הרב שייסד את מתקני הגניזה: "אנשים לא שמים לב ומשליכים את שם ה’ הקדוש לאשפה"

"קשה לומר את זה", לואט קולו של הרב אליעזר בונדהיים האחראי על ארגון 'גניזה כללית', "אבל קורה לא פעם ששאריות דפוס מספרי קודש שמודפסים בכריכיות מגיעות ל... מחזור".

את הדברים האלו הוא משמיע באוזנינו בכאב עצום. כבר למעלה משלושים שנה שהוא עומד בראש הארגון, ומתוקף תפקידו ראה בין היתר דברים מזעזעים ממש. "אנחנו פועלים בלי הרף כדי לחזק את נושא הגניזה ובשנים האחרונות גילינו כי יש נייר קודש מכריכיות ובתי דפוס שמגיע למחזור ומיוצרים ממנו ניירות טישו וטיטולים", הוא מספר בצער.

אם הדברים האלו מחרידים אתכם כדאי שתדעו שבאופן כללי ניתן להירגע. כי מרגע שהרב בונדהיים גילה זאת, הוא לא נח ולא שקט עד שיצר קשר עם הוועדה לענייני גניזה ויחד הם שלחו משגיח שמסתובב ומפקח בכריכיות, כדי שדברים כאלו לא יקרו.

כן, אתם יכולים להירגע, אך לא לגמרי, כי היריעה עוד ארוכה והכריכיות אינן המקום היחיד שבו עלול להתבזות שם ה'. יש אינספור מקרים נוספים שקשורים לכל אחד ואחת מאתנו, אשר לעתים בחוסר דעת או מחשבה, גורמים לביזיון של השמות הקדושים.

ההברקה: מתקנים של גניזה

פעילותו של ארגון 'הגניזה הכללית' התחילה בשנת תשמ"ו אשר בחילוף אותיות היא שנת שמות, מה שרומז לשמות הקודש, עליהם בא הרב בונדהיים להגן. "זכיתי באותה תקופה להיות שותף בכינוס של רבנים ומשגיחים של ישיבות בשכונת בית וגן", מספר הרב בונדהיים, "הכינוס התקיים בביתו של הרב יעקב עדס, ורעייתו ביקשה ממנו להעלות את הנושא של הגניזה".

מתקן גניזה סטנדרט

כאן הוא עוצר ומציין כי בשכונת בית וגן קיים שטיבלאך ידוע בשם 'אמשינוב', לשם הציבור נהג להביא כמויות בלתי נתפסות של גניזה והגבאים לא ידעו מה לעשות איתן. הכמות רק עלתה עם הזמן, כי בעוד שלפני עשרות שנים נושא הדפוס לא היה משוכלל ומטבע הדברים גם כמויות הגניזה היו מועטות, הרי שככל שהתפתח הדפוס, כך הלכו הכמויות וגדלו.

"נושא הגניזה הועלה באותו כינוס ומיד החלטתי שאני לוקח על עצמי את המשימה למצוא לכך פתרון. זה הגיע גם הודות לכך שאבי – הרב ישראל בונדהיים זצ"ל, היה ידוע ברגישותו הרבה לכל נושא הגניזה. אני זוכר שהוא הגיע אליי פעם וסיפר לי על כך שתיקן נעליים אצל סנדלר ששאל אותו מה הוא אמור לעשות עם החומש העתיק שמצא בחוץ, ברחוב, על הכביש. אין לי מילים כדי לתאר עד כמה שזה ציער את אבא שלי".

הרב ישראל בונדהיים זצ''ל

בתחילת הדרך מספר הרב בונדהיים שהוא נפגש עם אדם נוסף שהשתתף באותו כינוס ויחד הם יזמו את הרעיון המהפכני שנקרא 'מתקני גניזה'. הכוונה היא לאותם מתקנים שמצויים מחוץ לבתי כנסת ברוב ערי הארץ ובתוכם מטמינים את הגניזה. "המתקן הראשון שהצבנו היה בשכונת בית וגן, והוא היה בעצם מתקן הגניזה הראשון בעולם. באותה תקופה התגורר באותו רחוב כתב של עיתון 'ערב שבת', הוא צילם את המתקן והעלה את התמונה לעיתון. הדבר הוביל לכך שעוד שש שכונות בירושלים פנו אלינו וביקשו להתקין גם אצלן מתקן גניזה, ומאז הדברים המשיכו להתגלגל, הוספנו עוד ועוד מתקנים בתוך העיר וגם יצאנו מגבולות ירושלים.

מתקן גניזה מאויר

"באחת הפעמים", הוא נזכר, "היה יהודי יקר שהתגורר באחת השכונות בתל אביב. הוא ביקש שנביא מתקן גניזה לבית הכנסת שבו הוא התפלל, אבל מאחר שבאותם ימים לא הוכרו מתקני המחזור שקיימים כיום כמעט בכל שכונה, זה היה נראה למתפללים מאוד מוזר ומשונה. הגבאים אמרו לו שהם לא מוכנים שבבית הכנסת יהיה כזה מיכל, אז מחוסר ברירה הוא החליט להציב את המתקן בחצר ביתו... חלפו די הרבה שנים עד שהמתקנים האלו הפכו להיות חלק מהנוף השכונתי".

הכוח מגיע מאבא

אבל כמובן שעצם הצבת מתקני הגניזה לא העניקה פתרון סופי לבעיות החמורות שבכתבי הקודש, אלא סיפקה מעין תחנת ביניים מכובדת בה יהיה ניתן לאחסן אותם. "בשלב הבא נדרשנו לחשוב מה אנחנו עושים עם הכמויות העצומות של הגניזה שהתקבצו אצלנו במתקנים. בתחילה היינו חופרים בורות גדולים וקוברים אותן, אבל הכמויות הלכו וגדלו והבורות התמלאו במהירות. באותו זמן הייתה לנו סייעתא דשמיא גדולה והצלחנו להגיע להסדר עם מערכת הקבורה הארצית בנוגע לכך שנוכל לקבור את הכתבים במחצבות שאינן פעילות. אומנם נזקקנו לשם כך לאישור של המשרד להגנת הסביבה, כיוון שמבחינתם נייר שאינו בשימוש אמור ללכת למחזור ולא להיקבר, אבל קיבלנו סיוע גדול מהרב נויבירט, מחבר ספר שמירת שבת כהלכתה ומח"כ ורדיגר מפא"י שסייעו לנו מאוד באותה תקופה, וכך קיבלנו את האישורים הנדרשים".

איסוף גניזה באמצעות משאית

למרות שבתחילת הדרך פעל הארגון באמצעות רכב פרטי קטן, בו היה נהג מתנדב שאסף את הגניזה ממתקן למתקן, הבין הרב בונדהיים עד מהרה שיש צורך ברכב גדול יותר. "עברנו מהר מאוד להשתמש בטנדר ובשנים האחרונות אנו כבר משתמשים במשאיות עם מנוף. יש לנו היום שלוש משאיות שמסתובבות בכל אזורי הארץ. כמובן שהעבודה היא מאוד קשה, מה עוד שהסכומים שאנו מבקשים מאנשים לשלשל בתמורה לגניזה אינם מכסים את כל העלויות, אלא רק את הדברים השוטפים, אבל קיבלנו הנחיה מהרב חיים קנייבסקי שלא לדרוש סכומים גבוהים, אלא סכום סמלי בלבד, כדי שחלילה אנשים שאין להם את הכסף לא יימנעו מלגנוז את הכתבים".

ומה נותן לך כוח בכזו פעילות מתישה?

"אבא שלי", הוא משיב, "אבא הוא ניצול שואה ובמשך עשרות שנים היה ר"מ בישיבת קול תורה. נושא הגניזה תמיד הכאיב לו והוא עצמו עסק בתחום של הצלת כתבי קודש. כשנכנסתי לתחום הוא היה מאושר בכך. אני זוכר שפעם, ברגע של קושי, פניתי ואמרתי לו: 'די, אבא, כשל כבר כוח הסבל, אני רוצה לעזוב את העיסוק הזה'. אבל הוא לא הסכים לכך בשום אופן והתעקש : 'המתחיל במצווה אומרים לו גמור'".

חוששים מגניזה? דעו את ההלכה

ומעבר לפתרון לגניזה הקיימת, עשו הרב בונדהיים ואביו מעשה חשוב ביותר, שאומנם בתחילה היה נראה כחסר סיכוי, אך עם הזמן החל לחלחל למודעות. "התחלנו לפעול בכל התחום של העלאת המודעות לאיסור של כתיבת פסוקים וחצאי פסוקים על גבי פרסומות, הזמנות לחתונות, מודעות רחוב וכדומה", הוא מספר, "המטרה שלנו היא להציל את השמות הקדושים מביזיון. באותה תקופה היו הרבה מאוד פרסומאים שרצו להיכנס לציבור החרדי וחשבו שכאשר יכניסו בפרסומת שלהם מוטיב של פסוק או חז"ל, זה יפעל את פעולתו. אנחנו התחלנו לעבור ממשרדי פרסום אחד לשני ולהסביר עד כמה שהדבר אסור, שכן כאשר מפרסמים פסוק, או אפילו רק חלק מפסוק, אז חלה עליו קדושה והוא טעון גניזה".

המשאית פורקת את השקים באתר הקבורה

למה בדיוק הכוונה?

"באופן כללי כדי שמילים ייחשבו לפסוק צריך שיתקיימו שני תנאים – הראשון הוא שיופיעו מילים כמו בפסוק המקורי, והשני הוא שתהיה משמעות של הפסוק. כלומר, אם ניקח למשל את הפסוק 'מים קרים על נפש עייפה', במידה ומישהו יכניס בפרסומת את המילים 'מים קרים על', אין בכך שום בעיה כי לא קיימת משמעות של פסוק ואפשר גם לחשוב שמדברים על 'מים קרים על השולחן'. אבל לפעמים מספיק לכתוב אפילו שתי מילים כדי לקבל כבר את המשמעות, כמו כשכותבים: 'לא תגנוב'. זה אומנם לא פסוק שלם, אך יש בכך בעיה הלכתית.

"אבל גם אחרי שרואים שיש משמעות לפסוק, צריך לשים לב לנקודה חשובה נוספת, והיא שהכוונה היא לפסוק ולא למליצה או לצחות לשון, או סתם כך לסיפור דברים. לדוגמא: אם כתוב בעיתון שרב פלוני נכנס לאולם והציבור שר 'ימים על ימי מלך תוסיף', זה נקרא סיפור דברים ולא ציטוט ולכן אין בכך בעיה, או כשכותבים בראש מודעת אבל: 'נפלה עטרת ראשנו', זה אומנם פסוק שנאמר במגילת איכה, בחורבן בית המקדש, אבל ברור שכשכותבים את המילים הללו בראש מודעת האבל אין הכוונה לצטט פסוק, אלא להביע את תחושותינו על הנפטר".

הבשורה הטובה: המודעות עולה

"הגבולות בנושא הזה הם מאוד דקים", מדגיש הרב בונדהיים, "ולכן בכל שאלה חשוב לבדוק ולהתייעץ. ויש גם אפשרות פשוט להתחכם – למשל לקחת את הפסוק וקצת לשנות אותו, כמו למשל לשנות את סדר המילים שלו ובמקום לכתוב 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', לכתוב 'ונשמרתם לנפשותיכם מאוד', ואז אין בעיה, כי בעצם לא מדובר בפסוק. על אותה דרך אפשר גם להפוך את מילות הפסוק מיחיד לרבים או מרבים ליחיד, כמו למשל במקום לכתוב 'ברכה לראש משביר, לכתוב 'ברכות לראש משביר', ובמקום לכתוב 'ברוך הבא בשם ה'', לכתוב 'ברוכים הבאים בשם ה'".

שקי הגניזה באתר הקבורה

הרב בונדהיים גם מוסיף: "שמעתי הלכה מאוד מעניינת מהרב אליישיב זצ"ל. הוא אמר שיש גם קדושה על התורה שבעל פה, ולכן אפילו כשמדובר בספרונים של סיפורי חז"ל לילדים, שבעצם אין בהם שום ציטוט, אבל מאחר שזו הדרך לספר סיפורי צדיקים לילדים – הם טעוני גניזה. ואפילו אם יש סופר שכותב סיפור שלם ובו הוא שוזר הלכה אחת שלמענה נכתב כל הסיפור, למרות שהסיפור כולו אינו קדוש, הוא כולו טעון גניזה, כי למעשה הוא כולו נועד כדי ללמד את ההלכה הזו וזוהי הצורה שמקובל ללמד בה ילדים".

דבר נוסף שהרב בונדהיים התוודע אליו עם השנים, זו העובדה שיש לא מעט צלמים וגרפיקאיות שמבלי לשים לב מפרסמים מודעות או תמונות בהן נראה שם ה'. כמו למשל תמונות של בית כנסת עם עמוד החזן שעליו מופיעות המילים 'שיוויתי ה'', או תמונות של מצבות בקברי צדיקים, שם לעתים מופיע גם כן אחד מהשמות הקדושים של הקב"ה. התמונות האלו נכנסות לעיתונים וזה עלול ממש להכשיל את הציבור. "יש גם דוגמא נוספת מצויה מאוד – כאשר אנשים עורכים שמחות משפחתיות והם נוהגים להדפיס ברכת המזון. בדרך כלל נשארים הרבה ברכונים על השולחנות ולא פעם מגיעים מלצרים שכלל לא נמנים על העם היהודי, ומבלי להבין דבר – משליכים אותם לאשפה".

טרקטור מכסה את השקים למנוחת עולמים

בשנים האחרונות משיב הרב בונדהיים גם לשאלות שמגיעות אליו דרך המייל, הן אומנם רבות מאוד, אך הוא מתייחס לכל אחת מהן בסבלנות ובעיון. והוא מספר על רגע מיוחד של סיפוק: "בכל שנה אנו פועלים בל"ג בעומר במירון, כדי למנוע בעיות גניזה. כפי שנוכחנו – כמעט תמיד ישנם גופים מפורסמים שמחלקים פליירים עם פרסומים, כשמהצד השני יש תהילים או תפילות. בסופו של דבר, בתוך הדוחק הרב, היו מגיעים הדפים האלו לרצפה ואנשים היו הולכים לציון הרשב"י ודורכים בדרך על שמות קדושים. בשנים האחרונות ניהלנו מאבק מסיבי, והשנה הדבר הוכיח את עצמו לראשונה, כאשר כמעט ולא היו חברות שחילקו כאלו דפים, וגם כשהיו כאלו שחילקו, אנשים פשוט נמנעו מלקחת. אין לי ספק שעשינו בכך דבר חשוב".

הקלף ממוין ומוכן לקבורה בכד הקלף

כדי הקלף נפרקים בפינה בבית עלמין

כדי הקלף מכוסים במלט לכיסוי משולם

ניתן לשלוח שאלות בנושאי גניזה לרב בונדהיים במייל: office@gniza.org.il . השאלות ייענו בע"ה בתוך מספר ימים.