הגרב"ד, והוא דאג לכלכלתם ולכל מחסורם", מספר הרב וינקלר. "מדרך הטבע, עשיר שירד מנכסיו – העניות קשה עבורו שבעתיים, אמנם מרן הגרב"ד עמל בכל כוחות שלא ירגישו במצבם, וכך למשל, כאשר היה נוטל משהו מהבית היה 'מבקש' מהם את הדבר כאילו שייך להם, ומי שהסתובב בבית היה משוכנע שהוא מסתובב בו כבן הסמוך על שולחן אביו.

הרב וינקלר מוסיף ומספר כי מרן רבי יצחק אייזיק שר זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקה, שהיה מספר על כך לתלמידיו, היה שח שאחד מגדולי הדור תמה פעם מתי הוא מספיק ללמוד, אם כל היום עובר עליו בחישובים של כיבוד אב ואם…

מתוך מוסף שבת יתד נאמן, באדיבות אתר 'דרשו'.