הטור המאויר לפרשת בלק: מי אמר שחייבים לקום ל"נץ"?

כמה קשה לקום לתפילת הנץ, ניסיון לא קל למי שחשק ליבו לקום כל כך מוקדם לתפילה. במיוחד בלילות גשומים וקרים, כאשר ההרגשה היא שלצאת מהמיטה זה ממש פיקוח נפש. כבר הצלחתי לקום... אני שומע את אשתי אומרת בחצי חיוך "ברוך שעשני כרצונו", מתכרבלת בפוך החם וממשיכה לישון.

זה מתחיל לילה לפני... עוד לפני שנכנסים למיטה ומתכוננים לישון, ההרגשה של חוסר האונים גוברת, צריך לקום לנץ! הידיעה שאתה צריך לקום מוקדם גורמת לסוג של דיכאון לא מובן, אולי בגלל העובדה שאין הרבה זמן לישון, או מהחשש שאולי לא אצליח לקום.

ממש לפני שנרדמים מתחילות להתרוצץ השאלות: "מי אמר שלקום לנץ עדיף?", "הרמב"ם אומר שצריך לישון שמונה שעות", "הרב שלי לא קם ב"נץ", אז למה אני כן?"... וכד'. יוצא שאני ממציא לעצמי תירוצים עוד לפני שבכלל ניסיתי!

מכאן מתחלקים סוגי האנשים לשלוש קבוצות, יש כאלה שנשברים בנקודה הזאת, לוקחים את השעון המעורר, מכוונים את השעה ל-7 במקום 5 וחוזרים לישון עם חיוך.

הקבוצה השנייה הם אלה שבקושי נרדמים, בכל שעה הם בודקים אם צריך כבר לקום וככה מעבירים לילה שלם בשינה לסירוגין... בסוף כשבאמת נרדמים – כבר לא שומעים את הצלצול ומתעוררים 10 דק' לפני זמן התפילה, מתארגנים מהר מהר ורצים לבית הכנסת עם הלכלוך בין העיניים, חולצה מחוץ למכנסיים ובטעות עם נעלי הבית... אחרי כל זה עוד שואפים להתפלל בישוב הדעת!...

הקבוצה השלישית מורכבת מיחידי סגולה, וגם היא מתחלקת לשלוש קבוצות. את הראשונה נכנה בשם ה"פנסיונרים": הם מתעוררים ב-2 לפנות בוקר והם הראשונים להתייצב למערכה. לקבוצה השנייה נקרא ה"פועלים", אלה שאין להם ממש ברירה, והם חייבים להגיע לעבודה מוקדם, זה המניין היחיד שהם יכולים להתפלל בו. והקבוצה השלישית הם הגרופים של הנץ – ה"נצנצנים", יהודים יקרים שהסיבה היחידה שבגללה הם קמים בנץ היא לעשות נחת רוח ליוצרם.

שאלתי פעם אדם מקבוצת ה-"נצנצנים" איך הוא מצליח לקום כל בוקר בכזאת דבקות, ואיך הוא מתעורר בכזאת התמדה מצלצול השעון? הוא ענה לי: "פשוט מאוד, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו (לא מלאך ולא שרף) מעיר אותי!" שאלתי, מה זאת אומרת? ענה לי: "עצם אהבתי לה' יתברך היא הסיבה שאני מצליח וקם מוקדם!".

מסופר על ר' אליהו לופיאן זצוק"ל, כששאלו אותו למה הוא קם כל כך מוקדם, הוא ענה: "כשאגיע למעלה אחרי 120 ויעברו על ה"רשימות" שלי, לא הייתי רוצה ליפול כבר על הסעיף הראשון בשולחן ערוך ("יתגבר כארי...").

בכל בוקר אנחנו קוראים בסידור התפילה "אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא"... מונים שם כמה וכמה דברים כשאחד מהם הוא "השכמת בית המדרש שחרית וערבית". אם כך פשוט שצריך ל"השכים", לקום מוקדם ולהגיע לבית הכנסת...

ראיתי חידוש נהדר של היעב"ץ בנושא "השכמת בית המדרש" – פירושו להשכים את בית המדרש, כלומר, להגיע מוקדם ולהכין את בית הכנסת לתפילה, לסדר את הסטנדרים והכיסאות במקומם, להכין סידורי תפילה – ממש להעיר את בית המדרש ליום חדש של תפילות ולימוד תורה... מצווה ענקית! רק בשביל זה שווה לקום מוקדם בבוקר.

השורה התחתונה:

"הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא"

כתוב בספר "לילות כימים", שאדם הרוצה לדעת אם הוא נמצא בדרך האמת, יכול לבחון זאת "בעת ששוכב על מיטתו ונתעורר משנתו". בזמן ההתעוררות יבדוק" מהו הדבר הראשון שעולה במחשבתו? האם הוא חושב מחשבות של משא ומתן, כגון "הגיע הזמן להחליף את הסוזוקי!" ושאר צרכיו הגשמיים, או שהמחשבה הראשונה העולה על רוחו היא מרוממת בדרכי ה' כמו, "אוי! מה השעה? כבר עבר זמן קריאת שמע?...".

לשלוט במחשבה הראשונה של היום זהו ניסיון גדול ולא פשוט, אך צריך אדם לדעת שאם מחשבתו נוטה ל"סוזוקי", מסתבר שלבו חסר וריק מתוכן רוחני, ועיקר מחשבותיו מעורבבות בהבלי העולם.

לעומת זאת, מי שחושב מיד כשמתעורר מחשבות קדושות, משמר לעצמו נשמה טהורה! על כך נרמז בפסוק "על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי", משם נוכל לדעת לאן פונה הנפש, אם למחשבות קדושות, או להיפך...