הטור של אורטל קפטן: "לא תארתי לעצמי שבכותרת קטנה ופשוטה טמונה סכנה כל כך גדולה"

איזה דור טכנולוגי אנחנו. עושים הכל בהקלקה. כרטיסים לאתרים – באינטרנט או באפליקציה! חברת החשמל – באינטרנט או באפליקציה! ביטוח לאומי – באינטרנט או באפליקציה! זימון תורים – באינטרנט או באפליקציה. בנקים – באינטרנט או באפליקציה! עד כאן מניתי אחוז מזערי מהפעולות והתכנים אותם ניתן לעשות בהקלקה פשוטה באינטרנט או דרך האפליקציה. טרם התחלתי למנות תכנים שאינם ראויים בגלל הרמה המוסרית, הרוחנית והאנושית שחבויים אי שם ברשת החברתית שתחילתה בכותרת מעניינת וסופה ברוח זרה, אכזרית והרסנית.

כאשר אנו מגיעים לפרשת בלק אני עוצרת ושואלת את עצמי: מה הבינו בלעם ובלק, שאנחנו לא מבינים עד היום?!

השבוע הגעתי לפגישה באחד המשרדים במרכז הארץ. בכניסתי למשרד פגשתי חברה שעובדת במקום, אישה מדהימה, שלטעמי המושג "אשת חיל" נאמר עליה. אני רגילה לטיפוס חייכן ודומיננטי, כאשר לפתע נעמדה מולי דמות אחרת, כבויה למדי, עם פנים... די נפולות. "ליאורה? מה שלומך יקירתי?", ניסיתי לשאול בחיוך רחב. "בסדר, אורטל, ברוך השם. מקווה לישועות", היא השיבה באינטונציה שקטה ולא אופטימית. בשלב הזה קצת נבהלתי, מאחר שלא ידעתי מה באמת עובר עליה. "מה קרה?", שאלתי. היא נאנחה ואמרה: "אספר לך אחרי הפגישה שלך, לא על רגל אחת...".

נכנסתי לפגישה, וכשיצאתי ניגשתי לליאורה. נכנסתי לחדרה, וסגרתי את הדלת מאחורי. "דברי. מה העניין?", שאלתי.

"עשיתי טעות", היא מספרת. "מה הטעות?", שאלתי. " יש לנו בבית אינטרנט מסונן, זה חלק מהעבודה השוטפת שלי ושל בעלי. וכמו שאת רואה, יש לי גם מכשיר נייד של העבודה, שהוא בעצם רגיל לגמרי, לא מפוקח ולא מסונן, אבל אני עושה שימוש בו לצרכי העבודה השוטפת בלבד. אתמול בבוקר, כשהגעתי למשרד, רווית מנהלת החשבונות קוראת לי ואומרת: 'מה קרה לך החודש?'.

מה קרה לי?! למה את מתכוונת?, שאלתי אותה. תראי את חשבון הטלפון הסלולרי שלך, עם מי דיברת?. היא מגישה לי את החשבונית, ועיני חשכו. החבילה החודשית שלי עומדת באופן קבוע על 50 ₪, ובחשבונית אני רואה 1400 ש"ח. צחקתי ואמרתי: זה לא יכול להיות, זאת טעות, אבל בכל זאת תני לי לבדוק. התקשרתי לחברה, ואז התבהרה לי כל התמונה". "מה קרה?", שאלתי את ליאורה בדריכות. "מסתבר שהבן שלי, יוני, השתמש בנייד וגלש בו למחוזות אפלים... בשלב זה החלו הדמעות לזלוג מעיניה של ליאורה, תוך וידוי וחשבון נפש עם עצמה. "איפה טעיתי?" היא שאלה. ניסיתי להרגיע. "אולי מדובר במעידה חד פעמית. יוני ילד מקסים הוא לא יעשה טעויות". אבל בתוך תוכי הבנתי ש-1400 ₪ הם לא מעידה חד פעמית.

"דיברת עם יוני?", שאלתי. "דיברתי, ושאלתי אותו – מאיפה קיבלת אומץ לקחת את הנייד של אמא בלי רשות ולשוטט בו? והוא ענה: 'אמא, לא ידעתי לאן נכנסתי. הייתי באוטובוס בדרך הביתה, שמעתי פרסומת ברדיו שבסופה היה מספר, זה עבר לידי... אבל כשהגעתי וראיתי את הנייד שלך, החלטתי להתקשר, סתם... כדי להשביע את יצר הסקרנות. לא תארתי לעצמי שבכותרת קטנה ופשוטה טמונה סכנה כל כך גדולה. אני מתחרט! ... עשיתי טעות!', כך סיים יוני את דבריו".

יוני הוא רק דוגמא אחת מיני רבות. למרות שיוני בן 16 בלבד, הסכנה מרחפת מעל ראשו של כל אחד ואחת, גדול וקטן.

בלק שכר את שירותיו של בלעם כדי לקלל את עם ישראל. שלושה ניסיונות הספיקו לבלעם כדי להבין שאת עם ישראל לא ניתן לקלל, כי ברוך הוא. בתום שלושת הניסיונות החליט בלעם לגלות לבלק את סוד קיומו של עם ישראל: "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". בלעם ראה שפתח אהליהם של עם ישראל אינו מכוון האחד כנגד השני, דבר המעיד על צניעותם. היוצא מכאן, שאם תופר צניעותם – תושג המטרה. "אלוקיהם של אלו שונא זימה".

המטרה, לצערנו, אכן הושגה. בשל כך מתו 24,000 מעם ישראל, לפי שלא שמרו על קדושת המחנה, ונפלו ברשת האיומה של היצר הרע. הם היו מהלכים בשווקים ורואים דבר מה שיוכלו לקנות. בחוץ היתה יושבת אישה מבוגרת, וזאת הייתה ממליצה לקונה להיכנס פנימה, שם הסחורה טובה יותר. זה האחרון היה נכנס ונופל ברשת, עד כדי עבודה זרה.

וכעת אני רוצה לחזור לדבריו של יוני: "לא תארתי לעצמי שבכותרת קטנה ופשוטה טמונה סכנה כל כך גדולה. אני מתחרט. עשיתי טעות". ואני אומרת – כולנו עשינו טעות בדור שבו הכל נגיש, הכל פתוח, הכל מסוכן. עלינו לנקוט אמצעי זהירות יתרים, גם אם מדובר בויתור על הנוחות האישית שלנו. 

כותרת קטנה עלולה לגרום לכותרת ראשית, ולכתם בל יתואר. זה מה שרצה בלק להשיג.

אך אנו, אין לנו על מי להשען ועל מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים, ובעשייה ושימור של "מה טובו אוהליך יעקב...", נזכה ל "משכנותיך ישראל". בהשקט ובבטחה!